"בעשרה בטבת היינו צריכים לצום שלושה ימים"

הרב ישראל אריאל מייסד מכון המקדש וראש ישיבת המקדש. איש תורה ומשפחה ופעיל ציבור מוכר.

עשרה בטבת

בעשרה בטבת התחיל החורבן בימי בית ראשון. כמו כן, ביום זה קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום הקדיש הכללי לחורבן ולשואה הנוראה שחש דורנו על בשרו. למעשה היינו צריכים לצום שלשה ימים, יום אחד על שחרב הבית בחטאנו. ויום שני שבחטאנו באה השואה האחרונה. ויום שלישי על כך שאיננו לוקחים לתשומת לב לא את עניין חורבן המקדש, שהפך אצלנו ליום זיכרון בעלמא, ולא את השואה, שעניינה מעסיק למרבה הצער אנשים מעטים במדינה.

כדי להתעורר מן האדישות ראוי שנעמיד לנגד עינינו את דברי הצדיק והקדוש - הרב יששכר טייכטל הי"ד, שכתב בדם ליבו: "כל המכות שלקינו בשואה, מטרתן לעורר אותנו לתשובה, על התרשלותנו מלעלות לארץ ישראל ולבנות את המקדש". ולוואי ויכנסו דבריו באוזננו, להבין כי כשאנו מתרשלים מלעשות את חובת הדור ולבנות מקדש, הננו מביאים, חלילה, אסון לעולם.

רגע שחרור הר הבית

רגע השחרור בו נשמעה תקיעת השופר מפי הרב גורן זצ"ל בתוך כיפת הסלע ומקום קודש הקדשים, ניתן להגדיר אותו כפעמי משיח. חז"ל אומרים (ברכות לד, ב): "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", ומאחר שארץ ישראל והר הבית יצאו משעבוד מלכויות, נכנס עם ישראל מאותו רגע למציאות חדשה מבחינה הלכתית, והיא – 'ימות המשיח'.

זכיתי, בחסדי ה', לשמור על מקום קודש הקדשים ביום השחרור, וההתרגשות היתה עצומה, שכן, החל מרגע זה מתחייב עם ישראל בקיום המצוות שבמקדש. זאת, כדוגמת החשמונאים, הנזכרים בתפילה: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך... וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשיך". מנהיגי דורנו – דתיים וחילונים - היו באותה שעה 'קטני אמונה' ומסרו במו ידיהם את מקום השראת השכינה לידי האויב המובס. ניתן לומר, שהבריחה מהר בית ה' היא המחדל הגדול ביותר של עם ישראל בארץ ישראל, אם לא הבגידה הגדולה ביותר, מאז פרשת המרגלים במדבר.

ימית והנסיגה מסיני

העיר ימית המתוכננת עמדה להיות בירת חצי האי סיני, שיש בו אוצרות נפט וגז עצומים וכן אפשרות לפיתוח חקלאי וכלכלי.

חצי האי סיני מוגדר כארץ ישראל לכל דבר, כמפורש בתורה: "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", ו"מים סוף עד ים פלישתים". עוד בהיותנו בימית עם ישיבת ההסדר, הרגשנו את החזון הגדול, הנה מגיע למקום ראש הממשלה מנחם בגין, ומאשר בהתלהבות את השלב הראשון של העיר – עבור מאה אלף תושבים, אף נשמעת מחיאת כפיים רועמת.

התוכנית הגדולה היתה להקים עיר כגודל העיר תל אביב, עם נמל גדול, שדה תעופה גדול, ואף כריית 'תעלת הימים', שתחבר את העיר ימית עם ים המלח ומפרץ אילת. ולפתע נתגלו שוב מנהיגי הדור – דתיים וחילונים – כ'קטני אמנה'. מחקו את כל התוכניות הגדולות, השליכו את יהבם על ה"שלום" המדומה, שאינו שווה את הנייר שחתמו עליו, עמדו ומסרו את ארץ ישראל, לידי האויב המצרי.

נשיא מצרים, נראה כלפי חוץ 'שוחר שלום' אך בפועל מכין מאז את המלחמה הבאה לכיבוש ארץ ישראל, זאת, בידיעת המופקדים על בטחון מדינת ישראל. מסירת סיני לידי מצרים היא המחדל השני הנורא שהתרחש בארץ ישראל מצד מנהיגים – דתיים וחילונים - בדורנו. עשרות אלפים גורשו, ישובים שלמים הפכו לתל חורבות, חקלאות משגשגת הפכה לשממה, שדות תעופה ואוצרות סיני נמסרו באיוולת לידי אויב.

