השער לקדושה: צניעות

פרשת בהר תשע"ט

רָאשֵׁיכֶן אַל תִּפְרָעוּ

מהלכות כיסוי ראש לנשים

 
צניעות וקדושה
ארץ ישראל מקיאה טמאים

ספר ויקרא עוסק בקדושה שמתחילה בבית המקדש ונמשכת אל הבית על ידי האוכל ועל ידי היחסים שבין איש לאשתו. בספר ויקרא התורה מספרת לנו פעמיים על הכנענים שהתמכרו לטומאת עריות והארץ הקיאה אותם. אזהרה זו באה למי שלא מבין את הערך העצום של הטהרה והקדושה, וצריך להתרות בו על הסכנה שבזלזול בה.

לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה

זהירות מטומאה היא זהירות שלא להתקרב כלל לאזור הסכנה. התורה מזהירה אותנו שלוש פעמים  שלא להתקרב לחטא: "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח ו). הקב"ה שברא את האדם יודע שרוב בני האדם לא היו חוטאים בעריות אילולי שוויתרו לעצמם תחילה להתקרב אל החטא ואמרו "לי זה לא יקרה".

בלעם, שנכשל בעריות חמורות, מגלה שעם ישראל ניצל כיוון שנזהר לא להתקרב לחטא ולא להסתכל במקום שלא ראוי. פתחי בתיהם של ישראל היו מכוונים שלא זה כנגד זה, ובזכות העובדה הזאת לא נכשלו בעריות במצרים. "אחת הייתה ופרסמה הכתוב" – ישראלית אחת זנתה עם מצרי, וכל השאר נשארו טהורות. מסתבר שהשמירה על הכללים מצילה אדם מעריות. (למרות שבני ישראל היו שקועים באותה שעה במ"ט שערי טומאה של ע"ז).

לומדים צניעות מהאבות והאימהות

הנהגות הצניעות הללו מתחילות מאברהם אבינו, שאומר לשרה בעת ירידתם למצרים: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב יא). והלא אברהם ושרה היו נשואים כבר עשרות שנים, איך אם כן הוא מגלה את יופיה רק עתה? ההסבר הפשוט הוא שאברהם ושרה עסקו בעניינים חשובים ולא בטיפוח היופי. לא היה להם פנאי לעמוד כל בוקר מול המראה. בזכות הצניעות הם הצליחו לשרוד בתוך חברת העריות של פרעה ואבימלך, שכל מה שהעסיק אותם זו השאלה אילו נשים יפות ניתן לקחת בעל כורחן. על כן אומר אברהם לאבימלך: "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ יא). והכול מתחיל בהתעניינות "אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו" (רש"י).

צניעות – השראת שכינה

אחת מהלכות צניעות החשובות היא גילוי הגוף וכיסויו. כל החובה לכסות את הגוף נובעת מהקלקול שהתחיל בחטא אדם הראשון, שבו נכנס בבני האדם משהו מזוהמת הנחש. כשזוהמה כזאת קיימת בתוכנו, נדרשת הגנה כדי שהיא לא תשתלט ותביא את האדם לידי חטא. על כן הזהירה תורה ואמרה כי כשלא שומרים צניעות, אלוקים מסלק את שכינתו מאתנו. "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כג טו). ולכן ראוי מאוד להדר בה.

סגולה לשמירת הזוגיות
ואלו יוצאות שלא בכתובה, יוצאה וראשה פרוע

המשנה אומרת כי בעל רשאי לגרש את אשתו אם היא עוברת על עבירות שפוגעות בבית או בזוגיות. "ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית. ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם וכו" (כתובות עב, א). "דת משה" פירושו מה שהתורה אסרה, ו"דת יהודית" זה מנהגן של בנות ישראל בנושא צניעות. ומסבירים המפרשים כי רק זלזול בנושא צניעות הוא סיבה לגירושין והפסד כתובה שהיא פוגעת בזוגיות, אבל "בשאר עבירות אינה מפסדת כתובתה". כיוון שהעבירה שלה לא פוגעת בזוגיות (ח"מ קט"ו ס"ק ו).

