חז"ל לומדים מהפסוק "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" את מצוות כתיבת ספר תורה, שהיא המצווה האחרונה בתורה לפי מוני המצוות.
נשאלת השאלה: מניין שהמצווה היא לכתוב את כל התורה כולה, אולי המצווה היא רק לכתיבת שירת האזינו?
הרמב"ם כותב, שכיון שהתורה לא ניתנה להיכתב פרשיות פרשיות אלא רק כל התורה כולה, לא יתכן שיש מצווה לכתוב רק את שירת האזינו, ולכן יש לכתוב את כל התורה.
אך עדיין קשה למאן דאמר שהתורה כן ניתנה להיכתב פרשיות פרשיות.
מסביר הנצי"ב, שבכל התורה ובמיוחד בספר 'דברים', יש פסוקים שמתפרשים גם על פי הפשט לשתי הוראות שונות.
הוא מדייק זאת מכך שכתוב "ועתה כתבו לכם" בלשון רבים, ואילו בהמשך הפרשה אנו מוצאים שרק משה רבנו כתב, ולא מוזכר שגם יהושע השתתף בכתיבה. אלא שהפסוק מכיל בקרבו שתי הוראות. הראשונה היתה לשעתה למשה רבנו לכתוב את השירה הזאת ולכן הוא כתב לבד, והשניה לדורות למסור את השירה לעם ישראל.
ומדוע נקראת התורה שירה?
כידוע, משורר שכותב שיר מרשה לעצמו לפעמים לחרוג מכללי הדקדוק, ואף להשתמש במושגים שאולים כדי להמחיש את אשר ברצונו לתאר. להבדיל מכך, בתורה, מלבד הצד הנגלה יש בה גם עוד "שבעים פנים". בתחילת ספר 'דברים' נאמר שמשה רבנו באר שוב את התורה "באר היטב" , ודרשו חז"ל – "בשבעים לשון". בעל 'הכתב והקבלה' שואל: מה שייך לתרגם את התורה לכל שפות העולם, וכי בני ישראל ידעו שבעים לשון, הרי היה מספיק לבאר באותן שפות שהם דיברו? אלא ש'שבעים לשון' אין הכוונה לשונות במובן שפות, אלא שבעים הבנות.לפסוקים יש הבנה מצד הנגלה וגם הבנה פנימית יותר, עד שבעים פנים לתורה. יש דוגמאות לכך, שגם על דרך הפשט פסוק מכיל בקרבו כמה הבנות וכולן כלולות באותה מילה. כגון הפסוק "לא תאכלו על הדם", שמורה לא לאגור את דם הבהמה בגומא ומיד לאכול את הבשר בקרבת מקום, כפי שהיו שהאמינו שדבר זה מביא את השדים ומגלה את העתידות. ואולם אנו לומדים מפסוק זה גם את איסור אכילת בהמת קדשים לפני שנזרק דמה, וכמו כן גם אזהרה לסנהדרין שלא יאכלו באותו יום בו הם דנים דיני נפשות. יש מי שלומד מכאן גם אזהרה לבן סורר ומורה, שלא לאכול אכילה שמתחייבים עליה - וכל אלה בתוך הפשט לאותו פסוק. על אחת כמה וכמה כשיש הבנות פנימיות יותר משמעותיות , ולכן התורה נקראת שירה.
הרא"ש כותב שמטרת כתיבת התורה היא הלימוד, וה'פרישה' מסביר שדעת הרא"ש היא שהיום מי שרוכש ספרי תלמוד ופוסקים מקיים בזה את מצוות כתיבת ספר תורה. אמנם יש הסוברים שהרא"ש התכוון שקניית ספרים היא רק תוספת, אבל רוב הציבור סומך על הבנת ה'פרישה' את הרא"ש, שבזה יוצאים ידי חובה.
נמצא א"כ שכל מי שרוכש ספרי תלמוד ומפרשיו מקיים את מצוות כתיבת ספר תורה. לכן חשוב מאד שלכל יהודי יהיו בביתו ספרים שיוכל ללמוד בהם חומש, משנה ,גמרא וכו' ובזה יקיים מצוות תלמוד תורה, שהיא מצוות עשה בכל זמן ובכל מצב.
ברכת שנה טוב וכתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל, ויהי רצון שנזכה לשנת גאולה וישועה בקרוב בימינו.
