ה' מחדש את הברית של אברהם עם יצחק: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית כו ג). הברכה ליצחק מתרחשת אחרי הרעב, כשהוא פותח בארות מים של אביו ובארות חדשים, וזורע וקוצר מאה שערים. הברכה לגויי הארץ מגיעה רק שהם מבינים שיצחק הוא צינור הברכה ואומרים לו "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ" (בראשית כו כח).
בתחילה הם חושבים שיצחק לוקח להם את הברכה, ואבימלך מגרש את יצחק ואומר לו: "לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" (בראשית כו טז). בגירוש יצחק מגורשת גם הברכה ובמקומה באה לאבימלך קללה. "וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר" לקרוא ליצחק שיחזור (בראשית פרק כו, כו) – אמרו חכמינו "מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסוּ לִסְטִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ (שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ) וְהָיוּ מְקַרְקְרִים בּוֹ כָּל הַלַּיְלָה (מַרְבִּיצִים לוֹ). דָּבָר אַחֵר 'מִגְּרָר' - מְגֹרָר (מְגָרֵד אֶת עַצְמוֹ) מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ בּוֹ צְמָחִים (יַבָּלוֹת וּפִטְרִיּוֹת)".
ומעשה אבות סימן לבנים, שכל האומות שחשבו כי לקחנו להם את הברכה ונלחמו בנו סובלים כעת. כך קורה בכל העולם הערבי שהולך ושוקע, ובמיוחד בלבנון, שאחרי שבנו בתוכה בסיסי מחבלים והכינו בתוכה עשרות אלפי טילים נגדנו, היא לא מפסיקה לשקוע.
כעת אין לאנשים לחם ומים. אין חשמל ודלק. אין חשמל בבתי החולים ואין צרכים בסיסיים. בטיפשות מנהיגיה נסגרו השבוע קווי התעופה של חברות התעופה מסעודיה וממדינות המפרץ העשירות. הפסיקו לקנות מלבנון תוצרת חקלאית, והכלכלה של לבנון, שהייתה ממילא בקרקעית, יורדת עוד ועוד. המחסור לא פוקח את עיניהם ולא מאחד אותם, אלא מפלג עוד ועוד. רציחות, שריפות, התפוצצויות ומהומות הם דבר יום ביומו בלבנון. הרופאים, המשכילים והעשירים בורחים מלבנון ביחד עם כל ההשקעות הכספיות שבורחות והולכות להם.
גם בטורקיה יש משבר כלכלי גדול. הלירה שלהם הידרדרה לשפל של כל הזמנים, 9.85 לירות לדולר. גם הכלכלה של איראן שוקעת. הריאל האיראני צנח בשנת 2018 לשפל חסר תקדים וגרר הפגנות שדוכאו ביד קשה. בשנת 2020 הטילה ארצות הברית סנקציות על גורמים ועל גופים באיראן, והריאל האיראני הגיע לשיא שלילי נוסף מול הדולר - 273,000 ריאל מול דולר אחד. הקורונה רק החמירה את המצב וחלקים נרחבים באיראן הם כעת בלי מי שתייה ובלי צרכים בסיסיים ביותר.
לערביי ישראל ולערביי עזה קורה עכשיו מה שקרה לאבימלך בשלב הרע שלו. קורה להם מה שקרה לאויבת האכזרית בסוריה שב-11 שנים הרגה בידיה הרבה יותר ממיליון תושבים באכזריות ובגז, גירשה עוד מיליונים רבים וגם היא הולכת ושוקעת. כך בתימן ובעירק, כך בלוב ובאלג'יר וכך בכל המדינות שניסו לסתום את בארות השפע שלנו ונסתמו להם צינורות החיים.
עם ישראל חי, לעומתם, עולה ועולה. הכלכלה עולה, הילודה עולה, התורה והקדושה עולות. רבבות יהודים עלו בשבת חיי שרה לחברון, עיר האבות, להתפלל, ללמוד תורה ולעשות חסדים. הרבה יותר משנים עברו, רק הולכים ועולים. ערביי חברון, לעומתם, נשארו בחדלונם כבר יותר מחמישים שנה והולכים ודועכים.