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים

הגדרת דת משה נלמדת מהתורה שאומרת על סוטה "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה". יש שתי דרכים ללמוד מהפסוק. א] פריעת ראש הסוטה הוא עונש ביזוי וכפרה על ההתנאות שלה לפני האיש שחטאה עימו. ובמה אישה מתנאה? בשערה, שהרי הדוד משבח את הרעיה בשערה "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד" (שיר השירים ד א). וכשלא נזהרים ביופיו של השיער ומגלים אותו לעין כל - מגיעים לידי חטא. לכן העונש של הסוטה הוא בפריעת שערה. ב] מכך שהכהן צריך לפרוע את ראשה אנו לומדים שמנהג בנות ישראל הוא לא ללכת פרועות ראש (שני הפירושים הללו נמצאים ברש"י כתובות עב ע"א).  

שיער בפאה לא ערווה

אחת השאלות שנדונו בספרי הפוסקים במאות השנים האחרונות היא האם מותר לאישה לכסות את ראש בפאה נוכרית, שלפעמים היא יפה יותר מהשיער הטבעי שלה. יש פוסקים גדולי תורה שאוסרים ויש גדולי תורה שמתירים (אנחנו כמובן מעודדים ומשבחים כל אישה שמכסה את ראשה בכל דרך שהיא. וכל אישה שמכסה את ראשה – תבוא עליה ברכה. רק שאנחנו לא נהגנו בפאה).

יש תולים את המחלוקת בשני הפירושים ברש"י. הפירוש הראשון אומר כי הבעיה בשיער גלוי היא כי הוא מעורר את היצר הרע, "איננו אלא משום פריצות דגברי" (תרומת הדשן סי' י). לפי זה יש לאסור פאה כי היא מעוררת את היצר הרע, לפעמים יותר משיער טבעי (שו"ת חסד לאברהם מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח). הפירוש השני אומר כי שיער אישה הוא ערווה בלי קשר ליופי שלו, ושיער פאה הוא לא ערווה גם בלי קשר ליופי שלו. העובדה שמותר לנערות רווקות ללכת בגילוי ראש מלמדת שזו גזירת הכתוב שאסרה גילוי שיער רק באישה נשואה ולא אסרה ברווקה ולא אסרה בפאה (עיין שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז וסי' קלח).

כיסוי ראש בציבור ובחצר פרטית
יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע

הגמרא במסכת כתובות מלמדת שיש שתי דרגות בכיסוי ראש, יש "קלתה" ויש "רדיד". הרמב"ם מסביר שקלתה זו מטפחת, ומסביר הב"ח (אבן העזר סימן קטו) שמדובר במטפחת עם נקבים. בשיטה מקובצת הסביר את רש"י ש"קלתה" זה סל שיש בו חורים. ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים". לכן כשאישה הולכת בשוק או במקום ציבורי, עליה לשים על המטפחת המחוררת גם רדיד – שָׁאַל. כך כתב הרמב"ם: "ואיזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת" (רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה יב).

בחצר פרטית – יכולה לצאת בקלתה ואין בזה משום פריעת ראש

כל האמור לעיל הוא במקום ציבורי. אבל בבית או בחצר פרטית או במבוי לא מפולש אישה יכולה לצאת בקלתה ואין בזה משום פריעת ראש, אע"פ שאין עליה רדיד: "אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: קלתה - אין בה משום פרוע ראש". 

הגמרא מסבירה שאם היינו מאלצים כל אישה ללכת עם רדיד בחצר ביתה, "אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה". כיוון שבחצר נשים לא כל כך מקפידות על כיסוי ראש. לפי הסבר רש"י ותוס' "נראה מדבריו בהדיא שיצאה לחצר פרועת ראש ממש, לית לן בה" (ב"י על הר"ן). וטעם העניין למה לא צריכה בחצר שלה כיסוי כלשהוא הוא בגלל שזאת חצר פרטית שאין אנשים עוברים בה אלא בני ביתה (ט"ז ס"ק ה וראה תה"ד י).

