אם אשכחך ירושלים: מה אנחנו זוכרים?

פרשת דברים תשע"ט

וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים

דברים לכבודה של ירושלים

 
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי
לא אשכחך בתפילות ובברכות

אנו מתפללים על בניין ירושלים פעמיים בתפילת י"ח, גם בברכת "תשכון בתוך ירושלים" וגם בברכת "המחזיר שכינתו לציון". מזכירים את בניין ירושלים בקרבנות ובפסוקי דזמרה, מתפללים עליה בתחנון של שני וחמישי ומזכירים את מעלתה בשירים של יום. על ירושלים מתפללים גם בברכת המזון וגם בברכת מעין שלוש, ומזכירים אותה גם בשבע ברכות וגם בברית מילה.

לא אשכחך בספרי התורה, הנביאים והכתובים

הקב"ה אומר על ירושלים "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים א, ט ג), והיא מוזכרת פעמים רבות בתורה, בנביאים ובכתובים. מאותה סיבה היא מוזכרת כל כך הרבה פעמים בברכות ובתפילות. בסך הכול מוזכרת ירושלים בשמה 653 פעמים בתנ"ך, ובעוד מאות פעמים אחרות היא מוזכרת בשם "ציון" ובשבעים השמות השונים שיש לה.

לא אשכחך בהלכות רבות

בנוסף לכל אלה, נקבעו הלכות רבות שנועדו להזכיר לנו את הציפייה לבניין ירושלים. למשל, להניח אמה על אמה בפתח הבית לזיכרון ירושלים, כך שבכל פעם שאדם נכנס או יוצא מביתו – זיכרונה עומד לפניו. תיקנו להזכיר אותה בכל חופה בשבירת הכוס ובנתינת אפר מקלה בראש חתנים (שולחן ערוך אבן העזר סה סעיף ג). "וכן התקינו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם" (שולחן ערוך אורח חיים תקס סעיף ב).

"וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב, משיירה מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם, כדי שלא יהיה תכשיט שלם". וכל אלה הדברים כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהילים קלז, ו, שו"ע שם).

בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס
יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ

הגמרא (ברכות מט ע"א) מסבירה כי בניין ירושלים מתחיל בקיבוץ גלויות. "אימתי בונה ירושלים ה'? בזמן שנדחי ישראל יכנס". כל עוד לא הייתה עלייה גדולה של יהודים לארץ ישראל ולירושלים, לא היו יכולים האר"י ז"ל וכל תלמידיו, מהרח"ו החיד"א ואור החיים הקדוש, להתקיים בירושלים. היו צריכים נדחי ישראל להתכנס כדי שירושלים תיבנה.

גם בנבואת מיכה ראינו קשר בין בניין ירושלים לבין קיבוץ נדחי ישראל. בפרק שמדבר על בניין ירושלים כותב מיכה שהכול מתחיל בקיבוץ גלויות: "בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־ה֗' אֹֽסְפָה֙ הַצֹּ֣לֵעָ֔ה וְהַנִּדָּחָ֖ה אֲקַבֵּ֑צָה וַאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי". חכמינו בגמרא למדו מהמילים "וַאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי" כי הקב"ה לוקח בשעה זו אחריות על החטאים של עם ישראל ולא מתחשב בהם בעת הגאולה. בחינת "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב".

בנבואה זו מתנבא מיכה ואומר כי אותם היהודים שעולים לירושלים מתחזקים, מבריאים ומתרבים. "וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם וּמָלַךְ ה' עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". דברים אלו מקבילים למה שאומר דוד, כי בניין ירושלים מביא רפואה גדולה לנפשות: "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם" (תהילים קמז). כל זאת בגלל שירושלים היא מקור היופי והשמחה העולמי. "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (תהילים מח).

שישים ריבוא בשערי ירושלים

מובא בשם הגאון מווילנא בספר קול התור (א, ט) ששאלו את הגר"א כמה פעמים על צורת הגאולה ואמר: "ענה רבנו, אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל ששים ריבוא בפעם אחת, צריכים לעשות זאת מיד, כי מספר זה של ששים ריבוא כוח גדול ושלם להכריע את הס"מ (השטן) בשערי ירושלים".

