צפו: שתי גאולות - שיעורו השבועי של הרב אליהו

לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם

שמחת הגאולה העתידה בפסח

אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם

בסיום ה"מגיד" בהגדה של פסח אנו מברכים על שתי גאולות, גם על גאולת מצרים וגם על הגאולה שהוא גואל אותנו היום. וכך נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר".

על הניסים שנעשים לנו היום אנחנו מודים במילים: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָֹה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֵת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ. הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִֹמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה הַלְלוּיָהּ". הרי שמדובר על ניסים שנעשו לנו.

יש שואלים, שנראה לכאורה כי המילה גְּאָלָנוּ אין כוונתה לגאולה של ימינו, כי אם לגאולת מצרים שמשפיעה גם עלינו, כפי שאנו אומרים ש"אִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם". ואולם מי שמעיין בנוסח הברכה רואה כי מדובר במפורש על גאולות שנעשות בימינו. כדלקמן.

יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ

בחתימת הברכה של ההגדה אומרים: "כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְֹמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ, וְשָֹשִֹים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים  אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְֹרָאֵל".

המוֹעֲדִים וְהרְגָלִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם הם לא סוכות ושבועות, שהרי נאמר וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים. מכאן שמדובר על חג פסח שיש בו קרבן פסח, הרי שאין מדובר על פסח של גלות אלא על פסח של הגאולה העתידה. ועוד שאומרים וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ, וכל מקום שנאמר "שיר חדש" - על הגאולה העתידה הוא מדבר (טור תעג. ט"ז תעג ט).

וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

ויש שואלים, למה נחגוג את חג הפסח בעת הגאולה העתידה? הרי לא יזכירו בימים ההם את יציאת מצרים. שהרי הנביא ירמיהו אומר: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" (ירמיהו כג). ובמסכת ברכות (יב) נחלקו רבי אליעזר בן עזריה וחכמים אם יזכרו את יציאת מצרים בשעת קיבוץ גלויות או לא, והלכה כרבי אלעזר בן עזריה שלא יזכירו את יציאת מצרים (רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א, ג). אם כן, למה נחגוג את הפסח בגאולה השלישית?

בניסן עתידין להיגאל

כנראה שבפסח לא יחגגו את חג יציאת מצרים, אלא את חג הגאולה העתידה שתהיה בתקופת ניסן. "כי בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל" (כדעת רבי יהושע בר"ה יא.). וכן הוא במדרש רבה (שמות פרשה טו יא): "משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל. שנאמר (מיכה ז) 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'".

לפי זה, הגאולה העתידית תהיה בניסן: "הנה ראוי שיהיה השי"ת מחדש נסים בחודש ניסן, לפי שהוא עולה למעלה במקום ששם הגאולה, וכן לעתיד גם כן נגאלים בחודש ניסן" (מהר"ל, חידושי אגדות ר"ה י: וראה עוד מהר"ל, גבורות ה' פרק לה). כי בחודש הזה אלוקים משפיע לעולם. "ועתה תדע, שגאולת ישראל צריכה להיות בניסן, כי הוא זמן השפעת החסד, כמו שאמרתי, ועל כן תהיה בנחת ובשלוה" (רמח"ל מאמר הגאולה).

בט"ו בניסן נעקד יצחק, ובו קיבל יעקב את הברכות

על השפעת החסד הגדולה של חודש ניסן לומדים גם ממה שאמרו חז"ל כי בט"ו ניסן "נעקד יצחק, ובו קבל יעקב את הברכות". כן מביא רש"י על שני גדיי העיזים שביקשה רבקה מיעקב וכתב: "אחד לקרבן פסח ואחד לקרבן חגיגה". ובו ביום נתברך יעקב "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש וכו". גם הצעקה הגדולה של עשו הבכור הייתה בפסח, כשם שעתידה להיות כעבור כ-300 שנה הצעקה הגדולה של מצרים בעת מכת בכורות.

בט"ו בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו. בט"ו בניסן נולד יצחק

על השפע הגדול של היום הזה אנו לומדים מכך שיצחק מבקש לחגוג ולהודות לה' במטעמים בט"ו בניסן. וטעם הדבר הוא בגלל ש"בט"ו בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו. בט"ו בניסן נולד יצחק" (רש"י על שמות פרק יב פסוק מא. מדרש תנחומא בא פרק ט ט). אם כן, זהו יום הולדתו של יצחק.

גם הבשורה על לידתו של יצחק נאמרה על ידי המלאכים שבאו לבקר את אברהם בט"ו ניסן, ובישרו לו על יצחק ביום השלישי למילתו. לפי זה יוצא שאברהם נצטווה על המילה בי"ג ניסן, ובו הובטח לו להיות "לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם". גם הברית עם זרעו נעשתה באותו מעמד. "וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים" (בראשית יז). לכן יצחק חוגג בו ביום ומודה לה'. ולכן אנו חוגגים את כל חודש ניסן.