אפילו בפני אנשי ביתה אינה שרויה פרועת ראש

לעומתם כתב הטור (אה"ז קטו) כי גם בחצר צריכה האישה לשים על ראשה מטפחת, ואם היא לא שמה – זה דבר לא הגון. אבל לא תצא מבעלה בגלל זה "במבוי שאינו מפולש ובחצר שאין הרבים בוקעים בו - לא תצא". וכתב הבית יוסף: "נראה מדברי הטור שכתב: 'בחצר שאין הרבים בוקעים בו - לא תצא', משמע לא תצא מבעלה ע"י כך אעפ"י שהוא דבר שאינו הגון". וכתב הב"ח כי כדעת הטור שאוסר גילוי ראש בחצר נהגו בישראל "והכי נהוג בכל גבול ישראל דאפילו בפני אנשי ביתה אינה שרויה פרועת ראש בלא מטפחת וכפה בראשה".

וכן אמרו בגמרא ירושלמי "לחצר אמרו, ק"ו למבוי". אמנם אם יוצאת לחצר במטפחת – אין בזה פרוע ראש. "רבי חייא בשם רבי יוחנן - היוצאה בקפליטין (מטפחת) שלה אין בה משום פרוע ראש. הדא דתימא לחצר אבל למבוי יש בה משום יוצאה לשוק וראשה פרוע". ובהמשך הגמרא שם מוגדר כי "חצר שהרבים בוקעים בתוכה - הרי הוא כמבוי, ומבוי שאין הרבים בוקעים בתוכו הרי הוא כחצר" (כתובות פרק ז הלכה ו).

ששום אשה לא תראה שערה כלל אפילו בבית

דעת הרמ"א בדרכי משה שבחצר פרטית לא צריכה מטפחת. אמנם "צניעות מיהא הוי ששום אשה לא תראה שערה כלל אפילו בבית וכמו שמצינו במעשה דקמחית (יומא מז א) שזכתה משום זה שיצאו ממנה כהנים גדולים" (וראה ח"מ ס"ק ט).

כן כתב במגן אברהם (או"ח סימן עה) "ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות. אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג".

טוב האחד מן השניים

בדורות עברו היו הנשים שמות שני כיסויי ראש כדין הגמרא. בימינו נשים יראות שמים מסתפקות בכיסוי אחד ולא נוהגות לשים שאל או רדיד על המטפחת, על הפאה או על הכובע (פרט ל"נשות השָּׁאַלים". (עיין שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח(.

שני טעמים ניתנו למה היום רוב נשים לא לובשות שָּׁאַלים. א] המטפחות שנשים לובשות היום הן אטומות, לעומת המטפחות שדיברו עליהן בזמן הגמרא שהיו מחוררות ושקופות. ב] כל החיוב ללבוש רדיד על המטפחת הוא מטעם "מנהג יהודית". וכיוון שמנהג בנות ישראל הכשרות להסתפק בכיסוי אחד, אין חובה היום ללבוש שאל או רדיד.

כיסוי ראש בבית
שִׁבְעָה בָנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית, וְכֻלָּן שִׁמְּשׁוּ בִכְהֻנָּה גְדוֹלָה

על כיסוי ראש בבית כתוב בגמרא כי יש בו הרבה ברכה: "תָּנוּ רַבָּנָן, שִׁבְעָה בָנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית, וְכֻלָּן שִׁמְּשׁוּ בִכְהֻנָּה גְדוֹלָה. אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים, מֶה עָשִׂית שֶׁזָּכִית לְכָךְ? אָמְרָה לָהֶם, מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קַלְעֵי שְׂעָרִי. אָמְרוּ לָהּ, הַרְבֵּה נָשִׁים עָשׂוּ כֵן וְלֹא הוֹעִילוּ" (יומא מז, א).