מנסים להשתלט על בתים בשטחי C ואין להם ילדים שיגורו בשטחי A. כבר לפני ארבע שנים גברה הילודה היהודית על הילודה הערבית, ובשנות הקורונה קרה פלא על פלא, אצלנו עלתה הילודה, ואצלם ירדה. נשגבות דרכי ה'.
הגמרא בירושלמי (ברכות לג ע"ב) מסבירה שחכמים תיקנו בתפילה י"ח ברכות בגלל י"ח הפעמים ששלושת האבות מוזכרים בשמותם ביחד בתורה. גם מספר הפעמים ששלושת האבות מוזכרים בתפילה הוא משמעותי. שבע פעמים כנגד שבע בחינות שונות של ברית האבות. המעניין הוא ששבע הפעמים הללו נמצאות בכל הנוסחים הרגילים של הספרדים והאשכנזים, וכנראה שהזכרתם שבע פעמים בשחרית היא תקנה קדומה מאוד.
רוב הפעמים ששלושת האבות מוזכרים בתורה הם סביב פרשת שמות שבה מתחיל עם ישראל להיוולד גוי מקרב גוי. כך גם בתפילה, רוב הפעמים שבהן מוזכרים שלושת האבות הן בתחילת התפילה. בתחילת פסוקי דזמרא ובתחילת תפילת י"ח. בכל המקומות מופיעים שלושת האבות בהקשר לנושא אחר מתוך הברית והשבועה שאלוקים כרת עם האבות.
בתחילת התפילה מזכירים את ברית האהבה של ה' עם האבות. כך אנו אומרים "וּזְכָר לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְֹרָאֵל עֲבָדֶיךָ. אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה ". גם אהבת האבות לאלוקים עד כדי עקידת יצחק, וגם אהבת ה' לישראל עמו, כמו שנאמר בירמיה "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא).
לפעמים אנחנו שוכחים את האהבה הגדולה הזו, ולפעמים מרגישים דחויים ושנואים. כך אמרו המרגלים: "בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים א כג). לתיקון החטא הנורא הזה אנחנו ממשיכים ומעוררים את האהבה הקדומה של ה' לאבות "וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו" (דברים ד לז). אהבה שהביאה את יציאת מצרים ותביא את הגאולה העתידה, בלי האהבה הזאת אין לנו יכולת להתפלל.
הברית על האהבה מוזכרת בפרשת עקב. "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ" (דברים ז יב). אלוקים נשבע לראשונה על האהבה לאברהם בברית המילה, כשאמר ה' לאברהם "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית יז ב) וכך מסביר רש"י "ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך ע"י מצוה זו". זאת אהבת הקדומים שאנחנו מזכירים בתפילה.
אחרי העקידה אנחנו מתפללים שתיהפך מידת הדין לרחמים בזכות עקידת יצחק שהייתה כרוכה בהיפוך המידות שלנו, שבמידה שאדם מודד בה מודדים לו. "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסֶךָ. וְיִגּוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ. וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים. וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין". מטרת התפילה הזאת היא גאולה. שכך אנו ממשיכים "וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפָּךְ. מֵעַמָּךְ וּמֵעִירָךְ וּמֵאַרְצָךְ וּמִנַּחֲלָתָךְ".
בתפילה זו אנחנו מזכירים את הפסוק שנאמר על סיום הגלות בהפיכת הדין לרחמים בזכות האבות. "וְקַיֵּם לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ כָּאָמוּר: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב. וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר".
כך היה ביציאת מצרים שהתהפכה מידת הדין לרחמים בזכות האבות. כך נאמר על עם ישראל בעת יציאת מצרים "ואת ערום ועריה" – ערום מן המצוות ומן המעשים הטובים. לכך נאמר "וירא אלהים את בני ישראל" ראה שאין בידם מעשים ליגאל בהן. "וידע אלהים", ידע הקדוש ברוך הוא שעליו לגאלם למען שמו בעבור הברית שכרת עם האבות, וכן הוא אומר "ויזכור אלהים את בריתו" (מדרש רבה שמות א לה).