אחד הדברים היותר פלאיים בשחרור ירושלים הוא מספרם של בני ישראל בשנת תשכ"ז, שנת שחרור ירושלים. על פי מפקד האוכלוסין שנערך באותם ימים, היו במדינת ישראל באותם ימים שישים ריבוא גברים יהודים מבין עשרים שנה ומעלה. המספר הזה הוא המספר של ישראל בעת יציאת מצרים, וזה גם מספרם במדבר בעת מתן תורה. זה המספר שהוא המספר הבסיסי של עם ישראל.

כי מציון תצא תורה

כדי להבין למה שישים ריבוא קשורים לבניין ירושלים ולשחרורה, צריך לזכור כי המהות של ירושלים היא מתן תורה. שהרי מתן תורה מתחדש מדי יום. "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום". ובתחילה היו הדברים יוצאים מהר סיני. אמנם בעת שבאנו לירושלים אל המנוחה והנחלה התורה והנבואה יוצאת מירושלים, ודרכה גם עולות כל התפילות והברכות והבקשות. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". וכמו שמתן תורה הראשון היה רק כשהיו שישים ריבוא מישראל עומדים תחת ההר, כך לעתיד לבוא יהיו שישים ריבוא בירושלים, כי היא המקום המסוגל להביא את התורה לעולם בפעם שנייה כמו שראוי.

ובאמת כשבית המקדש היה קיים, הייתה התורה יוצאת מציון ממש. כפליים נביאים כיוצאי מצרים הסתובבו בתוך עם ישראל. הנביאים הללו קיבלו את השראתם הרוחנית מבית המקדש, ולכן נקרא שמו הר המוריה – הר שממנו יוצאת הוראה לכל ישראל גם על ידי תורה וגם על ידי נבואה.

שלבים בבניין ירושלים
בניין המלכות קשור לבניין ירושלים

הרב אליעזר ולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן צט) הביא את פירוש המלבי"ם על בניין ירושלים ובניין המלכות הקשורה בה, ומסיים ואומר: "והדברים מאד אקטואליים ומשקפים את המציאות בימינו". בפירושו מסביר המלבי"ם פסוק המדבר על מלכות בית דוד שעתידה לקום בירושלים. ואין ירושלים נקראת בנויה בלעדיה. "כל מי שלא אמר מלכות בית דוד בבונה ירושלים – לא יצא ידי חובתו".

רוֹעֶה – מִגְדַּל עֵדֶר

הפסוק שמלמד על השלבים בבניין ירושלים ובניין המלכות הוא: "וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת־צִיּ֖וֹן עָדֶ֣יךָ תֵּאתֶ֑ה וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת־יְרוּשָׁלִָֽם". המלבי"ם מסביר ואומר כי יש כמה שלבים בהתכנסות עם ישראל בירושלים ובבניין המלכות שבה. השלב הראשון הוא שלב של מקום התכנסות העדר הצולע והנידח. בשלב הזה ירושלים היא רק "מִגְדַּל־עֵ֗דֶר". גם המנהיגים נחשבים בשלב הזה רק לרועים. לכן אומר יחזקאל "וַהֲקִמֹתִ֨י עֲלֵיהֶ֜ם רֹעֶ֤ה אֶחָד֙ וְרָעָ֣ה אֶתְהֶ֔ן אֵ֖ת עַבְדִּ֣י דָוִ֑יד ה֚וּא יִרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וְהֽוּא־יִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ן לְרֹעֶֽה" (לד כג). כן הוא חוזר ואומר "וְעַבְדִּ֤י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם" (יחזקאל לז). מלך שהוא בחינת רועה בלבד.

