בפרשתנו מסופר שמשה רבינו מקהיל את בני ישראל ומעביר להם שוב את מצוות השבת – "ששת ימים תעשה מלאכה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון".
כשקוראים את הפסוק מתעוררת שאלה: למה משה פתח את דבריו במילים "ששת ימים תעשה מלאכה", והרי מטרת הציווי היא שנשבות בשבת, ולא שנעבוד במשך השבוע?
הרבי מלובביץ' מסביר: המילה "תעשה" מנוקדת בצירי – "תעשה" [צריך לשים פה ניקוד] – כלומר, לא אתה העושה (תעשה), אלא העבודה כאילו נעשית מאליה (תעשה). כחלק מן הציווי על השבת, התורה מצווה גם בנוגע לדרך ההסתכלות על ששת ימי העבודה.
כשאנחנו עובדים קשה ומשקעים את כל כחותינו בעבודתינו, קל לנו מאד להגיע למסקנה ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ולזקוף את ההצלחה להשקעה האישית שלנו. אך זו אינה ההסתכלות הנכונה.
התורה מלמדת אותנו שמצד אחד האדם צריך להשקיע את כוחותיו ולעשות את התלוי בו כדי ליצור כלי לברכת השם, אך מן הצד האחר – עליו לדעת שכל מעשיו הם רק כלי, ובסופו של דבר הצלחתו היא תוצר של ברכת השם.
לכן עליו לעשות את עבודתו בצורה של "תעשה" – כאילו היא נעשית מאליה, שהרי הכול בידי הקב"ה והכול ממנו. רק כשאנו מבינים "שאבא" הוא המממן אותנו – אנו יכולים לשבות באמת ביום השבעי, בלי להרגיש החמצה בגלל הפסד של עוד יום עבודה.
פעמים רבות בחיינו, כשאנחנו מצליחים, אנו משבחים את עצמנו על ההצלחה שלנו ועל הכוחות שהשקענו בהצלחה זו, ואנחנו נוטים לשכוח שיש מי שנותן לנו חיים, בריאות ופרנסה. ורק כשהדברים אינם עובדים כמו שרצינו, אנחנו מאשימים את הקב"ה באי ההצלחה. כשנפנים את צורת ההסכלות הנכונה, ונדע שכל ההצלחות שלנו הן משמים, נדע להיות תמיד בשמחה ולהרגיש את שמחת השבת במשך כל ימי השבוע.
יהי רצון שנזכה ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים בקרוב ממש.
***
פורסם לראשונה בעלון לכתחילה היו"ל על ידי ארגון צעירי בת עין.
מלך הארץ 1 כ"ד אדר תשע"ט 15:41 שלומי