כיצד ראתה האישה הקמחית שבעה בנים כהנים גדולים? אלא כאשר נטמא כהן גדול אחד מבניה, מינו כהן גדול אחר במקומו, ומינו את הראוי ביותר, ונמצא שגם הוא היה בנה. כך מובא בגמרא שם. "אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית, פַּעַם אַחַת יָצָא וְסִפֵּר עִם עֲרָבִי אֶחָד בַּשּׁוּק, וְנִתְּזָה צִנּוֹרָא מִפִּיו עַל בִּגְדוֹ, וְנִכְנַס יֶשֶׁבָב אָחִיו וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו, וְרָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי בָנֶיהָ כֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד. וְשׁוּב אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית, פַּעַם אַחַת יָצָא וְסִפֵּר עִם אָדוֹן אֶחָד בַּשּׁוּק, וְנִתְּזָה צִנּוֹרָא מִפִּיו עַל בְּגָדָיו, וְנִכְנַס יוֹסֵף אָחִיו, וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו, וְרָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד".

הַרְבֵּה נָשִׁים עָשׂוּ כֵן וְלֹא הוֹעִילוּ

ויש שואלים: אם הסיבה שנתנה הקמחית היא לא הסיבה הנכונה, למה הביאה הגמרא את הסיבה שלה? ואם כיסוי הראש הוא הסיבה, למה לאחרות לא הועילה הדרך הזאת? והתשובה היא שצניעות היא גם צניעות פנימית ולא רק חיקוי חיצוני למעשה של אחרים. ולכן לא הועיל לנשים אחרות שחיקו אותה בחיצוניות ולא בפנימיות.

אין ברכת כהנים שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין

המהר"ל (בנתיב הצניעות פרק ב') מסביר את הקשר בין הצניעות שלה לבין בניה הכהנים הגדולים בכך שכהנים צריכים להביא לעולם ברכה. ואין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. לכן הכהן הגדול נכנס להקטיר קטורת ואין איש איתו בהיכל. וכשהוא נכנס להקטיר קטורת בקודש הקודשים, אפילו מלאכי השרת לא יכולים להיכנס לשם מחמת צניעות. ומשם הוא מביא ברכה לעם ישראל ולכל העולם. "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם".

ואני זוכר כי הסבתות של משפחת שלוש ושל משפחת אליהו היו מקפידות להסתרק מתחת לאוהל כדי ששערות ראשן לא יתגלו בבית, וכך שמעתי על עוד נשים צדיקות מדורות עברו שהיו מקפידות כמנהג הקמחית הזאת וזכו לבנים תלמידי חכמים, כי בוודאי אימצו את הצניעות הפנימית שלה.

אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ

מה שהגמרא מביאה כמעלה, מובא גם בזוהר הקדוש: "אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, תּוּנְבָא לֵיתֵי עַל הַהוּא בַּר נָשׁ דְּשָׁבַק לְאִנְתְּתֵיהּ דְּתִתְחַזֵי מִשַׂעֲרָא דְּרֵישָׁה לְבַר. וְדָא הוּא חַד מֵאִינּוּן צְנִיעוּתָא דְּבֵיתָה. וְאִתְּתָא דַּאֲפִּיקַת מִשַׂעֲרָא דְּרֵישָׁה לְבַר, לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ, גָּרִים מִסְכְּנוּתָא לְבֵיתָא. וְגָרִים לִבְנָהָא דְּלָא יִתְחַשְּׁבוּן בְּדָרָא. וְגָרִים מִלָּה אַחֲרָא דְּשַׁרְיָא בְּבֵיתָא. מַאן גָּרִים דָּא. הַהוּא שַׂעֲרָא דְּאִתְחֲזֵי מֵרֵישָׁהּ לְבַר. וּמַה בְּבֵיתָא הַאי, כָּל שֶׁכֵּן בְּשׁוּקָא, וְכָּל שֶׁכֵּן חֲצִיפוּתָא אַחֲרָא. וּבְגִין כָּךְ אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" (חלק ג דף קכה/א).

בית שהאישה מראה בו את שיער ראשה לאחרים מביא בלבול אל הבית, כי כיסוי השיער הוא זה אחד מדרכי הצניעות של הבית. ואשה שמוציאה שערות ראשה לחוץ להתייפות בהן ולהתקשט בהן גורמת עניות לבית, גורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדורם וגורמת שרוח אחרת שתשרה בבית. מי גרם לכל זה? השיער שנראה בחוץ. ואם בבית כך, בשוק כל שכן. וכל שכן כשהאישה פוגעת בצניעות על ידי גילוי השוק וכד'. ולכן נאמר בתהילים (קכח) "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ," אם אשתך בצניעות – בניך כשתילי זיתים שמאירים את העולם. ומתקיים בהם גם המשך הפסוקים: "הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה', יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל".