רבי יהושע דורש בשם ר' חנן את הפסוק שכתוב כי ה' הוציא את ישראל ממצרים "גוי מקרב גוי". אמר רבי יהושע: "'גוי מקרב עם' ו'עם מקרב גוי' אין כתיב כאן, אלא 'גוי מקרב גוי', שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם, אמר ר' שמואל בר נחמן אלולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלין לעולם, הדא הוא דכתיב (שמות ו') "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", ואין 'לכן' אלא שבועה" (מדרש רבה כג ב).
כן היה בעת קריעת ים סוף כשמלאך של מצרים מקטרג עליהם, דכתיב "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם" (שמות יד יט). ואומר רש"י שם: "בכל מקום הוא אומר מלאך ה' וכאן מלאך האלהים. אין אלהים בכל מקום אלא דין. מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים". כך היה בעגל שהתהפכה מידת הדין לרחמים: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות לב יד). המשותף לכולם הוא שכולם היו בעת שיצאו ישראל ממצרים ובאו לארץ ישראל.
אף בדורונו כך הוא, שמתהפכת מידת הדין למידת הרחמים ונגאלים אפילו אין בהם מעשים טובים בזכות מסירות הנפש של הדורות כולם. ובמיוחד בדור שלנו, שהורים כובשים את הפחד ושולחים את בניהם להילחם למען עם ישראל בסכנת חיים של ממש. כן כובשים חיילים את פחדם ונכנסים לתוך מקומות מסוכנים לרדוף אחרי רוצחים פראי אדם למען שמו באהבה. כך אנו פונים לה' יתברך ומתפללים שבזכותם מסירות הנפש הזאת יהפוך לנו ה' מידת הדין לרחמים. אמן.
בתחילת כל התפילות כולן אנו מודים על האמת ואומרים שאנחנו לא באמת ראויים להתפלל לאלוקים. "מַה אֲנַחְנוּ מַה חַיֵּינוּ. מַה חַסְדֵּנוּ מַה צִּדְקוֹתֵינוּ. מַה כֹּחֵנוּ מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ. וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ. וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְֹכֵּל". אם אדם מתבונן הוא מגלה שמול גודלו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הרי הוא פירור קטן שאינו נחשב כלל. על זה אנחנו אומרים בתפילה שעמים שלמים הם כמו טיפת מים מדלי "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ. הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל".
בזכות האהבה שאלוקים אהב את האבות הוא שומע לתפילתם, מנבא להם ונשבע להם. על זה אנחנו שמחים ושרים כל יום תמיד בתחילת כל התפילות ואומרים "אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהֲבֶךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמֹּרִיָּה. זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ. שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּמְחָתְךָ שֶׁשָּמַחְתָּ בּוֹ קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְֹרָאֵל וִישֻׁרוּן".
החיבור שלנו לאלוקים יהיה חיבור לעולם כולו. לכן אנחנו מזכירים את קריאת שמע "ה' אלהינו ה' אחד". ומסביר רש"י "ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי הגויים, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה''. ונאמר: 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'" (רש"י דברים ו ד).
לכן אנחנו ממשיכים בתפלה "קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ" באמצעות קיבוץ גלויות. "קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ". באמצעות קיבוץ הגלויות יראה העולם ויכיר שה' מנהל את כל הממלכות למרות שהם חושבים שהם מקבלים החלטות בממלכה שלהם בלי קשר לדבר אלוקים.
בפתיחת פסוקי דזמרא אנו מזכירים את שלושת האבות שבזכותם נכרתה ברית על ארץ ישראל. "זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם. וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק. לְיִשְֹרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן. חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם".
כל הטעם לכריתת הברית על ארץ ישראל הוא בגלל שהאבות קראו בשם השם בעיני העולם, "וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי. וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר". לכן גם אנחנו צריכים ללכת בדרכם ולקיים "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו", וכך "שִׁירוּ לה' כָּל הָאָרֶץ. בַּשְּרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ".
