אתמול אמרנושכח ה'יש מאין' שיש למטה הוא הכח של יסוד העפר להצמיח את כל הצמחים, היום נרחיב על כך.
בתוך עולם העשייה יש הרבה דרגות והדרגה העליונה נקראת אצילות שבעשייה, בדרגה זו מאיר הקו של אור אין סוף, מדרגה זו יורדת ההארה דרך הרבה מדרגות עד ליסוד העפר הגשמי, דרך בריאה ויצירה של עולם העשייה ודרך הנשמה של מלכות דמלכות דעשייה, ממנה האור מגיע ליסוד העפר.
ההארה שביסוד העפר היא המאמר (מתוך עשרה מאמרות שבהם נברא העולם) "תדשא הארץ...", הארה זו גורמת לעפר הגשמי להצמיח 'יש מאין' תמיד כל הזמן. (במאמרות האחרים של בריאת העולם הבריאה היתה רק באותו זמן של ששת ימי בראשית, אבל במאמר "תדשא הארץ" המאמר פועל כל הזמן שהעפר יצמיח 'יש מאין'.)
בכח של העפר להצמיח 'יש מאין' תמיד מתגלה גם הכח האין סופי של הבריאה כיוון שאם העולם היה מתקיים כל הזמן גם העפר היה מצמיח אין סוף צמחים (בשונה משאר המאמרות, עיין בסוגריים הקודמים).
יש צמחים שלא גדלים לבד אלא על ידי ששמים באדמה גרעין, ולכאורה אין זה 'יש מאין' ממש כי הצמח יוצא מהגרעין שהוא יש ולא רק מכח הצומח שהוא אין? התשובה היא שגם הגרעין הוא אין לגבי העץ והצמח שיוצא ממנו,
נשאלת השאלה: הרי הרבה צמחים גדלים רק אחרי שנוטעים גרעין ואיך אפשר לומר שהם צומחים 'יש מאין'? התשובה היא: העץ הוא גדול טוב ויפה לאין ערוך מהגרעין שנוטעים בשביל שהעץ יצמח, לכן גדילת העץ נקראת בדרך 'יש מאין' כי היא כאילו לא קשורה לגרעין. במילים אחרות: כאשר המרחק בין הבורא לנברא הוא גדול עד שלא מבחינים בו והדבר נראה כאילו הוא נברא מעצמו, הבריאה נקראת 'יש מאין', לכן פה כאשר לא ברור הקשר והיחס בין הגרעין לעץ הגדול שגדל ממנו הצמיחה נקראת 'יש מאין'.
הצמחים והעצים שגדלים על ידי נטיעת גרעין, גדלים הרבה יותר יפה מהעצים שגדלים לבד, מכך אנו לומדים גם להשפעת השפע מלמעלה, כאשר יש התעוררות מלמטה ההשפעה מלמעלה תהיה גדולה וטובה יותר מהשפעה שמגיעה בחסד חינם.
(בסוגריים מוסיף אדמו"ר הזקן, שלצורך כך נברא האדם, בשביל שהאדם יעשה התעוררות מלמטה, וכך ההשפעה מלמעלה תהיה גדולה יותר מאשר ההשפעה שבאה בחסד חינם.)
מחר נגמור ללמוד על כך שלמטה יש גילוי אלוקות יותר גדול מלמעלה.
