דרכו של הגאון ר' חיים אלעזר וואקס מפיוטרקוב היתה לשלוח בכל שנה אתרוג להרב הקדוש ר' יחיאל מאלכסנדר. פעם שלח לו אתרוג, ולא הוטב בעיני הצדיק. קרא הצדיק למשמשו ואמר לו שיסע לפיוטרקוב עם האתרוג, ויאמר לו שלא ישר בעיניו, ושישלח לו אחר במקומו. כשבא לפיוטרקוב ומסר להגאון את דברי הרבי, הצטער מאד, כי לא היה לו אתרוג אחר הדר יותר מזה, ואמר להמשמש: עצה אחת יש לי, אני שלחתי אתרוג הדר לרב פלוני, לכן ניסע שנינו לאותו רב, ובטח לא ישיב פנינו ריקם ויתן האתרוג עבור הרבי מאלכסנדר.
עשו כן, ובאו בחצי הלילה כשהרב ישן, והעירו אותו. הרב נבהל מאד, בראותו כי פתאום באו אליו הרב מפיוטרקוב עם המשמש מאלכסנדר. כששמע את מטרת ביאתם, שהם מבקשים ממנו האתרוג עבור הרבי, התעצב מאד, אבל לא יכול להשיב ריקם את פני הרב מפיוטרקוב, וביחוד שהוא בשביל הרבי מאלכסנדר, ונתן להם את האתרוג, כשבא המשמש עם האתרוג אל הרבי, והוא אך דרך על מפתן הבית, פנה אליו הרבי ואמר:
- איזה מרה שחורה הבאת לי? ספר נא לי מה קרה אתך בדרך.
וסיפר לו כל העובדא. השבי לו הרבי:
- תיכך ומיד תסע לאותו רב ותחזיר לו את האתרוג.
וכן עשה.
בינתיים הגיעו ימים הקרובים ליום הכפורים ועדיין אין להרבי אתרוג. פתאום קרא לבנו ואמר: הנה הרב מפיוטרקוב שולח לי בכל שנה תיבה של אתרוגים פשוטים בשביל לתלות לנוי סוכה. נפתח נא את התיבה, אולי נמצא שם אתרוג עבורי. פתחו את התיבה, והרבי הוציא אתרוג אחד משם, והיה משבח ומפאר אותו מאד ושמח בו הרבה. ראה הרבי בחסיד אחד שהיה עומד ותמה, שלא נראה בעיניו שהוא כל כך הדר. אמר לו הרבי:
- וכי אתה מבין על אתרוג? הלא אתרוג מרמז על הלב, וכי אתה מבין על הלב?
והבינו, שראה ברוח קדשו שאתרוג זה הוא עבורו.
והוא היה אומר:
- יש לי הצלחה, שאני זכוה תמיד לאתרוגים מהודרים. כשמביאים לי אתרוג איני מביט בו עד אחר הסליחות של שלש עשרה מידות, כי בדמעות של שלש עשרה מידות מתכבסים הכתמים מהאתרוג.
מתוך סיפורי חסידים – הרב זוין
