במשך הימים האחרונים למדנו באיגרת זו ('ויעש דוד שם')שהעולם הזה נברא בה' תתאה של שם הוי'. את ההסבר הזה מביא אדמו"ר הזקן כהקדמה לתשובתו על השאלה - מה הכוונה 'לעשות' את שם הוי'? היום, מביא אדמו"ר הזקן את התשובה על שאלה זו.
לעשות את שם הוי', פירושו להמשיך את ההמשכה של ה' תתאה, שההשפעה תרד. לפני בריאת העולם לא היה השפעה לעולם הזה על ידי ה' תתאה, בבריאת העולם נעשה שם הוי' ונמשכה השפעה שבראה את העולם הזה.
בשביל שהשפעה זו תומשך, הקב"ה היה צריך לצמצם את עצמו מאוד - כמו אדם שחושב הרבה ורוצה להגיד את המחשבות שלו למישהו ולהוציא אותם לפועל, והדבר דורש ממנו הרבה צמצום והתרכזות, וכל שכן אם הוא צריך לבטא את כל מחשבותיו באות אחת - כך הקב"ה חשב הרבה (כביכול), והיה צריך להוריד את כל המחשבות לאות אחת (ה' תתאה), שבה יברא העולם הזה בלי הרבה הארה (ולכן צריך לברוא אותו רק באות אחת, שלא תהיה הרבה הארה).
בבריאת העולם ה' צמצם את עצמו לבד, בלי התעוררות מלמטה (כי עדיין לא היו אנשים שיבקשו ממנו), רק כי ה' אוהב לעשות חסד - במידת החסד ה' ברא את העולם ("עולם חסד יבנה", וכמו שחז"ל אומרים על הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" אותיות אברהם שבמידתו – מידת החסד - נברא העולם).
אך לאחר בריאת האדם, צריך בהתעוררות מלמטה לעשות את שם הוי'. איך עושים זאת? על כך בע"ה נלמד מחר.
