בימי האבלות על חורבן המקדש, עלינו לעסוק בבניינו. התפילה והלימוד הם ודאי חלק חשוב בבניין המקדש, אבל מוטל עלינו גם לחשוב מהי הדרך להגיע בפועל לבניין המקדש. למעשה, השאלה היא כוללת מאוד, מהי 'מפת הדרכים' ליצירת חיי ציבור מתוקנים לעם ישראל בארץ ישראל?
את המתווה העקרוני אנו מוצאים בדברי חז"ל, שמביא הרמב"ם בתחילת הלכות מלכים: "שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך… ולהכרית זרעו של עמלק… ולבנות בית הבחירה". נראה ברור שהסדר הזה לא נאמר רק לשעתו, אלא כהנחיה עקרונית לדורות, כולל לדורנו אנו, דור אחרון לגלות וראשון לגאולה בע"ה.
במקום להיכנס להגדרות מדויקות במצות מינוי מלך ומלחמת עמלק, ננקוט בינתיים במושגים כלליים, ולפיכך נאמר שהסדר המשולש המופיע כאן הוא: א. תיקון ההנהגה. ב. מלחמות ישראל. ג. בניין המקדש. אם כך, הדרך הנכונה והישרה להגיע אל המקדש, באופן הרצוי לכתחילה, מתחילה בתיקון ההנהגה, על כל מרכיביה, כמו שאנו קוראים בהפטרה "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה".
הנהגה מתוקנת היודעת להלחם
בפעמים הבאות בע"ה נמשיך לעסוק במשמעותה של מפת הדרכים הזו. רק נעיר שבהקשר האקטואלי נקל לראות היום שהמפתח לתיקון יסודי של המצב הביטחוני נעוץ ב'החלפת ראש', תיקון המנהיגות. במושגים של מפת הדרכים שלנו, כאשר מייצבים את השלב הראשון כראוי (מינוי מלך – תיקון ההנהגה) מתקיים כראוי השלב השני (מלחמות).
כדי לא להישאר באמירות כלליות, מכאן ואילך מובא ציטוט מדויק מדברים שפורסמו בתקופה האחרונה על ידי תנועת 'דרך חיים':
עת רצון
בזכות חיילינו הקדושים שנהרגו בידי האויב הערבי, בזכות מסירות הנפש של העם היהודי, בזכות אהבת ואחדות ישראל ותחושת "כל ישראל ערבים זה בזה", בזכות קול התפילה והתורה הגובר בימים אלו, ומעל הכל, בחסד-חינם של הקב"ה שאנו עדים להשגחתו עלינו בניסים גדולים – זוהי עת רצון – עת לרצות ולפעול למען מציאות טובה יותר.
זה הזמן להזכיר לאיזו מציאות מתוקנת אנו שואפים:
מציאות של הנהגה יהודית אמיצה ונחושה: הנהגה שבוטחת בה' אלוקי ישראל, הנהגה שאינה רועדת מקול עלה נידף וממה יאמרו, הנהגה שפועלת במוצהר למען העם היהודי, הנהגה שנלחמת לפי המוסר של תורת ישראל, הנהגה שתעורר רחשי כבוד אצל האומות ויראה מצד האויב.
זה הזמן להזכיר איך צריך להלחם בעזה:
• לפני כניסה קרקעית לעזה, הורסים מהאוויר את בסיסי הטרור והופכים את אזור הלחימה לשטח פתוח
• מנצלים את השליטה באספקת המים והחשמל כאמצעי לחץ במלחמה באויב
• חותרים להכרעה וניצחון, לביעור הטרור ובסיסיו, ולא רק להפסקת אש זמנית
• זוכרים שגוש קטיף וחבל עזה כולו הם חלק מארץ ישראל ההיסטורית שהובטחה לנו בידי בורא העולם
זה הזמן להזכיר את מוסר התורה בנוגע לשעת מלחמה:
• חייהם ושלומם של חיילינו היקרים, ושל מיליוני יהודים בכל הארץ הסובלים מהתקפות האויב – קודמים לאלו של אזרחי האויב.
• כדי להכריע ולנצח את האויב, אין מנוס מפגיעה באוכלוסית האויב, כולל בחלק מן האוכלוסיה שאולי אינו רוצה במלחמה.
• "התורה אמרה, הבא להרגך השכם להורגו". "כי תצא למלחמה על אויביך – צאו עליהם כאויבים, כשם שאינם מרחמים עליכם כך אתם לא תרחמו עליהם".
• מוסר התורה יוביל לסיום הלחימה בהקדם, ובסופו של דבר יחסוך בחיי אדם משני הצדדים.
רק הנהגה אמיצה, השואבת את חוסנה ממוסר התורה, תוכל למנוע שפיכות דמים מיותרת ולהוביל את העם לשלום אמת.
המאמר פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני'