עֹפֶל - בַּת־צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה

אחר כך ירושלים הופכת למקום שמור וחשוב שצריך לעלות ולהעפיל אליו. בשלב הזה היא נקראת "עֹפֶל" (ראה אבן עזרא נחמיה ג). הביטחון שהעיר השמורה משרה על תושביה גורם ליותר ויותר בנים לשוב אליה. "בַּת־צִיּ֖וֹן עָדֶ֣יךָ תֵּאתֶ֑ה". וזה השלב שבו נחמיה בונה את חומות ירושלים, דבר שהנוכרים מאוד התנגדו לו. אבל הוא נלחם עליו והצליח בכך לבסס את מלכות ישראל ולהגדיל את גלי העלייה בימיו.

וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה - מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם

השלב השלישי שעליו מדבר הפסוק הוא שלב קיבוץ הגלויות שבונה את תחילתה של המלכות. כך אומר הפסוק "וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה". ממשלה ראשונה היא ממשלה שיש לה שלבים נוספים. היא לא הממשלה המקווה, והיא קטנה ביחס לממשלה האמיתית. המלבי"ם מפרש ואומר: "שיהי להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיו לישראל בימים הראשונים לפני מלוך מלך לבני ישראל שהיה להם שופטים מנהיגים אותם. ואח"כ תהיה ממלכה של ממש, מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת־יְרוּשָׁלִָֽם".

בדבריו מתכוון המלבי"ם לתהליך המעבר מתקופת השופטים לתקופת המלכים המתואר בספר שמואל. גם במלכים היו שלבים. בתחילה מלכות שאול, שלא מלך ביד חזקה ולא היה לו צבא, אחר כך באה מלכות בית דוד שמלך ביד חזקה והכניע את כל סביבותיו. על תהליך צמיחת המלכות אנחנו מתפללים כל יום ואומרים שלוש פעמים בכל תפילת י"ח: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", מלכות שצומחת שלב אחרי שלב ולא באה בבת אחת.

בתחילה מלך שהוא רק רועה

המלבי"ם מפנה אותנו לעוד שני מקומות שבהם מדובר על צמיחת המלכות במקביל לצמיחת ירושלים. כך אנו שומעים את דברי הנביא יחזקאל, שמסביר לנו כי לעתיד לבוא המלכות בתחילה תהיה חלקית ביותר. מלך שהוא בחינת רועה. "וַהֲקִמֹתִ֨י עֲלֵיהֶ֜ם רֹעֶ֤ה אֶחָד֙ וְרָעָ֣ה אֶתְהֶ֔ן אֵ֖ת עַבְדִּ֣י דָוִ֑יד ה֚וּא יִרְעֶ֣ה אֹתָ֔ם וְהֽוּא־יִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ן לְרֹעֶֽה". תפקיד הרועה רחוק מתפקיד המלך, תפקידו הוא לשמור על הצאן שלא יזיק ולא יינזק. הוא לא בונה להם בתים וארמונות, הם לא הולכים לכבוש מקום כלשהו, והמנהיגות היא מינימאלית.

כְּגוֹן קֵיסָר וּפַלְגֵי קֵיסָר

אחר כך באה המלכות שהיא בחינה של נשיאות. "וַאֲנִ֣י ה֗' אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְעַבְדִּ֥י דָוִ֖ד נָשִׂ֣יא בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֥י ה֖' דִּבַּֽרְתִּי". המנהיג הזה מביא שלום וביטחון. "וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם וְהִשְׁבַּתִּ֥י חַיָּֽה־רָעָ֖ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְיָשְׁב֤וּ בַמִּדְבָּר֙ לָבֶ֔טַח וְיָשְׁנ֖וּ בַּיְּעָרִֽים" (יחזקאל לד כג-כה). הגמרא (סנהדרין צח ע"ב) מסבירה כי יש שני סוגי מלכות. "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד לָהֶם דָּוִד אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר, 'וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם', 'הֵקִים' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'אָקִים'. אָמַר לוֹ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵּי". מקשה הגמרא: "וְהָכְּתִיב, וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם"? עונה הגמרא "כְּגוֹן קֵיסָר וּפַלְגֵי קֵיסָר".  ופירש רש"י שיש מלך ויש משנה למלך, והנשיא הוא פלגי קיסר – משנה למלך.