בט"ו בניסן נפרעים מן הרשעים

עוד צריך לזכור, כי ביום ט"ו ניסן המלאכים מענישים את אנשי סדום ועמורה שהייתה "כגן ה' כארץ מצרים", ואנשיה ניצלו את רוב הטובה וקלקלו גם בין אדם לחברו בעושק כמו מצרים, וגם קלקלו בטומאת עריות קשה כמו שמסופר שם עם המלאכים ואנשי סדום שצרו על בית לוט. העונש של סדום ועמורה ביום ט"ו בניסן הוא הקדמה לעונש שעתידים לקבל כל בכורי מצרים ביום זה.

בט"ו ניסן נעקד יצחק ונאמרה השבועה

עוד סיבה לשמחה בט"ו בניסן היא, כי בו ביום נשבע ה' לאברהם על זרעו שיהיה מבורך בעקבות העקידה. שנאמר: "וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (בראשית פרק כב טז). אשר על כן מבקש יצחק להמשיך את הברכה לזרעו ביום של הברכה לזרעו של אברהם.

בט"ו בניסן נכנסו למצרים

במדרש (שמות רבה יב, לז – מב) למדנו שגם הכניסה למצרים הייתה בו ביום. "שהן לא עשו במצרים אלא מאתים וי' שנה וביום שירדו למצרים בו ביום עלו". כניסתם למצרים הייתה בט"ו בניסן. ואע"פ שהכניסה למצרים אינה יום של שמחה, בסופו של דבר התיקון של עם ישראל נעשה על ידי הכניסה למצרים, כמו ברית בן הבתרים, ועל כן הוא מתרחש ביום מסוגל זה.

נתמנה לגאול בימים המסוגלים לגאולה

עוד לימדנו חכמינו בברייתא דסדר עולם רבה (פרק ה), כי גם המינוי של משה רבנו בסנה לגאול את ישראל היה בשבעת ימי הפסח. שכך נאמר במדרש: "כל שבעת הימים הי' הקב"ה מדבר עם משה בסנה שנא' (שמות ד') 'ויאמר משה אל ה' בי אדוני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך'. שלשום - ג' ימים. וג' 'גם' 'גם' ויום שהיה מדבר - הרי ז' ימים. ופרק הפסח היה ומכוונין אותו לט"ו בניסן ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים". ונתמנה משה לגאול את ישראל דווקא בשבעת ימי הפסח, כי הם מסוגלים לגאולה.

חנוכת המשכן בניסן – המשך לברית

אחד האירועים החשובים שהתרחשו בחודש ניסן הייתה ברית מילה שהתקיימה שלושה ימים לפני שהמלאכים מבקרים את אברהם ומבשרים אותו על לידת יצחק. ברית שהייתה בניסן, שם נאמר לאברהם כי ה' יהיה לו לאלוקים ולזרעו אחריו. "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז). השראת שכינה זו נעשית בעיקר על ידי המשכן.

לכן הקמת המשכן נעשית בחודש ניסן. ובאמת זו תכלית יציאת מצרים, ככתוב: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם" (שמות כט מו). על כן כתיב: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שם). ולא עזבם. "כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם" (שמות מ לח).

חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם

גם הכניסה לארץ ישראל אחרי 40 שנה הייתה מימוש של ההבטחות הגדולות שניתנו בברית בין הבתרים. ודווקא בחודש ניסן. כי בחודש הזה צריכים לחזק את המחוזקים. "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים" (בראשית יז). לכן הם נכנסים לארץ בחודש ניסן. ככתוב (יהושע ד יט) "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ".

והסביר בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן א), כי גם הכניסה לארץ היא חלק מסיפור יציאת מצרים. ודבר זה נלמד ממה שנאמר במשנה פסחים (קט"ז ע"ב): "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנא' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". ובגמרא שם: אמר רבא צריך שיאמר "ואותנו הוציא משם". ויש להבין מה כוונת רבא להוסיף על מה שנאמר במשנה.

ותירץ על פי מה שכתוב ברי"ף: "אמר רבא וצריך שיאמר ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו וגו'". ולפי גירסת הרי"ף כך אנחנו מזכירים בהגדה את הכניסה לארץ ישראל. "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם. שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָֹה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ'". הרי שהכניסה לארץ ישראל היא חלק ממצוות "חייב אדם לראות את עצמו".

