קראת חורבן בית המקדש השני כשרצו הרומאים להשתלט על עם ישראל, הם גזרו על הסנהדרין לגלות ממקום מושבם הטבעי בלשכת הגזית שעל הר הבית.
עשר גלויות גלתה הסנהדרין. עם הזמן העצימו הרומאים את גזרותיהם והמצב הגיע עד כדי כך שאסרו על היהודים לשמור תורה ומצוות. אז התכנסו רבותינו בכרם ביבנה לטכס עצה לנוכח גזרות הרומאים. הם שאלו את עצמם איך יוכלו להנחיל לדורות הבאים את אור התורה ואת העוצמות הרוחניות שהיו בזמן שבית המקדש היה קיים, ומניין יהיה כוח לדורות הבאים לעמוד כצור איתן מול רוחות של תרבויות זרות.
היו מהם שאמרו "עתידה תורה שתשתכח מישראל" והביאו סמך לדבריהם מהפסוק בספר עמוס "הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו". עד שבא רבי שמעון בר יוחאי בדור מאוחר יותר ועל פי הפסוק " כי לא תישכח מפי זרעו" הסביר שאמנם יש סכנה גדולה של שכחת התורה אך יש דרך להינצל ממנה על ידי דבקות באור תורת הצדיקים המופלאים יחידי הדורות.
רבי נחמן מברסלב מסביר שסופי התיבות בפסוק "כי לא תישכח מפי זרעו" הם יוחאי.
רמז יש בהם שעל ידי זרעו של יוחאי שהוא רבי שמעון יש דרך להינצל מסכנת שכחת התורה. מי שדבק בפנימיות התורה שגילה רבי שמעון בספר הזהר מתמלא באור רוחני עצום, ולא מחפש סיפוק לנפשו במים הדלוחים של התרבות הזרה.
בדורותינו נדמה שאור וחושך משמשים בערבוביה. מצד אחד, כולנו משתוקקים ומתגעגעים לעבודת ה' בכלות הנפש. כולנו מלאים רצון פנימי חזק להתקרב לה' ולעשות רק את רצונו. ומצד שני, נדמה שהחושך הרוחני יכסה ארץ והנסיונות גברו עד מאד. איך מחזיקים מעמד?
אור תורת הצדיקים מאיר לכל נשמות ישראל. גם מי שמרגיש שהגיעו הימים אשר אין לנו בהם חפץ וארך עלינו גלות הנפש, גם מי שמרגיש שה' מסתיר פניו ממנו ולא מצליח להתקרב לה' כי הוא שקוע בתעתועי העולם הזה והבליו, ע"י פנימיות התורה ואור תורת הצדיקים יודע הוא לאן לשאת את עיניו.
רבי נתן מברסלב מסביר שגם רבותינו שאמרו שעתידה תורה שתשתכח מישראל, לא התכוונו לייאש או לדכדך אותנו חלילה. אלא כמו הציבו בפנינו תמרור אזהרה: עלינו להיות דרוכים להינצל מסכנת שכחת התורה. לזכור שיש בעולם נעימות וערבות ומתיקות אין סופית, ואם נשכחה מאתנו עלינו לכסוף ולהתגעגע אליה. ל"ג בעומר הוא יום שמחת רבי שמעון אשר "תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו". נהיה נאמנים לה, אז הוא בוודאי: "ימליץ טוב עלינו אדונינו בר יוחאי"
הלוואי ונזכה!
(ע"פ הגמרא בסוף מסכת ראש השנה, שבת קל"ח, ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי הלכות חושן משפט גביית חוב מהיתומים ג')
הכותב הוא ראש כולל חיבת הארץ בעותניאל