לכן נאמר במזמור זה שתקנו דוד "דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד" (דברי הימים א פרק טז), ודוד תקנו בעת שהעלו את ארון ברית ה' לאוהל הזמני בירושלים שיאמרו אותו בעת הקרבת קרבן תמיד ויבקשו את בית המקדש. וזהו "דרשו ה' ועזו". תבקשו את המקדש והארון שנקראו עֻזּוֹ דכתיב "ויתן לשבי עֻזּוֹ" (תהילים עח) שנתן ארונו להביאו בשבי. וכתיב "קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך" (תהלים קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז (רש"י שם).
לכן אנחנו מסיימים את המזמור הזה בפסוקים שמדברים על בקשת המקדש שנותן עוז לעם ישראל ומטיל את מוראו על כל העולם. "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים: נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים" (תהילים סח לה-לו). והוא נקרא הר המוריה כי הוא מטיל "מורא לאומות העולם - ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם" (רש"י על תענית טז ע"א).
אנחנו מזכירים את שלושת האבות בתחילת תפילת י"ח, בברכה שאם אדם לא כיוון בה לא יצא ידי חובה. ולכן חשוב להבין למה אנחנו מזכירים את שלושת האבות בברכה החשובה הזו. "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן". אנחנו מזכירים את המילה "אל" ו"אלוקי" שבע פעמים, ופירוש מילה זו היא "בעל כל הכוחות כולם".
לפי זה הפירוש "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" הוא כוח החסד והעין הטובה של ה' שמתגלה דרך אברהם, הגבורה של אלוקים שמתגלה דרך יצחק, וגילוי ה' בעולם (שנקרא תפארת) שמתגלה דרך יעקב. על זה משבח דוד ואומר "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת", הכוח הגדול הוא שלך ואתה מביא חלק ממנו לאברהם ואומר לו "ואעשך לגוי גדול". הגבורה היא שלך ואתה ממשיך חלק ממנה לעולם דרך יצחק שמתגבר על מידותיו. הכוח הנורא שבו אתה נראה לעולם הוא שלך ואתה מגלה אותו לעולם דרך יעקב שאומר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים".
דרך יעקב מוטל מורא ה' על לבן שמתפחד מדבר ה' בגלל יעקב. דרכו מתגלה אור ה' שמפיל פחד על עשו. דרכו ודרך בניו מוטל פחד אלוקים על העמים שרוצים לנקום על שכם "וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב" (בראשית לה ה).
כך מתקיים בנו בימינו "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח י). כבשה אחת בין שבעים זאבים שמפחדים ממנה בגלל הכוחות האלוקיים שמתגלים בבנים של האבות. כך אנחנו ממשיכים בכל תפילה את החסדים של ה' לכל המציאות "גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים קוֹנֵה הַכֹּל". ובאמצעותם מביא גאולה לעולם "וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת. וּמֵבִיא גּוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה".
הפעם השישית שבה אנחנו מזכירים בשחרית את שלושת האבות היא בתחנון של שני וחמישי בתפילה שה' לא יעשה איתנו כלה בגלות. "אָנָּא מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן זְכוֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים (אברהם). וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדַת יָחִיד (יצחק). וּלְמַעַן יִשְֹרָאֵל אָבִינוּ (יעקב). אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ. וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ מַלְכֵּנוּ וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ. וְאַל תַּעַשֹֹ עִמָּנוּ כָלָה בְּגָלוּתֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה".
התפילה הזאת היא הכי חשובה בעת הזו, שבחצי מעם ישראל שבגלות יש 60% התבוללות והוא כלה ונאבד מאיתנו. חלקו הגדול של העם מתחתן עם גויות ושוכח שהוא בן לאברהם, יצחק ויעקב. חלקים אחרים הופכים להיות שונאינו. המציאות הזאת לא הייתה מעולם. לפני 50 שנה הייתה התבוללות של 10%, ואחרי ששוחררה ירושלים הגענו להתבוללות נוראה זו.
בהקשר זה צריך להביא את דבריו המבהילים של רבי יהונתן אַיבְּשִׁיץ זצ"ל בספרו "תפארת יהונתן" (פרשת נצבים), שֶׁבְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא השכינה תשוב לארץ ישראל לפני עם ישראל ולא תשמור עליהם בגלות כאם על בנים, בגלל זה מתגברת ההתבוללות.