דרגות בבניין ירושלים

גם הנביא עמוס מסביר שיש דרגות בבניין ירושלים. שבתחילה היא תהיה סוכה לא יציבה. "בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת". סוכה שקמה ונופלת ואין לה יציבות. אחר כך יגדרו את פרצותיה של הסוכה, כמו שגדר נחמיה את הפרצות בחומת ירושלים. "וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן". בשלב הזה תהיה ירושלים סוכת עראי שיש לה קצת יציבות. אחר כך בונים העולים את הבתים ההרוסים של ירושלים "וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים". ואחר כך תהיה ירושלים בנויה לתפארה כמו בימי דוד ושלמה "וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם" (עמוס ט).

הדרגה בכילוי הרשע

בשעה שירושלים בנויה צריכים מלכיה למלוך בעוז. ועל השעה הזאת מתנבא מיכה הנביא וקורא למנהיגי ירושלים להכות בחוזקה את כל אויביה ולא להיבהל: "ק֧וּמִי וָד֣וֹשִׁי בַת־צִיּ֗וֹן כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ אָשִׂ֤ים בַּרְזֶל֙ וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙ אָשִׂ֣ים נְחוּשָׁ֔ה וַהֲדִקּ֖וֹת עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְהַחֲרַמְתִּ֤י לַֽה֙' בִּצְעָ֔ם וְחֵילָ֖ם לַאֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ" (מיכה ד יג).

על שלושת השלבים של בניין ירושלים שמרפא את הפצעים ומכלה את האויבים מתנבא גם הנביא ירמיה ואומר על ציון וירושלים: "לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (ירמיהו ל).

וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'
כבוד לירושלים

באותו פרק מתנבא מיכה את הנבואה המפורסמת על אחרית הימים, נבואה שדומה מאוד לנבואה של ישעיהו הנביא. עיון בנבואה הזאת מלמד כי גם בהערכת אומות העולם יש שלבים. בתחילה יעריכו מרחוק את גובהה הרוחני של ירושלים "וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים יִ֠הְיֶה הַ֣ר בֵּית־ה֤' נָכוֹן֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֥א ה֖וּא מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ עָלָ֖יו עַמִּֽים".

וזה אחד הפלאים של ירושלים, כיוון שאדם הראשון נוצר ממקום המקדש, כל פעולה שעושים במקום זה נוגעת בתשתית האנושות. אבן השתייה. כל תוספת קדושה בירושלים ובבית המקדש מביאה שמחה לעולם כולו, "משוש כל הארץ", ומביאה יראת כבוד לירושלים. מהסיבה הזאת נקראת ירושלים "מוריה".

לומדים מוסר בירושלים

אחר כך יבואו גויים ללמוד מוסר בירושלים "וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־ה֗'". הם עולים למקום שמתגלה עליו אלוקים, "וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב". והם עולים למקום שנמצא בו העם המוסרי. "וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו". כל זה בגלל שעתיד הקב"ה להתגלות עלינו בירושלים כמו שהתגלה בהר סיני, וזה ימשוך את כל הגויים לירושלים "כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ה֖' מִירוּשָׁלִָֽם".

להוכיח את הסוררים

אמונת העמים ביושר של עם ישראל תתחזק כל כך, עד שהעמים יבחרו בישראל להיות השופט על הסכסוכים בניהם. "וְשָׁפַ֗ט בֵּ֚ין עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים". עם ישראל יקבל תוקף גם להוכיח ביוזמתו עמים סוררים ולא לחכות שיבואו אליו למשפט. אע"פ שהעמים הללו הם גדולים או רחוקים – הוא מוכיח אותם. "וְהוֹכִ֛יחַ לְגוֹיִ֥ם עֲצֻמִ֖ים עַד־רָח֑וֹק".

