מה זו בכלל בחירה?
בפרשתנו מדובר, בריבוי מקומות, על 'המקום אשר יבחר ה'' – התורה אומרת לנו לדרוש את שכינת ה' שם, להביא את הקרבנות לשם ועוד ועוד.
מהו המקום הזה, אותו ה' בוחר?
אנו רואים שעל הפסוק בפרשתנו – 'כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה', דורשים חז"ל שה'מנוחה' זו שילה ו'הנחלה' זו ירושלים.
אלו שני מקומות עיקריים בהם ה' משכין את שכינתו.
בין שילה לירושלים.
מה ההבדל בין שילה לירושלים?
הבדל עיקרי וידוע אנו מוצאים במשנה במסכת מגילה: "קדושת שילה – יש אחריה היתר, וקדושת ירושלים – אין אחריה היתר".
כלומר, לאחר שה' בחר לו את שילה להשראת שכינתו – נאסר עלינו להקריב קרבנות מקומות אחרים, אולם משחרבה שילה, שוב הותרו הבמות בכל מקום.
לעומת זאת, משנבחרה ירושלים נאסר עלינו להקריב בבמות האחרות לעולם, גם לאחר שחרב בית המקדש.
כמה בחירות אתם מכירים?
מה ההבדל בין הבחירה של ה' בשילה לבין בחירתו בירושלים?
את שילה ה' בחר מתוך כל המקומות האחרים. כל המקומות אפשריים להשראת השכינה, אך ה' לקדש דווקא את שילה. מכיון שכך, כשה' מסיר את שכינתו משילה – חזרו כל המקומות לפוטנציאל שהיה גלום בהם מתחילה, ולכן 'הותרו הבמות'.
לעומת זאת, הבחירה בירושלים היתה 'בחירה עצמית' – בבחירה בירושלים אין כבר מקומות אחרים פוטנציאלים, יש רק את ירושלים, כשאליה הכל מתייחס ונערך סביבה – 'ירושלים הרים סביב לה'
ה' בוחר במקום הזה ורוצה דווקא אותו, לא כי הוא נבחר מבין מקומות אחרים אלא רק כי הוא רצוי בעיני ה'. מכיון שכך זו בחירה לעולם, וגם לאחר החורבן הוא נשאר 'המקום אשר יבחר ה''.
ומה הקשר לדוד המלך?
בפרשה הבאה – שופטים – אנו מוצאים עוד 'אשר יבחר ה'', במצוות מינוי המלך:
"שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו'.
והנה, גם בבחירת המלך מצאנו שתי בחירות – בחירת ה' בשאול ובחירת ה' בדוד. אם נשים לב, נראה בבחירות אלו תהליך דומה ממש לבחירת 'המקום' בפרשתנו:
שאול נבחר מתוך העם. 'כל ישראל ראויין למלוכה', אך שאול הוא 'משכמו ומעלה גבוה מכל העם' – ומשכך גם בחירתו היא זמנית, וכשה' מסיר ממנואת הבחירה – יוצאים לחפש מלך חדש. ממש כמו הבחירה בשילה.
לעומת זאת, בחירת דוד היא ממש כבחירת ה' בירושלים – ה' מחפש דווקא אותו, 'ויבחר בדוד עבדו', ולכן בחירתו היא לעולם.
יוצא לנו – ומפורש גם בספר שמואל ובדברי הימים – שהבחירה בדוד והבחירה בירושלים קשורות בקשר הדוק זו בזו.
בשתיהן, גם בחירת המקום וגם בחירת האישיות, התחדש חידוש גדול - שהמושג 'בחירה' אצל ה' הוא 'דווקאי', לא במשהו זמני אלא בחירה במשהו לעולם ועד.
'עין רואה ולב חומד' - הוא לא יכול להסיט את המבט...
נעמיק עוד קצת בבחירת ה' את דוד וירושלים.
בפרשה הקודמת כתוב על ארץ ישראל – "ארץ אשר הוי' א-להיך דרש אתה תמיד עיני הוי' א-להיך בה...".
עינים מלשון 'עניין' – ארץ ישראל מאוד מעניינת את ה' ולכן הוא מסתכל בה תמיד. אולם, על ירושלים כתוב– "והיו עיני ולבי שם כל הימים". בירושלים ה' נותן גם את ליבו.
שני איברים אלו, עינים ולב, מזכירים לנו את המצווה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', עליה אמרו חז"ל 'עינים רואות ולב חומד'.
עינים יכולות לראות משהו ואף ליהנות מההסתכלות עליו, אולם כשהן יגיעו למקום אותו הלב חומד, הן 'יתקעו' עליו, ישארו במקום הזה ולא יוכלו להסיט את המבט ממנו.
במי ה' מאוהב?
גם בבחירת המקום וגם בבחירת המלך, עיניו של 'משוטטות בכל הארץ' ומחפשות את המקום והאיש המתאימים.
שילה ושאול נמצאו אמנם ראויים להשראת השכינה, אך בבחירה 'רגילה', ולאחר שסר חינם, בחירתם התבררה כחולפת ועוברת.
אך כשעיני ה' הגיעו לדוד ולירושלים, אותם הלב חומד, הן נשארו שם, ללא יכולת ורצון להסיר את המבט. בהם בוחר ה' בחירה תמידית.
אם נרצה, מבטו של ה' על ירושלים ודוד אינו מבט פשוט כלל וכלל, זהו מבט מאוהב...
(מעניין שבסיפור משיחת דוד למלך אנו מוצאים ששמואל חושב שאליאב הוא הראוי – 'אך נגד ה' משיחו' – ורוצה למשוח אותו, אך ה' אומר לו – 'לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים והוי' יראה ללבב' – הוא אשר אמרנו, שליבו של ה' חומד את דוד).
גם בך בוחר ה'!
מכל מקום, אף-על-פי שה' בחר בחירה עולמית בדוד ובירושלים, סיפור הבחירה בשילה ובשאול מלמד אותנו שבכל יהודי (ובכל מקום) יש מקום אותו ה' בוחר ובו הוא בא לשכון.
'כל ישראל ראויין למלוכה', הקב"ה שוכן בכל אחד מאיתנו וכל יהודי הוא קצת ירושלים וקצת דוד המלך.
נברך אותנו שנזכה שנרגיש איך ה' בוחר אותנו, כיצד אנו מושכים את ליבו של ה' אלינו, עד כדי כך שהוא לא יכול לעזוב אותנו, וכשנרגיש זאת חזק בתוכנו, נבטא את זה בבחירה שלנו בירושלים ובמלכות בית דוד.
ובנימה קצת אקטואלית – כל הקנאה, השנאה והתחרותיות, כל פירוד הלבבות שיש בינינו, הינם תוצר של החוסר שלנו בהרגשת היותנו אהובים לפני ה'.
כשנרגיש איך ליבו של ה' חומד אותנו, תיעלמנה השנאה והקנאה, נוכל לשמוח ולראות את ה' בוחר בנו ובעיקר בוחר במשיחו ובמקומו, עד שנרגיש אותו שורה בתוכנו ממש – 'והיה ה' למלך על כל הארץ' – במהרה בימינו!
