שאלה:
במדור זה (גליון כי תשא) נכתב שהמצב הרצוי של גוים בארץ הוא מעמד "גר תושב" שינהג בזמן היובֵל, בתוספת אמירה כללית שכיום עלינו לקרב את חסידי אומות העולם ו"לקחת אחריות" על חינוך המיעוטים בארץ. אשמח להבין מה משמעות הדבר למעשה: נניח שמחר הנהגת המדינה תהיה לפי התורה, איך אנו מציעים לנהוג עם המיעוטים בארץ?
ראשית, חשוב לדעת מהו היעד אליו אנו שואפים, 'הסדר הקבע' של גר תושב[א]. ההכרה הזו נותנת כיוון כיצד לקבוע מדיניות מעשית גם היום!
ועוד, ככל שנרצה להגיע למצב הרצוי לכתחילה, הקב"ה יעזור לנו לממש את הדברים במלואם במהרה בימינו.
לשאלתך, כיצד יש לנהוג כיום, יש להקדים שכדי לקבוע מדיניות לפי תורה יש צורך בהנהגה תורנית אמתית אשר תכריע כיצד לחבר (לזווג) בין ההלכה 'היבשה' למציאות הסבוכה והמורכבת (שחלק עיקרי בה הוא עצם התודעה הרווחת בציבור). המנהיג הטוב זוכה להשראה אלוקית לומר "דבר ה' זו הלכה"[ב] המתקבלת בכי-טוב בעיני אלקים ואדם (ואינו פועל רק לפי 'כללים' נוקשים וקבועים)[ג].
לאחר הקדמה זו, יש לומר בהקשר שלנו:
ראשית, היחס למיעוטים הוא חלק מתמונה שלמה בדרך 'תיקון המדינה' (כפי שמוסבר בספר בשם זה). סדר התיקון הראוי הוא להקדים את החסד לגבורה (כמו אברהם אבינו הקודם ליצחק אבינו), להקדים את הצד החיובי של ישוב הארץ, כולל הכרזת ריבונות יהודית בהכרה ברורה ש"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" (ומרכיבים נוספים בצד החסד, כמוסבר בספר), לפני צד הגבורה (יחסית) העוסק בנכרים השוכנים בארץ[ד].
מדיניות נכונה כלפי המיעוטים עומדת על שני יסודות עיקריים, תיקון החינוך לצד יד תקיפה. גם כאן, יש להקדים את צד החסדים, התיקון והקירוב, לצד התקיף והקשה, כפי שלימד הבעל שם טוב שיש לקיים "סור מרע ועשה טוב" – סור מרע על ידי עשיית טוב (אף שבפועל צריך לעתים להקדים "שמאל דוחה" ל"ימין מקרבת", בעיקר במקרים של פיקוח נפש ו'עזרה ראשונה'). בדרך זו, גם הפעולות התקיפות הנדרשות (וההכרח לא יגונה) נעשות מתוך השראה של חסד ותיקון, והכפייה הינה "כפייה בדרכי נועם ושלום".
מכאן נפרט מעט בראשי פרקים (מדובר כאן בכללות על המיעוט הערבי והבדואי, בכל שטחי המדינה).
לקיחת אחריות על החינוך מתחילה בגני הילדים ובבתי הספר, וממשיכה במוסדות להשכלה גבוהה ובחינוך בלתי פורמלי.
יש לחייב את מערכת החינוך של בני המיעוטים ב"תכנית ליבה" מותאמת המיוסדת על שבע מצוות בני נח! זו הדרישה הבסיסית מכל אדם בעולם, ובמיוחד ממי שנמצא אתנו כאן בארץ ישראל. בתמצית: יש ללמד את כולם את האמונה בבורא העולם ומנהיגו, הדורש מכל בני האדם להתנהג ב"דרך ארץ" ורוצה בטובתם ותיקונם בשבעת כללי הזהב: איסורי עבודה זרה וברכת השם – מניעת פולחנים פסולים ושעבוד לכתות, ומתן כבוד לאמונה באלקים. איסור גילוי עריות – חינוך לצניעות וחיי משפחה. איסור שפיכות דמים – חינוך לשלום ואי-אלימות. גזל – חינוך לצדק ויושר. דינים – חינוך למשמעת ואחריות חברתית. אבר מן החי – טיפוח הרחמים והעדינות.
חינוך נכון למצוות בני נח מבוסס על "תורת משה"! דמותו של משה רבינו ומעמד הר סיני הם בעלי משמעות אנושית אוניברסלית (כפי שמאמינים כיום רוב בני האדם), והם המקור המחייב לשבע מצוות בני נח (במרחב האנושי הכללי שבתוכו נמצא מעגל פנימי של בני ישראל המחויבים בתרי"ג מצוות). במלים אחרות: גם החינוך של הגויים מבוסס על הכרה בתורת ישראל, מתוך 'כניעה' חיובית, אמתית ופנימית כלפיה. יסוד החינוך הוא האמת, וכך תודגש "דת האמת"[ה] המאירה את העולם ומבשרת את העתיד המשיחי.
כמובן, התורה היא שטר-העדות על נתינת ארץ ישראל לעם ישראל מאת בורא העולם. בדרך זו יש לחנך, שהיהודים הינם בעלי הבית בארץ הזו.
מכאן נעבור לצד הגבורה. מלכות ושלטון נבחנים ביכולת להשליט חוק וסדר, אכיפה, הרתעה וענישה (משילוּת). "מלך במשפט יעמיד ארץ"[ו], "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו"[ז], מלכות צריכה להטיל מורא, וכך מגדיר הרמב"ם את תפקיד המלך "ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'"[ח]. במיוחד נדרש המלך להפעיל ענישה חמורה כלפי תופעות של שפיכות דמים "כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים"[ט].
