היום מתחילים אגרת ט"ו – 'להבין משל ומליצה'.
אגרת זו באה להסביר את "עשר הספירות" בתוך האדם.
כאשר המקובלים מדברים על ה', הם נותנים משל של "עשר ספירות" שנפש האדם מורכבת מהם.
למה המשל הוא דווקא מנפש האדם? הפסוק אומר: "מבשרי אחזה אלוק" כלומר אפשר לראות ולהבין את ה' מתוך הבשר שלי, מתוך הנפש שלי. המדרש גם מביא הקבלות בין הנפש לה': "הקב"ה מלא כל העולם כלו אף הנשמה מלאה כל הגוף כלו. הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה. הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים. הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית. הקב"ה זן את כל העולם כלו אף הנשמה זנה את כל הגוף...". רואים שהנפש היא משל טוב לאלוקות, לכן גם המקובלים מביאים אותה כמשל.
אבל מפני מה הנפש דומה כל כך לאלוקות? כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים", ואומר הזוהר הקדוש שבנפיחה האדם מוציא את כל פנימיותו, יוצא שהנשמה שה' נפח בנו היא ממש הפנימיות של ה' ולכן היא לגמרי דומה לו והיא יכולה להיות משל.
כל נשמה נולדת על ידי יחוד וזיווג בין ספירות מסוימות. ואפילו הנשמות הכי נמוכות של עולם העשיה נולדות על ידי יחוד בין ספירות אלוקיות ולכן מאיר ומלובש בהם אלוקות עד שהם יכולות להיות משל אליה (כמו שהילדים דומים לאבא, כך הנשמות שנולדות מזיווג אלוקי דומות לאלוקות).
(באותיות של קבלה:הנשמות הנמוכות מגיעות מזיווג של "זעיר אנפין ונוקביה (זו"נ) דעשיה", דרך המוחין מקבלים זו"נ דעשיה מהכלים של זו"נ דאצילות (אמנם באחוריים), בתוך זו"נ דאצילות מאיר אור מחכמה דאצילות, שבה מלובש ונסתר הקב"ה עצמו, כמו שכתוב שאור אין סוף וכלים דאצילות הם דבר אחד ממש).
מכל האמור יוצא שבכל אחד מישראל יש אלוקות ממש, היא מתלבשת בחכמה וכך מחיה את האדם. בתוך החכמה כלולים כל הספירות וכך האדם יכול להבין קצת בספירות העליונות.