אמון מוחלט בירושלים

האמון במשפט של עם ישראל יהיה גדול כל כך, עד שלא יצטרכו הגויים למלחמות בשביל להשיג מה שנראה להם נכון, והמלחמות בעולם ייפסקו. הוא כל כך יגדל, עד שהגויים לא יצטרכו להחזיק כלי נשק לשעת חרום. "וְכִתְּת֨וּ חַרְבֹתֵיהֶ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשְׂא֞וּ גּ֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה. וְיָשְׁב֗וּ אִ֣ישׁ תַּ֧חַת גַּפְנ֛וֹ וְתַ֥חַת תְּאֵנָת֖וֹ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד כִּי־פִ֛י ה֥' צְבָא֖וֹת דִּבֵּֽר"  (מיכה ד א-ד).

בשחרור ירושלים התחיל פירוק הנשק הגרעיני

בהקשר זה חשוב להזכיר כי הסכם פירוק הנשק הגרעיני שנחתם בשנת תשנ"ב ובמסגרתו פורק 80% מהנשק הגרעיני והכימי בעולם, החל בשיחות בשנת תשכ"ז-1967, השנה שבה שוחררה ירושלים. על התהליך הזה כתב הרבי מחב"ד כי הפירוק הזה הוא פעולתו של המשיח, שאע"פ שהוא לא מתגלה, עצם מציאותו משפיעה על הלב של האומות כולן.

רמזים לשחרור ירושלים
שנת תשכ"ז – ניצחון בניין ירושלים

חכמי הרמז מצאו שבניין ירושלים וכיבושה בשנת תשכ"ז מידיו של חוסין מלך ירדן רמוזים בתורה, והוא על-פי מספר הפסוקים בתורה. אם מונים את הפסוקים מתחילת בראשית רואים שהפסוק של שנת הת"ש, שהיא השנה שבה התחילה השואה, מתאר בדיוק מה שאירע באותה שנה: "וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה" (דברים כט כו). הפסוק הזה הוא הפסוק ה-5700, כנגד השנה שבה התחילה השואה.

הקמת המדינה – תחילת קיבוץ גלויות

הפלא הגדול הוא התיאור של קיבוץ גלויות זה בתורה, שנכתב כאילו ממש בימים אלו. כך אומרת התורה: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". הפסוקים הללו הם פסוקים       5707-5706, שהם כנגד השנים תש"ו ותש"ז, השנים שאחרי השואה שבהם עלו יהודים רבים  לישראל.

ירושת הארץ

אחר כך בא הפסוק של תש"ח, היא השנה ה-5708 מבריאת העולם. וכנגדה בא הפסוק ה-5708 מתחילת התורה ובו נאמר: "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". בדיוק מה שקרה בשנה זו, שירשנו וכבשנו את הארץ ושוחררנו מידי שיעבוד מלכויות של 1900 שנה.

כיבוש ירושלים

גם כיבוש ירושלים נרמז באותה דרך. בפסוק ה-5727, שהוא כנגד שנת מלחמת ששת הימים שהייתה בשנת תשכ"ז, נאמר: "וְעָשָׂה ה' לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם" (דברים לא ד). מלך ירדן ששלט בירושלים נקרא חוסין - אותיות סיחון. וכמו שנעשה לסיחון מלך עבר הירדן המזרחית, כך נעשה לחוסין שישב באותו חבל ארץ כדברי הפסוק המפורשים.

שירי המעלות – תפילות לבניין ירושלים
שירי המעלות - שעתידים ישראל לעלות מהגלות

הרד"ק מסביר ש-15 שירי המעלות בתהילים נאמרו על הציפייה לעלות לארץ ישראל. "והגאון רב סעדיה ז"ל פירש שיר המעלות, שהיו נאמרים השירים האלו בתגבורת קול מאד, ובכל שיר מהם היו מעלים הקול. ויש לפרש עוד כי פירוש המעלות, מעלות הגלות, שעתידים ישראל לעלות מהגלות אל ארץ ישראל, ואלה השירים נאמרים על לשון בני הגלות כולם. וזָכַר בהם צרת הגלות, וזָכַר בהם תוחלת הישועה והבטחתה שתהיה על כל פנים" (רד"ק תהילים קכ א).

