תשובה מאהבה

ראש השנה ויום כיפור עומדים בפתח, וכשמדברים על תשובה מאהבה אי אפשר שלא לראות את מהפיכת התשובה בעם ישראל, שמאופיינת בדורנו ברצון עמוק לפתוח את הלב ולהתחבר לקב"ה. אם בעבר היה הויכוח של היהדות עם תנועת ההשכלה, הרי שהיום נדמה שעיקר ה"קרב" הוא בעיקר על הלבבות, על החום והאהבה, ויצירת החיבור.

מי שעובד יום יום ממש בתחום זה הוא יובל לויטה (43), בעל תשובה עם חיוך גדול ועיניים כחולות, שמזה שנים מצליח ליצר חיבורים מרתקים.

הוא גדל בקיבוץ עין חרוד בעמק יזרעאל, עבר מסלול קיבוצניקי סטנדרטי. "הייתי מיפי הבלורית והתואר, ספורטאי, וחייל בסיירת", הוא מספר בחיוך.  אלא שבשלב מסוים בחייו הרגיש צורך בחיפוש עצמי, התגלגל לשיעור של "שיטת ימימה", ובסופו של תהליך ממושך חזר עם רעייתו שירלי בתשובה.

כיום הוא מתגורר בפרדס חנה, אך החיבור לעמק יזרעאל ולקיבוץ חזק אצלו מתמיד. כעשר שנים שהוא מלמד שיעורי יהדות בעין חרוד ובקיבוצי העמק, ומהחבורה שהתאספה סביבו נוצרה לפני כ-4 שנים חבורת "מדרש גד"ש" - לימוד שבועי משותף במשרדי הגד"ש של הקיבוץ.

החבורה המרכיבה את הלומדים מגוונת להפליא. חסידי גור, קיבוצניקים למהדרין, חוזרים בתשובה חסידי חב"ד, ובני קיבוץ דתי מהאזור.

באופן אישי אני מרגיש שכל השנים יוצאים הרבה בני קיבוצים בהרגשה שצמצמו אותם, וכעת הם רוצים לפרוץ ולעזוב את העולם הישן. אבל אצלי זה דווקא הפוך", הוא מספר בשיחה עם הקול היהודי. "היה לי קשר מאוד קרוב לקיבוץ, והחזרה בתשובה היא לא בעיטה בעולם הקודם. יש לי פינה חמה בלב לגלבוע, לשדות, ותמיד היה לי קשר מאוד פנימי למקום".

ובקיבוץ, כך הוא מספר, שומרים פינה חמה גם בשביל הלומדים. משרדי הגד"ש (גידולי השדה) משמשים מדי יום חמישי את חבורת הלומדים, והקיבוץ אף הוסיף במקום כסאות לטובת הלומדים מעבר לאלו המשמשים את עובדי המשרד. "יש פתיחות שלא היתה בעבר", הוא אומר.

"לבוא חזרה לעמק עם התורה והחסידות וקיום המצוות זה משהו מאוד גדול, וזה דבר שיוצר חיבור והשלמה. אני מרגיש שאני עושה משהו שהיה בילדות שלי, שהיינו כולם ביחד ושרים וקופצים. זה משהו מאוד קיבוצי, משהו שגדלנו עליו"..

את השלמות הוא מחפש גם בחבורה המגוונת שהתאספה סביבו, חבורה שעצם ישיבתה יחד מלמדת יותר מכל על השינויים שחלו בחברה בישראל. "אני מרגיש שלכל אחד מהעולמות האלו יש חלק אצלי, שזה מקום שפגשתי".

עולם היהדות בעמק יזרעאל הולך ופורח בשנים האחרונות. לצד בני קיבוץ שחזרו בתשובה, הולכת ומתפתחת תופעה של חזרת בעלי התשובה להתגורר בקיבוצים עצמם, מה שמצריך פתיחות והכלה של כולם.

"יש התעוררות מאוד גדולה", הוא מספר. "בכל ישוב יש בית כנסת, והרבה מהחברים שלומדים איתנו הם הגבאים בבתי הכנסת. יש חידוש כללי שבנים שבים לקיבוץ, ויותר מפתיע שחוזרים בתשובה חוזרים לקיבוץ. מי שבנה את המקום שלו, וגם מחובר לקיבוץ ולאנשים, זה לא מאיים עליו והוא יכול לחזור".

לדבריו מדובר בתופעה כללית. "יש משהו שנפתח בעולם. רואים את זה על הנשמות, וגם בקיבוצים הדתיים משתוקקים לקשר עוד יותר פנימי לה', למחויבות שזה יהיה עם הלב.

התחושה שלי שמתחת לפני השטח הכל תוסס. אנשים רוצים מקום חדש, קופצים על כל שיעור שנפתח, על כל כלי שיש להם. הרצונות מאוד גדולים, מאוד חזקים, יש כיסופים לאמת ולפעמים אפילו לא יודעים מה מחפשים. אנחנו בזמנים של עקבתא דמשיחא, ויש פה קצוות משוגעים, אבל אני מרגיש שיש מיצוי של הניכור. אני רואה כל מיני גיבורי צבא ציניים עם שריון, שמדברים פתאום על הרגשות, על החולשות, ויש זיכוך שמתרחש".

ואם נחזור לתשובה מאהבה, דרכו של לויטה ברורה לחלוטין.

"במעגל שלי, שב"ה הולך ומתרחב, אני מזהה שאם אפשר ליצור קשר עם אדם, צריך כלים לעשות עם זה נכון. רבי נחמן מדבר על הקשר בין נשמות ש'מקבלין דין מן דין'. אם למרות כל התורה שלמדת והחסידות, אתה בא לקבל מהשני ומאפשר לו את המקום שלו, השני מרגיש את זה.

אני זוכר שבתחילת התשובה לפעמים הייתי עולה על טרמפ והנהג היה מתחיל להפציץ אותי בדברי תורה כשאני רק הייתי רוצה שיעזוב אותי בשקט... זה היה מרחיק. צריך לבוא עם הרבה כנות ומוכנות לקבל מהשני.

והכל צריך ללכת על הציר של אהבת ישראל, של אהרון הכהן שאוהב את הבריות, ורק אז מקרבן לתורה. המשקל של האהבה הוא קריטי. שהאדם מולך ירגיש ש"הדתי הזה" הוא אנושי ומחייך ושואל מה קורה איתך בעבודה, ולא רק מספר מה אומרת על זה הפרשה...".