גם חכמת הקבלה מלמדת ש"בניין המלכות מן הגבורות"[י] – כדי למלוך-לשלוט כראוי, לנהל ולעצב את המציאות, חייבים לדעת להשתמש בגבורה ובמידת הדין, במקום הנכון ובמידה הנכונה. אמנם התכלית האמתית של המלכות היא להשפיע טוב וחסד לכל, כמו הביטוי "חסדי דוד הנאמנים"[יא], אך ללא חוט-שדרה יציב וחזק של מידת הדין, המלכות לא תיכון אלא תתפורר ותתן 'יניקה', קיום והצדקה לרשעות. בלי אמירת "לאו" והצבת גבולות, גערה וענישה, אי אפשר לבנות חברה טובה וצודקת, כמו שאי אפשר לחנך ילד טוב ללא משמעת וגבולות.
תחילה יש להכיר נכוחה במציאות הקיימת בקרב המיעוטים בארץ. יש להציף למודעות את התופעות הנרחבות של אלימות ורצח, השתלטות פרועה ומכוונת על קרקעות ותשתיות, בנייה בלתי חוקית, נורמות של גנבה וגזל, משפחות וארגוני פשע, דמי חסות (פרוטקשן), מחסה למסתננים ושוהים בלתי חוקיים, תמיכה ושיתוף פעולה עם אויבי ישראל ומחבלים, נשק בלתי חוקי, הסתה ואנטישמיות, יחס מבזה כלפי יהודים וחיילי צה"ל, ניצול נשים ונערות, ועוד ועוד.
האשמה העיקרי בהפקרות הזו תלויה בשלטונות המדינה, הנוהגים ב"מדיניות" רופסת ומבולבלת, מתוך חולשה, איוולת וקוצר ראות, עד כדי כניעה ושיתוף פעולה עם מגמות הרסניות. תמרור האזהרה החמור ביותר הוצב לפני שנה, בפרעות תשפ"א בהם הותקפו יהודים בכל רחבי הארץ תוך אזלת יד מזעזעת של השלטונות.
לעומת כל זאת, נדרש שינוי כיוון מהותי: השלטת חוק וסדר ביד קשה ותקיפה, תוך 'אפס סובלנות' כלפי ההפקרות הקיימת, בעמידה על מידת הדין ללא וותרנות ופשרנות, אכיפה וענישה אפקטיבית ('אכיפה מתקנת' לעומת העיוות הקיים). זו משימה בעלת עדיפות לאומית ראשונה במעלה, ויש להפנות אליה את מירב ומיטב המשאבים.
בעזרת ה', כאשר תתהפך המגמה, ההשפעה תורגש במהרה: האוכלוסיה תבין היטב שלא משתלם לנהוג בהפקרות, העבריין מפסיד והתושבים ההגונים והנאמנים מרוויחים.
לצד הענישה התקיפה, יש להדגיש את מגמת התיקון (וכך 'ממתיקים' את הדינים של המלכות), ולמצוא דרכים יצירתיות לכך. למשל, יצירת מסגרת חברתית-חינוכית לשיקום האישיות (החזרת 'צלם אנוש'), כדי לחלץ את העבריינים ממעגל הפשיעה ולהצעיד אותם בדרך הישר, הן בבתי הסוהר והן במסגרות אחרות (דבר הנצרך כמובן גם כלפי יהודים שהתדרדרו לפשע. וב"ה יש היום דוגמאות טובות לכך, כמו פעלו המבורך של הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א).
אלו ראשי פרקים ראשוניים לתיקון, אותם יש לפתח ולהרחיב.
סוף דבר: העיקר הוא לדעת ולהאמין שהדבר נכון וגם אפשרי בע"ה. זה ממש לא דמיוני, ואם נרצה אין זו אגדה.
נערך על ידי יוסף פלאי, על פי מענות הרב.
[א] כפי שהוסבר במאמר הנ"ל בגליון כי תשא.
[ב] שבת קלח, ב.
[ג] לדוגמא: חכמים החליטו בשלב מסוים לא לדון דיני נפשות (עבודה זרה ח, ב). בדומה לזה, אמנם ההתייחסות לכופרים בהלכה היא חמורה מאד (שו"ע חו"מ תכה, ה) ובכל זאת הסכימו חכמי הדורות האחרונים שאין ליישם את ההלכה ככתבה מטעמים שונים. באותה מידה, יתכן שהמנהיג יקבע שבמציאות הנוכחית אין ליישם בפועל את דיני הענישה החמורים בגוי שעבר על שבע מצוות, וכיוצא בזה.
[ד] בספר תיקון המדינה מוסבר שלאחר החסד והגבורה באה התפארת כתיקון המשפט העברי ("משפט רחמי"). אכן, הטיפול הראשוני בנכרים היושבים בארץ צריך להעשות גם לפני תיקון המשפט בשלמות, וממילא הוא נעשה הרבה ב'הוראת שעה' לפי הזמן והמקום.
[ה] כלשון הרמב"ם. אמת היא אחת, ובהקשר זה ראוי להדגיש את הסילוף הקיים במושג "משרד הדתות", כאילו יש השוואה כלשהי בין תורת אמת הקדושה לצרותיה השקריות (כפי שהדגיש הרבי מליובאוויטש).
[ו] משלי כט, ד.
[ז] אבות פ"ג מ"ב. עבודה זרה ד, א.
[ח] הלכות מלכים פ"ד ה"י.
[ט] הלכות רוצח פ"ב ה"ה.
[י] עץ חיים שער כה אות ב. סדור עם דא"ח ד"ה "ברוך מרחם על הארץ".
[יא] ישעיה נה, ג. וכן "והוכן בחסד כסא", ישעיה טז, ה.