ובאמת 9 מתוך 15 המזמורים מדברים ישירות על העלייה לירושלים או לארץ ישראל. "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ". וכן "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". וכן שיר על הציפייה לבית המקדש: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב".

שירי המעלות – שירי העולים לרגל

במדרש (איכה רבה א ד"ה אלה אזכרה ואשפכה) משמע שהשירים הללו היו השירים שהיו אומרים עולי הרגלים שהיו עולים לבית המקדש. "אמרה כנסת ישראל לשעבר הייתי עולה לפעמי רגלים וסלי בכורים על ראשי, המשכימים היו אומרים: 'קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו' (ירמיה לא ו). בדרכים היו אומרים: 'שיר המעלות, שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' (תהלים קכב א), בירושלים היו אומרים: 'שיר המעלות, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים' (תהלים קכ"ב ב), בהר הבית היו אומרים: 'הללו אל בקדשו' (תהלים קנ א) בעזרה היו אומרים: 'כל הנשמה תהלל יה'" (תהלים קנ ו).

חלק משירי המעלות – לעצור את מעכבי בניין ירושלים

חמישה מתוך 15 המזמורים שעוסקים בציפייה לבניין ירושלים מדברים על הצרות שהגויים עושים כשאנחנו רוצים להתיישב בירושלים ולבנות אותה. כך היה בימי דוד, שהעיוורים והפסחים מנעו ממנו ומישראל לעלות לירושלים. 400 שנה ויותר אחרי כיבוש הארץ, וירושלים הייתה בידי היבוסים. רק אז כובש אותה דוד בעזרת יואב. רק אז הוא קונה את גורן ארוונה היבוסי. עד הימים הללו מתקשים בני ישראל לכבוש את ירושלים – היא הקשה מכל.

כך גם היה בתחילת ימי הבית השני, כשטוביה העמוני וסנבלט החורני עשו כל שביכולתם על מנת למנוע מאיתנו לבנות את ירושלים. בתחילת ספר נחמיה (פרק ג לג) מובא כי האויבים מלגלגים ומנסים להחליש את רוחנו בבניין ירושלים: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה וַיִּחַר לוֹ וַיִּכְעַס הַרְבֵּה וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים: וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים הֲיַעַזְבוּ לָהֶם הֲיִזְבָּחוּ הַיְכַלּוּ בַיּוֹם הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת". זה לא עוזר, היהודים אוספים כוח ולא נבהלים, וסנבלט מנסה למנוע את העבודות בכוח. "וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם". נחמיה מגייס שומרים וממשיך בבניין החומה, וכך לאט לאט נשלמת החומה למרות כל הצרות שעושים סנבלט וטוביה העמוני.

אחת הצרות היותר גדולות שהיו לעזרא ונחמיה בבניין ירושלים באו דווקא מהעשירון העליון של היהודים. חלקם עזרו לסנבלט בעבור בצע כסף, וחלקם סתם עשירים שלא רצו את שינוי המצב מטעמים אישיים לגמרי. על כן חלק מהמזמורים העוסקים בבניין ירושלים עוסקים מטבעם בצרות שעושים באופן קבוע השכנים והאויבים. גם אלה שמרחוק וגם אלה שמתוך עם ישראל.

בחינת ירושלים – כגמול עלי אמו

שיר המעלות בפרק קל"א חריג לכאורה בין כולם. הוא לא מדבר על בניין ירושלים ולא מדבר על הצרות שעושים האויבים בדרך לבניין ירושלים. שם נאמר: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי: אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי: יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". לכאורה אין למזמור הזה קשר דווקא לירושלים ולבית המקדש. ואולם זו המדרגה המשמעותית של ירושלים, להרגיש מחובק על ידי הקב"ה. "יְרוּשָׁלַ‍ִם הָרִים סָבִיב לָהּ וַה' סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".