תנועת כך והרב כהנא

המפלגות ה"ימניות" וה"חרדיות" ובכלל זה המפלגה הדתית לאומית הרימו כולן את ידן בכנסת יחד עם המפלגות  השמאלניות, בעד ביתור ארץ ישראל וקריעתה לגזרים, ובעד מסירת סיני לאויב המצרי. במציאות שנוצרה ובניסיון לעצור את הנסיגה מסיני, נעניתי להזמנה להצטרף לתנועתו של הרב מאיר כהנא הי"ד, שכן, הייתה זו התנועה היחידה שבן תורה יכול להצטרף אליה, בהיותה מפלגה דתית הדוגלת בחזון של שלמות התורה, הקמת מדינה על פי ההלכה ללא פשרות, ושלמות ארץ ישראל לגבולותיה ככתוב בתורה. הניסיון להיכנס לכנסת לא צלח. העם נסחף אחר מנהיגיו ובחר להצביע בעד ה"שלום". שמחתי לחזור ולחבוש את ספסלי בית המדרש, ולזכות להיות שותף למהלך תורני חדש בעם ישראל שנקרא בשם – 'מכון המקדש'.

מכון המקדש

לאור העובדה שמנהיגות העם מתעלמת מחובתה להחזיר עטרה ליושנה במקדש, חוזרת חובת הקמת המקדש והאחריות להקמתו אל הציבור - כמובא בספר החינוך מצוה תא. על יסוד מצווה זו והמצווה המפורשת בתורה – "ועשו לי מקדש", הוקם מכון המקדש בירושלים, בידיעה ברורה שנושא המקדש מוטל במציאות זו על כתפיים של בודדים.

במכון הוכנו כלי המקדש השונים, כגון, מנורת זהב, שולחן זהב, מזבח זהב, בגדי כהונה וכד', הכל כהכנה לחידוש העבודה בזמן הזה. כן עוסק המכון בהוצאה לאור של ספרות המקדש - 'מחזורי המקדש', ספרי מחקר והגות, וכן הוצאת סדרת 'שערי היכל' על מסכתות המקדש בתלמוד, ועוד. מאז הקמת המכון, התרחבה מודעות הציבור לענייני המקדש השונים, והעמיקה השאיפה לבניין המקדש, אך עדיין המלאכה מרובה להפיכת ידע זה למנוף של עשייה לבניין הבית בימינו אנו.

עליה להר הבית

כאמור, דורנו חווה את המחדל החמור של נטישת הר הבית ומסירתו לידי אויב. שותפים לכך תלמידי חכמים שהאיצו בזמנו בראש הממשלה לוי אשכול למסור את מפתחות ההר לערבים. קשה להאמין, אך הייתה מפלגה "חרדית" שדרשה מראש הממשלה להודיע לאו"ם כי "אין לנו שום עניין בהר הבית". כבר אמרו חז"ל על הפסוק "ואם בחקותי תמאסו", שבתחילה אדם מואס אישית במצוות, "ולבסוף הוא מונע את אחרים מלעשות".

כך קרה להר הבית; תחילה מאסו כמה מחכמי הדור בהר הבית ובמקדש, וסופם שהם מנסים למנוע אחרים מלקיים את המצוות המוטלות עליהם. הרמב"ם איש ההלכה, הוא עמוד האש ההולך לפני המחנה במיוחד בענייני המקדש, אין שני לו בין הפוסקים. הרמב"ם ראה חובה לעצמו לעלות להתפלל בהר הבית, לקיים את המצוות המתקיימות בהר, כגון "עובדהו במקדשו", וכן לקיים את המצווה "לשכנו תדרשו ובאת שמה" ומצוות "מקדשי תיראו", ועוד. משקיים מצוות אלו האמורות בתורה, קבע לעצמו יום טוב ואכילה ושתייה לכל ימי חייו. כן דאג לפרסם את עלייתו להר לציבור הרחב, כמי שאומר: "ממני תראו וכן תעשו".

הרמב"ם עשה זאת, כשהעיר ירושלים היתה תחת שלטון הצלבנים והצלב התנוסס על כיפת הסלע. רבים מעם ישראל עולים בעקבותיו ואשרי העם שיש לו בנים החרדים באמת לקיום מאתיים המצוות המתקיימות במקדש. מאמינים אנו באמונה שלמה, כי לא בכדי שבר הקב"ה את עול הגויים מעל ישראל והביאנו לחצרות המקדש בניסים גלויים, אלא כדי לחדש את העבודה במקדש. אנו עולים להר כבני חורין בארצנו, מתוך אמונה כי קרוב היום בו נבנה אנו - יחד עם כל בית ישראל - את הבית השלישי, שיעמוד לעד ולעולמי עולמים. 'קטני אמנה' היו בכל הדורות וכולנו תפילה לקיום הפסוק (נחמיה ב, כ): "אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו".