את כוחו הענקי של השיער למדנו משמשון, שגידל שיערו והיה לו כוח עצום. וכשגילחו את שיערו – הלך ממנו כוחו. ולמדנו ממנו כי השערות הן כמו השורשים של האדם. ששורשים הם מקור החיים, ובלבד שיהיו מכוסים. לכן אישה נשואה שצריכה להביא ילדים וחיים לעולם, צריכה לכסות את ראשה.

כיסוי ראש בבית בימינו – מנהג יהודית

וכתב החת"ס (ח"א או"ח לו) כי היום נראה שיש איסור ממש ללכת בגילוי ראש בתוך הבית, ולא רק מידת צניעות כיוון שכך נהגו הנשים, "ובחצרה כבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצו ישראל לאסור עכ"פ, ואפשר העוברת על זה יוצאת בלא כתובה שכבר נעשה ממנהג זה דת יהדות".

וכן הביא במשנה ברורה  (ביאור הלכה או"ח סימן עה סעיף ב) בשם הבית שמואל (אה"ז סימן קט"ו) דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה. והביא עוד את המגן אברהם (או"ח סימן תקנ"א סק"ז)  שכתב "דבארצותינו שנתפשט המנהג ע"פ הזוהר, איסור גמור הוא ויש לחוש לרביצת האֳלַה האמורה בזוהר ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו".

במקום שנהגו אין איסור לקרוא קריאת שמע כנגדן

החתם סופר חי לפני 200 שנה באירופה, ושם הידרו מאוד בכיסוי ראש בבית כדעת הזוהר (לפעמים עד כדי תגלחת). אחר כך חלה ירידה, וכך מביא הבן איש חי לפני כ-120 שנה שהיה מקובל בערי אירופה כי נשים מגלות את שיערן ברחוב, ולכן אין איסור לקרוא קריאת שמע כנגדן, אע"פ שבוודאי אסור ללכת ללא כיסוי ראש. "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, כיון שדרכן בכך ורגילין בהן, וכן נשים שדרכן לעשות שער ראשן קליעות משתלשלין לאחוריהן, כיון שדרכן בכך, מותר לקרות כנגדן, ובסה"ק מקבציאל העליתי, דהנשים בערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש, מותר לקרות כנגדן, כיון דכל הנשים דרכן בכך"  (בא"ח בא יב).

מקור ההיתר הוא בשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן לה) שהביא משם הרשב"א "אבל פניה ידיה ורגליה וקול דברה שאינו זמר ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד". והביאהו הבית יוסף והרמ"א (או"ח עה).

ובשו"ת מהרי"ץ חיות (סימן עט) כתב על דברי המהר"ם אלשקר - "אף שהפריז על המידה אף בשיער עצמה, ולא הקל רק מפני שבארץ ישמעאל היו נוהגים היתר וע"י זה מקרי שיער שדרכן לגלותו ואין דבר זה גורם הרהור, כיוון שבכל עת נוהגים ככה, אבל במדינתנו וגם במדינות אשכנז אשר נהגו לכסות כל שערן תמיד - הוו כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור משום צניעות ואין אדם רשאי לבטל מנהגם".

וכן הביא בשו"ת "מים רבים" את דעת הכנה"ג (הגהה ט, אות ז) שכתב בשם המשא למלך: "מעולם לא ראיתי נשים נשואות המגלות שיער ראשן, ואין מוציאין שום שיער להתנאות בהן". וב"מים רבים" הוסיף מדיליה: "אצעק חמס וריב אשר ראו עיני במקצת מקומות שהנשים הנשואות מתקשטין בשערן ממש ומראות השיער לעיני כל ומלבד האיסור שעפ"י הפוסקים, גם לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ". 