חידוש הברית בניסן בימי חזקיהו

עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל

התהליך הזה של בניין עם ישראל והשראת השכינה בתוכו קיים בכל דור ודור. אחד הדורות שבהם עם ישראל מתחזק וחוזר לעבודת ה' היה דורו של חזקיה המלך, בנו של אחז, שמלך 29 שנים,  "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו: הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וַיְחַזְּקֵם". אביו וכל דורו הבינו כי הם מעלו בה'. "כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן ה' וַיִּתְּנוּ עֹרֶף". על כן הוא מחליט לחדש את הברית עם ה' בחודש ניסן, הוא החודש של ברית בין הבתרים ושל ברית המילה. "עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ" (דברי הימים ב כט).

לָבוֹא לְבֵית ה' בִּירוּשָׁלָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל

לצורך כריתת הברית, מטהרים הכהנים והלוויים את בית המקדש מא' ניסן "וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ". כעת מתייעץ חזקיהו וקורא לכל עם ישראל לעשות פסח בירושלים, והאיחור בטהרת המקדש בט"ז ניסן גורם להם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי.

בתחילה חזקיהו שולח אגרות לעם ישראל להתעורר, אחר כך הוא שולח שליחים. "וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית ה' בִּירוּשָׁלָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל". "וַיַּעֲמִידוּ דָבָר לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָ‍ם כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב".

לַעֲשׂוֹת אֶת־חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד

בני ישראל, שהיו שנים רבות תחת שלטון אחאב וממשיכי דרכו, לא כל כך רגילים לעשות קרבן פסח, והם לועגים לשליחי המלך החדש והצעיר. "וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם". אבל לא רפו ידיו של חזקיהו, ואחרי הפתח כפתחו של מחט, זכה ונפתח לו משמים פתח כפתחו של אולם והקב"ה מעורר את ליבות העם.

בתחילה מצטרפים לקרבן הפסח מעטים, בגלל יראת העונש. "אַךְ־אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם" (דברי הימים ב כט יא ומלבים שם). גם ביהודה מקבלים את דברי המלך: "גַּם בִּיהוּדָה הָֽיְתָה יַד הָאֱלֹקִים לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים בִּדְבַר ה'". ובסוף אפילו מממלכת ישראל באים הרבה. "וַיֵּאָסְפ֤וּ יְרוּשָׁלִַם עַם־רָב". ואפילו הרבה מאוד "לַעֲשׂוֹת אֶת־חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָ֖ל לָרֹ֥ב מְאֹֽד".

הם מסירים את כל העבודה הזרה מירושלים. "וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן". אחרי כל זה הם הקריבו קרבן פסח בשמחה גדולה מאוד. "וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלָ‍ִם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלָ‍ִם" (דברי הימים ב ל). שהיו בעלי תשובה ולא היו רגילים בשמחה ובקדושה בירושלים, לכן שמחו יותר מימי שלמה המלך (רש"י דברי הימים ב פרק ל כו).

הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל

מכל זה ראינו, שגאולות רבות מתרחשות בניסן או בליל הסדר. ועיון בהן מלמד כי מה שאמרו בניסן עתידין להגאל, לא מדבר רק על הגאולה השלמה, אלא גם גאולות שבדרך. וכך למדו חכמינו במדרש רבה (שמות רבה יח), שמפלת סנחריב ליד חומות ירושלים הייתה בט"ו בניסן, בפסח כמה שנים אחרי תחילת מלכות חזקיהו.

שכאשר צר סנחריב על ירושלים, לא ידעו בני ישראל אם לעשות את הפסח וחיזק אותם ישעיהו הנביא לעשות את החג כתיקנו, ואמר להם שיהיה להם ניצחון גדול, ויאמרו הלל בליל פסח כמו שאמרו במצרים. "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ל כט). ופירושו שהשיר יהיה לכם בליל הפסח בשמחה, כמו שאמרתם שיר של הפסחים במצרים. ותשמחו במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים, שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה'.

באותה שעה שבה בני ישראל אמרו שירה על גגות בתי ירושלים, התקבצו גם מלאכי השרת ואמרו שירה כנגדם. כששמעו צבאותיו של סנחריב את שירת מלאכי השרת פרחה נשמתם וניצלה ירושלים באותה שעה. "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". ובמדרש: "תנא כולן פולמרכין ודוכסין היו, שותין יין והניחו קנקניהם מושלכים". גם ישראל שתו יין של מצווה והודו לה' באותה שעה. "אמר הקדוש ב"ה למיכאל הנח בגדיהן ושרוף נשמתן, מה כתיב שם 'וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים'. הה"ד (תהלים קא) 'לבקרים אצמית כל רשעי ארץ'. והיו ישראל וחזקיהו יושבין ואומרין את ההלל שהיה ליל של פסח והיו מתייראים לומר עכשיו ירושלים מתכבשת בידו. כיון שהשכימו בבקר לעמוד ולקרות ק"ש ולהתפלל מצאו אויביהם פגרים מתים".