"זֶהוּ הָעִנְיָן חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ לַגְּאֻלָּה, עַד שֶׁרַבִּים מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ יֵיתֵי וְלֹא אַחֲמִינֵיהּ, וְהַטַּעַם כִּי הַשְּׁכִינָה עִמָּנוּ בַּגָּלוּת אֵם עַל הַבָּנִים לְשָׁמְרֵנוּ, וּלְעֵת הַגְּאֻלָּה לֹא יָשׁוּב הַשְּׁכִינָה אִתָּנוּ בְּפַעַם אַחַת, רַק הַשְּׁכִינָה יָשׁוּב מִקּוֹדֶם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ נָשׁוּב אֲנַחְנוּ לְשָׁם. וְאִם כֵּן כְּשֶׁאָנוּ בַּגּוֹלָה וַה' אֵין בְּקִרְבֵּנוּ יִהְיֶה עָלֵינוּ צָרוֹת מְצוּקוֹת - כִּי אֵין כָּאן מָגֵן. וְזֶהוּ מַאֲמַר הַקְּרָא 'וְשָׁב' כִּי מִתְּחִלָּה יָשׁוּב ה' לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ 'וְקִבֶּצְךָ', וְלֹא יִהְיֶה בְּפַעַם אַחַת". זה כנראה גם ההסבר למציאות שבה יותר משליש האימהות היהודיות בגלות לא יולדות כלל ילדים והאחרות יולדות מעט מאוד.
התפילה הזאת מסתמכת על ברית האבות. שנאמר בה: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'" (ויקרא כו מד). לכן אנחנו מתפללים ואומרים "זְכוֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". ומבקשים מהקב"ה שלא יסתכל על החטאים "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ".
ומהם מעשי האבות שבזכותם אנחנו מבקשים כזו בקשה? האבות בחרו להסתכל על הטוב. אברהם בחר להסתכל על הטוב של בני דורו, על צלם אלוקים שבקרבם; על העתיד שלהם שיחזרו בתשובה בדור מן הדורות; הוא החליט להתפלל עליהם ולא על הרע שלהם. הוא רואה את הרוע של סדום ומתפלל עליהם. הוא רואה את הרוע של אבימלך ומתפלל עליו ועל כל בני ביתו. הוא רואה שלושה אנשים שמשתחווים לאבק של רגליהם ובורח להסתכל על הטוב של הנשמה שלהם ומטיב להם מאוד, שלוש לשונות בחרדל. הטוב של הטוב.
כך עושה אברהם לבני דורו שהיו עובדי ע"ז, רואה את צלם אלוקים שלהם, רץ לקראתם גם אם הוא ביום השלישי למילתו. נותן להם אוכל בשפע ובאיכות של בני מלכים. כל זה מתוך אהבה גדולה לבריותיו של בורא עולם, ומתוך אמונה שיצא בסופו של דבר משהו טוב מהחלק האלוקי שבהם. כך אנו מתפללים ואומרים שבזכות המבט של האבות על הטוב של בני דורם ולא על הרע, גם אלוקים ינהג בנו באותה מידה ותסתכל על הטוב שלנו, ולא על החלק הרע שלנו.
אנו רואים התפתחות גדולה של עולם התורה במדינת ישראל בעת גאולה זו. כך אנו מתפללים ב"ובא לציון גואל" ומבקשים על שמירת התורה בזכות ברית ה'. "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַֹמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". הברית הזו נכרתה בתחילה עם אברהם בברית המילה. "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז ז). והיא מתגלה בברית על התורה בהר סיני "כי לא תשכח מפי זרעו".
מכיוון שלימוד תורה ושמירתה מוטלים עלינו, מתקיימת ברית ה' בפתיחת הלבבות. כך אנו אומרים בתפילה זו. "ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְֹרָאֵל אֲבוֹתֵינוּ שָׁמְרָה זֹאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ. וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיך" (דברי הימים א כט). כך אנו מסיימים ומזכירים את השבועה לשמור בתוכנו את התורה במילים "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". אמן ואמן.
