שאלה:
לפני כמה שנים קנינו ב"ה דירה. וחיכינו זמן רב להיתר בניה כדי שנוכל להרחיב את הדירה לגג – כמותר ע"פ חוק. השכנים שהיו בהתחלה מסבירי פנים, החלו לטעון שהגג לא פרטי אלא שייך לכלל הדיירים וכנראה שהמוכר שממנו קניתי רצה להרוויח וטען שזה שייך לי ואוכל להשתמש בשטח הזה באופן אישי. מאז החלו מריבות מעיקות שכללו ריבוי עגמת נפש. מבחינת חוקית השטח אכן שייך לי בטאבו ושילמתי עליו בכסף מלא, אבל כמה אנשים חשבו שהוא ציבורי. בהמלצת הרב הלכתי לדין תורה – הדיון היה קצר וחובבני, במהלכו נטענו טענות מסולפות מהצד שכנגד. בסופו של דבר נפסק שהגג ישאר פתוח לציבור. ולמרות שערערתי על הפסק, הוא נותר בעינו.
מאז הדבר מעיק עליי ללא הרף. אני מרגיש שנעשה כאן עוול ונגרם לי נזק ממוני וסבל וצער יום יומיים. למעשה נעשה שימוש בגג רק לעתים רחוקות מאוד אם בכלל, ואילו אני חי בדוחק בתוך הבית. מאוד קשה לי לחשוב אפילו על סליחה לאותם שכנים והדבר הזה ממשיך ליצור בנפש שלי עויינות כלפי כל המעורבים בדבר ובכל מפגש איתם עולה בי טינה וכעס. אני עדיין בתקוות/דמיונות שיום אחד השטח המדובר יחזור אלי וכל המעורבים פשוט יבקשו סליחה...
בדומה לכך ממש יש לי את אותם רגשות לגבי סכסוך רב שנים הנוגע למקום מגורינו הקודם – כאשר כרגיל לכל אחד יש הצטדקויות משלו.
יתכן ויש לי כאן אובססיה שהפכה לעבודה זרה שלי. יכול להיות שאני תקוע נפשית ורוחנית ויכול להיות שאני צודק – השאלה מה עושים כדי להשתחרר מהחוויה הקשה הזו בגשמיות וברוחניות? אני לא רוצה לחיות בטרדה בסכסוכים בלתי פתורים
מחילה על המכתב הטעון – בסה"כ החיים לגמרי מאירי פנים, ב"ה.
מענה מהרב יצחק גינזבורג:
המכנה המשותף של שתי הבעיות הוא שכנות, כנראה שיש בך ניצוץ של רבי יוסי הכהן (תלמיד רבן יוחנן בן זכאי) שכאשר רבו שאל את תלמידיו "איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם", ענה "שכן טוב" ולשאלה איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם ענה "שכן רע" (מכל תשובות חמשת התלמידים, תשובת רבי יוסי הכהן היא לכאורה הכי פלאית, מכך שמציג את עניין השכנות כעיקר הכל). בהמשך אומר רבי יוסי: "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים". וצריך להבין מה הקשר בין שלשת הדברים, ראה מפרשים שם, אבל "הכל הולך אחר הפתיחה" – "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" (ממון דווקא, לא כבוד וכו').
רבי יוסי הכהן מוזכר במשנה עוד פעם אחת, במסכת עדיות שם הוא מצטרף לרבי זכריה בן הקצב עיי"ש. מההתבוננות החשבונית נוכל ללמוד על עניינו של רבי יוסי: רבי יוסי הכהן = 378 = חשמל, משולש זך (ס"ת רבי יוסי הכהן - יין = מל, שאר האותיות עולות חש – חלוקה מדויקת של חש-מל). רבי זכריה בן הקצב = 703, משולש לז. יחד שמותיהם עולים 1081 = תפארת = משולש מו. היינו סכום שני משולשים ששווה משולש.
בכל אופן רבי יוסי הכהן הוא סוד החשמל, "עתים חשות עתים ממללות" – הוא יודע מתי לשתוק ומתי לדבר ("עת לחשות ועת לדבר"), והוא שותק תמיד לפני שהוא מדבר, דהיינו שמהכנעה עמוקה בנפש הוא מגיע בסוף להמתקה (דרך הבדלה, כפי שלימד מורנו הבעל שם טוב).
יוסי בגי' אלהים, ואף על פי שהוא כהן-איש החסד, יש לו גבורות דכהן. עוד מובא בכתבי אריז"ל שסתם יוסי שייך לשרש קין. והנה, רבן יוחנן בן זכאי משבח את תלמידו רבי יוסי בתואר חסיד - הוא דווקא החסיד מבין חכמי ישראל, והיינו שיודע איך להכניע את הקפידא שלו ("כהנים קפדנים הם") ולדון את הזולת לכף זכות ועד שממונו של הזולת יהיה חביב אצלו כשלו דווקא כנ"ל, כלומר שיגיע באהבת ישראל שלו למדת "ובכל מאדך"-בכל ממונך (ועד למדת "שלי שלך ושלך שלך – חסיד"), ורק מתוך זה יתקן את עצמו ללמוד תורה ("שאינה ירושה לך" אלא הדבר תלוי בעבודה ויגיעה רבה, וקודם כל יגיעת אהבת רעך עד למדה הנ"ל) ויזכה שכל מעשיו יהיו לשם שמים (הקפדן נדמה לו שמה שהוא מקפיד על הזולת הוא לשם שמים, אך ללא העבודה הנ"ל, בכל מה שנדמה לו שהוא מכוון לשם שמים מעורב איזה 'לגרמיה', לשם הכבוד העצמי שלו וכיוצא בזה, ובנוגע לשליח הוא רוצה, במודע או בלא-מודע, שההצלחה תזדקף לזכותו ולא שעצם ענין השליחות יצליח גם אם על ידי זולתו, כידוע ההבחנה בזה בחסידות).
אחרי כל הנ"ל, העיקר להתעלם ולהסיח דעת לגמרי ממה שנדמה שהשכן פוגע בך, לקיים את מה שאומרים לפני ק"ש שעל המטה ש"הריני מוחל כו' בגלגול זה או בגלגול אחר" (צריך לחשוב שיתכן ואתה פגעת באותם שכנים בגלגול קודם...), כך הופכים את ה"שכן רע" לשכן טוב. כדאי מאד ללמוד הלכות שכנות בשו"ע אדמו"ר הזקן (כאשר עיקר הכוונה בזה הוא לחולל אתהפכא ביחסי השכנות כנ"ל, כמו רבי יוסי הכהן-חסיד, המתחסד עם ה' ועם הבריות).