עשה גדולה לצדיקים כשם שעשה לישראל במצרים

ובמדרש (שמות רבה יב) למד שהיו עוד כמה הצלות בלילה הזה, וביניהן הצלה לחנניה, מישאל ועזריה מהכבשן, שעשתה קידוש ה' גדול בעולם. וכן הצלתו של דניאל מגוב האריות. "מה ראה לומר ליל שמורים? שבו עשה גדולה לצדיקים כשם שעשה לישראל במצרים ובו הציל לחזקיהו ובו הציל לחנניה וחביריו ובו הציל לדניאל מגוב אריות ובו משיח ואליהו מתגדלין, שנאמר (ישעיה כא) 'אמר שומר אתא בקר וגם לילה'".

הלל מחולק

חצי לפני האוכל וחצי אחריו

זאת הסיבה שבגללה אנו אומרים הלל מיוחד בכל חג פסח. אומרים בתפילת ערבית, אומרים בהגדה ואומרים למחרת בבוקר בשחרית. אלא שבהלל שקוראים בעת ההגדה יש דבר מיוחד, שהוא מחולק לשניים. לפני שאוכלים מצה, מרור וכורך קוראים שני פרקים, ואחרי ברכת המזון, לפני שתיית הכוס הרביעית, קוראים את הפרקים האחרים. יש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל איפה נחלק ההלל. לדעת בית שמאי הוא נחלק אחרי המזמור הראשון, ולדעת בית הלל אחרי המזמור השני. כך שואלת המשנה בפסחים (קטז) עד היכן אומרים הלל לפני האוכל בליל פסח: "עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד (תהלים קיג) 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה', וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד 'חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם'".

וכי כבר יצאו שמזכירין יציאת מצרים?

התוספתא (פסחים י ו) "אמרו בית שמאי לבית הלל: וכי כבר יצאו שמזכירין יציאת מצרים?" – יציאת מצרים הייתה רק בבוקר, הם עדיין לא יצאו ממצרים, אם כן למה אתם אומרים "בצאת ישראל ממצרים" בבוקר? "אמרו להם בית הלל: אפילו הוא ממתין עד קרית הגבר הרי אלו לא יצאו עד שש שעות ביום היאך אומר את הגאולה ועדיין לא נגאלו". כלומר, השיבו על כך בית הלל: גם אם תאחרו את קריאת ההלל עד אחרי האוכל בלילה, לא הועלתם כלום. שהרי הם יצאו ממצרים רק למחרת בבוקר, וגם זה לא מספיק, כיוון שהם יצאו רק בחצות היום, שהרי נאמר על יציאת מצרים "בעצם היום הזה".

למה מברכים אשר גאלנו ועדיין לא נגאלו?

הגמרא ירושלמי  (פסחים ע ע"ב) מביאה שאלה נוספת ששאלו בית הלל את בית שמאי. הרי בברכה של ההגדה הוא מזכיר "אשר גאלנו וגאל את אבותינו", אם כך, איך מזכיר גאולה ועדיין לא נגאלו? אלא מכיוון שהתחיל במצווה אומר לו גמור. זה כל הסדר של פסח – מזכירים את הגאולה לפני שהיא קורית בפועל. אוכלים מצה לפני שלא הספיק בצקם להחמיץ וכד'. אוכלים קרבן פסח לפני שה' פוסח על הבתים. מכינים תופים לשמחה לפני שנגאלים. נכנסים לים לפני שהוא נקרע וכד'.  

טעון הלל באכילתו

בין לדעת בית שמאי ובין לדעת בית הלל, מחלקים את ההלל כך שחלקו נקרא לפני האוכל וחלקו אחריו. וגם אם נסביר לדעת בית שמאי שרוצים את ההלל אחרי חצות לילה, למה פרק אחד נקרא לפני כן?

צריך להזכיר כי מצוות ליל הסדר היא "והגדת לבנך", חובת ההגדה לילדים. לכן היא נקראת הגדה. חכמינו אמרו שחובת ההגדה היא "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", דווקא כאשר המצות והמרור והפסח נמצאים מול עיניך ומול עיני הילד. "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". כך הוא יבין טוב יותר, באמצעות הסיפור החווייתי, מה אתה מספר לו על יציאת מצרים. 

ממש באופן זה אנו שרים ומודים בהלל. אנו צריכים לומר את ההלל תוך כדי אכילת הפסח. וזה לשון המשנה: "טעון הלל באכילתו", דהיינו שההלל הוא חלק מאכילת קרבן הפסח. כשם שמקריבים אותו בשמחה גדולה, כך גם אוכלים אותו בשמחה גדולה ואומרים הלל באכילתו. כך גם אומר ה"שולחן ערוך" על אמירת ההלל של תפילת ערבית של ליל פסח, שצריך לומר אותו בנעימות. בשירה.

ויהי רצון שנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, ונאמר לפניו שירה חדשה ונודה לו שיר חדש על גאולתנו, במהרה בימינו, אמן.