היתר הרבי מחב"ד לחבוש פאה

לפני כמה עשרות שנים נשים בארה"ב התקשו מאוד לכסות את ראשן, על כן הקל להן האדמו"ר מחב"ד זצוק"ל ללכת לכתחילה עם פאות. הרה"ג משה פיינשטיין זצוק"ל הקל שלא כדעת החתם סופר, אבל התקשה מאוד לכתוב תשובה על דף ורצה רק לאומרה בעל פה, אבל אחר כך נאלץ לכתוב את ההיתר בכתב. "ולכן לדינא אף שמן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החת"ס הואיל ויצא מפומיה דגאון גדול כמותו בין בדין הראשון (לאסור כל שערה ולא רק טפח) בין בדין השני (לאסור גילוי שער בתוך הבית), ובדין השני הא איכא גם מעלה דצניעות דקמחית שכתב הדרכי משה, אבל פשוט שאלו הרוצות להקל בשני הדינים אין להחשיבן לעוברות על דת יהודית ח"ו, ואין להמנע אפילו לת"ח ויר"ש מלישא אשה כזו אם היא יראת שמים ומדקדקת במצות ובעלת מדות".

וכן הוא בשו"ת צמח צדק החדש (קלט) שכתב: "בביתה, נגד בעלה (בזמן שאינה נידה) מותר לאשה להסתובב במטפחת שאינה מכסה את כל ראשה אלא שמצד מנהג צניעות יש לאשה לכסות את כל ראשה וכמבואר במעשה דקמחית".

עד טפח שיער בחוץ

ומסיים האגרות משה כי סה"כ יהיה גילוי השיער טפח על טפח. ואם הגילוי הוא על פני כל הראש, שהוא שני טפחים באורך – תגלה רק שתי אצבעות בגובה שהן חצי טפח על שני טפחים (שו"ת אגרות משה ח"ג אבה"ע נח).

וכן כתב בשו"ת בני בנים: וטפח הוא טפח מרובע... וע"כ מותר גם רוחב חצי טפח על אורך שני טפחים (ודלא כשו"ת מקדשי השם סימן צו) ומודדים הטפח לפי השטח ולא לפי עובי השיער, "ורק אם הוא בצורת בלורית מודדים גם את קו העיגול". עוד כתב "אם מקצת השיער מגולה בכמה מקומות, כל שרואים השערות בבת אחת מצטרפות לטפח, ואם לאו אינם מצטרפות".

לא ילכו רווקות בגילוי הראש רק אם שערותיהן קלועות ולא סתורות

בשולחן ערוך (או"ח עה סעיף ב) הלכות קריאת שמע כתב שמותר לקרוא ק"ש כנגד "בתולות שדרכן לילך פרועות הראש". אמנם בשו"ע אה"ז (כא ב) "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש".

על כן פסק במשנה ברורה (עה ס"ק יב) כמו המגן אברהם שכתב על רווקות "דלא ילכו בגילוי הראש רק אם שערותיהן קלועות ולא סתורות. אבל המחצית השקל והמגן גבורים מקילין בזה". ואם שיער הרווקות קצר אין צורך לעשות צמות. ואם הוא מושך תשומת לב ומכשיל גברים בהסתכלות – בוודאי צריך להיזהר בו שלא יהיה פזור. והמחמירה תבוא עליה ברכה.

כיסוי ראש לגרושות ולאלמנות

על פי שורת הדין, גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות בכיסוי ראש, אולם מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש היו כאלה שהתירו לנשים אלו ללכת עם פאה או בכיסויי ראש אחרים. והיו כאלה שהתירו להם להוריד את כיסוי הראש לגמרי, ולא כך הייתה דעתו של מו"ר אבא זצוק"ל.

בשכר צניעות – ברכה, נבואה ומלכות

וצריכות הנשים לדעת, כי המאמץ הגדול שהן עושות כל החיים לשמור על הצניעות מביא ברכה גדולה לעם ישראל. ולא עוד, אלא שהוא מביא גם גאולה. כך כתוב בגמרא: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן? מתמר. נביאים - דכתיב 'חזון ישעיהו בן אמוץ'. מלכים – מדוד. ואמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו".  ויהי רצון שמתוך צניעות תרבה הברכה ותחזור הנבואה ותתגלה עלינו מלכות ה' דרך בית דוד. אמן.