לאחר שסופר בפרשה שעברה על מכירתו של יוסף הצדיק, הנסיון עם אשת פוטיפר שבעקבותיו הושם בבית הסהר ופתירת החלומות לשר המשקים ושר האופים, מתחילה פרשתנו פרשת מקץ עם חלומות פרעה בעקבותיהן יוסף יוצא מבית הסהר ועולה לגדולה.
פרעה אומר ליוסף - "...בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים". כלומר - יוסף הופך להיות כמעט מלך מצרים, המעצמה הגדולה בעולם בתקופה ההיא.
במאמר השבוע נבין מה גרם ליוסף לעלות לגדולה, מה יגרום לכל היהודים לעלות לגדולה, איזו עבודה נגזרת מכך לכל אחד ואחת מאיתנו ומה הקשר של כל זה לבושת פנים
המילים בהן נפתח הפסוק שהזכרנו הן - "ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה...".
רש"י על הפסוק אומר - 'אני פרעה - שיש יכולת בידי לגזור גזירות על מלכותי, ואני גוזר שלא ירים איש את ידו'.
פרעה באמירתו זו מבטא את התחושה שלו כי הוא מלך-על, כל העם הם חלק ממנו ואף הטבע שייך לו - 'לי יאורי ואני עשיתיני'. הוא בעל הבית על העולם ועל כל המציאות.
לחידוד העניין נזכיר שבפרשה הקודמת, כאשר שר המשקים רצה להציג את יוסף באור שלילי אחד התארים בהם כינה אותו הוא 'עבד', מכיון שכתוב בחוקי מצרים ש'אין עבד מולך ולא לובש בגדי מלכות'.
כלומר, אם יוסף מצד עצמו לא היה אמור להתמנות לשליט מצרים, האמירה של פרעה 'אני פרעה' היא שהעלתה את יוסף לגדולה ונתנה לו את המלכות.
חז"ל מלמדים אותנו שמפרעה אנו למדים לה'. כמו שאמירת פרעה 'אני פרעה' - שכולה הבל ושקר - העלתה את יוסף לגדולה, כך כאשר יבוא ה' ויאמר 'אני ראשון ואני אחרון' - על אחת כמה וכמה שהצדיקים, וכל עם ישראל, יעלו לגדולה.
בדרך צחות נאמר שכמו שיוסף נהיה אברך בעקבות אמירת פרעה, כך כל היהודים יהיו אברכים לעתיד לבוא - לא נצטרך לעבוד כי כל הגוים ינשאו אותנו ויספקו את צרכינו.)
כיצד למדים מגדולתו של יוסף על הגדולה של כל יהודי?
כאשר שר המשקים סיפר לפרעה על יוסף הצדיק הוא אמר לו - 'ושם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים'. לכל יהודי יכולה להיות תחושות כאלו - הרגשה של קטנות ושל עבדות, ולא סתם עבדות - 'עבד לשר הטבחים', עבדות לתאוות ולגשמיות העולם הזה.
בא הקב"ה ואומר לנו שאנו הרבה יותר מזה, אך כפי שכל הגדולה של יוסף באה מפרעה, כך כל הגדולה של כל יהודי מגיעה רק מכך שה' אומר שהוא הבעל הבית על כל המציאות - 'אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים', ואני רוצה לראות בגדולתך.
כלומר - כשיהודי מרגיש שה' הוא הכל וכל המציאות היא חלק ממנו - דווקא זה מה שגורם לו לעלות לגדולה!
ר' ישראל מרוז'ין אמר שהדרך שלו להימלט מגאווה כאשר מכבדים אותו היא להרגיש שר של המלך בשעה שהמלך מגיע לבקר במחוז עליו הוא ממונה, ומכיוון שתושבי העיר אינם מכירים את המלך כל הכבוד שלהם מופנה לעבר השר.
מה הרוז'ינער רצה ללמד אותנו?
הרוז'ינער רוצה ללמדנו שמצד עצמנו לא מגיע לנו כבוד, וכל הכבוד שיכול להגיע לנו הוא מכיוון שאנו מייצגים את המלך. אך כאשר המלך מגיע ואף אחד לא מכיר אותו זהו סימן שלא הצלחנו לייצג אותו כראוי.
מה עושים?
במשל, מה קורה לשר? כאשר הוא רואה שהכבוד מופנה אליו ולא אל המלך הוא מתמלא בושה עצומה, ובושה זו עצמה מתקנת את העניין - כאשר העם רואים את הבושה של השר הם מבינים שכל הכבוד של השר מגיע מהמלך.
כך גם אנו, כדי שהמציאות שלנו לא 'תדחוק' את המציאות של ה', כדי שנייצג אותו באמת, אנו זקוקים להתמלא בושה תמידית מה' וכך נפסיק 'לחצוץ' בין אורו של ה' לבין העולם וכל הנבראים שבתוכו.
חז"ל אומרים - "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". ביישת את חברך? כאילו הרגת אותו...
ומה קורה כאשר אני ממלא את עצמי בושה?
בדיוק אותו דבר - אני כאילו הורג את עצמי, אך במובן החיובי של הדבר - אני מבטל את נוכחותי מול נוכחות ה' יתברך, ובעצם מעביר מסר לכל באי עולם - אמנם ה' קרא שמו עלינו, בני העם הנבחר, אך כל הגדולה והכבוד שהוא מייעד לנו אינם חלק נפרד ממנו אלא רק חלק מההתפשטות שלו בעולם.
כפי ש'אני פרעה' גרם ליוסף לעלות לגדולה ולהיות אברך, כך 'אני ראשון' של ה' יהפוך את כולנו לאברכים - מבריכים וממשיכים לעולם את אורו של ה'.
כאשר יגיע הקב"ה ויאמר 'אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים' ישראל יעלו לגדולה, יהפכו להיות חלק בלתי נפרד ממלכות ה' בעולם - והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' - ללא מציאות נפרדת ממנו.