חידוש הסנהדרין

מצוות "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" היא מצוות עשה מחייבת בכל דור ודור. המצווה נהגה החל מימות משה רבינו לרגלי הר סיני, ובהמשך בימי בית ראשון ושני וכן בתקופת המשנה. בצוק העיתים פוזרה הסנהדרין על ידי הרומאים. לפני כחמש מאות שנה חודשה הסנהדרין בצפת בנשיאותו של רבי יעקב בירב וחברו אליו רבי יוסף קארו ועשרים וחמישה מחכמי ישראל. מפני כמה חולקים ומלשינים לשלטונות, חדלה הסנהדרין מלתפקד.

עתה במדינת ישראל המתחדשת, התחדשה החובה להקמת הסנהדרין בארץ ישראל כבעבר. ואכן לפני ארבע עשרה שנה התאספו שבעים ואחד תלמידי חכמים, הם בחרו ברב עדין שטיינזלץ כנשיא והוא סמך את האחרים כחברי הסנהדרין כמבואר ברמב"ם הלכות סנהדרין פרק ד. מול ה"הלכות" היוצאות מן הבג"ץ המקעקע את תורת ישראל ומצוותיה, ומצווה על עקירת בתים וישובים יהודיים בארץ ישראל בלי חמלה, והשתלטות החילוניות על כל תחומי החיים, הקמת הסנהדרין מתבקשת שבעתיים. הרב קוק זצ"ל כתב, שהדבר הראשון שנעשה לכשנשלוט בהר הבית, נהפוך אותו ל"מרכז הדת" שם תשב הסנהדרין בלשכת הגזית, וכך יקום מקדש בישראל. לאור האמור, ישאל השואל: מדוע טרם קמה סנהדרין בישראל? התשובה כדלעיל: 'קטני אמנה' יש בכל דור וגם בענין מצווה חמורה זו.

פרס ירושלים

חז"ל אמרו ב'אבות': "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס". את "פרס ירושלים" האמיתי נקבל כולנו כשנקים את מקדש ה' בירושלים. זה הפרס הגדול ביותר שניתן לזכות בו. אזי יתקיים בנו הפסוק: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

דגם מנורת המקדש

מנורת הזהב היא פרי עמל צוות שלם של חוקרים ואמנים במכון המקדש. כהכנה ליצירת המנורה הוכן ספר שלם, ובעקבות המחקר ההלכתי נוצרה המנורה בידי אמן דגול בשם ר' חיים אודם הי"ו. אחד התורמים למנורה הוא מר דוד רבינוביץ'. לכשנודע לו שהתחיל ייצור המנורה, תרם ככר זהב לעשייתה. לבקשתו מוצבת המנורה בכיכר הרובע היהודי מול פני המקדש, כדי להכין את הלבבות להדלקתה במהרה כבימי החשמונאים.

הבית השלישי

עם שחרור מקום המקדש בתשכ"ז, הכריז הרב גורן זצ"ל כי נכנסנו לעידן הבית השלישי. כאמור יש 'קטני אמנה' הסבורים שאין לו לאדם לנקוף אצבע למען בניין הבית. אלה מצפים לירידת מקדש משמים, בניגוד לתורה האומרת "לא בשמים היא"! יש המצפים למשיח שיעשה עבורם את העבודה, אף זאת בניגוד להלכה ברמב"ם הקובעת, כי "אין מצווה בתורה התלויה במשיח". תורת משה מחייבת לעשות מקדש במעשה ידיהם של  ישראל, ככתוב: "ועשו לי מקדש".

מקדש שלישי ייבנה בעז"ה במהרה, וכשם שקומץ של צעירים מבני חשמונאי שהיו מעטים מול רבים וחלשים לעומת גיבורים זכו להדליק נרות בהיכל, כן עינינו רואות כיום צעירים בדורנו המתעמקים בהלכות המקדש והעבודה, אוזרים כוח ורצון עז. הננו מלאי אמונה כי לא רחוק היום, ונזכה לראותם בונים מזבח בהר הבית ומחדשים את העבודה. כך נראה כהנים בעבודתם לוויים בדוכנם וישראל במעמדם, אמן.

ישיבת המקדש

הישיבה הוקמה לאחרונה ברובע היהודי, לצד 'מכון המקדש' ומכון המחקר 'בית הבחירה'. בישיבה שוקדים תלמידים ואברכים על תורת המקדש והלכותיו, ורוכשים בקיאות במסכתות בתלמוד העוסקות בעבודת המקדש, כגון יומא פסחים ומסכתות אחרות. התלמידים שותפים לפעולות מעשיות, לתרגילים של כהנים לקראת הרגלים, כמו כן עוסקים בהכנת שמן זית זך וטהור להדלקת מנורת המקדש. לאחרונה עסקו התלמידים בשאלות ההלכתיות סביב בניין מזבח כהלכתו בימינו, כן הם מסייעים בהכנות לקראת הכנת אפר פרה אדומה בעתיד הנראה לעין ועוד. מקרב תלמידים אלו יקום בעז"ה דור של יודעי המקדש ובוני המקדש במהרה.