מאות שוטרים הגיעו להרוס את הבית.
הם הפגינו אלימות רבה.
זו היתה הוראה מגבוה, במטרה להרתיע כל ניסיון אפילו לחשוב על אפשרות של בניינו מחדש.
האכזבה היתה רבה.
עד שסוף סוף הגיעו לשלב הזה. פתאום. אי אפשר.
אז מה באמת אפשר לעשות?
להתייאש?
האמת היא שאפשר לעשות דברים מסוימים.
כי לא הכל נהרס לגמרי.
המזבח קיים.
ומקריבים קרבנות – אף על פי שאין בית.
אז אפשר להמשיך את קיום המצוות. לא הכל אבוד.
וממנים כהן גדול. ומחלקים משמרות עבודה. ויש הרבה מה לעשות.
וכך עוברים השנים. בלי בית. וזהו? אפשר להישאר ככה?
שמונה עשרה שנה חולפות.
אנשים בונים לעצמם בתים. מנסים לפרנס את משפחותיהם.
והמקדש עומד בחורבנו.
לא לגמרי – כי יש קרבנות.
אבל הברכה לא מספיק ניכרת. הקשיים רבים. ולמה?
אומר הנביא חגי לעם ישראל – כל הצרות שיש לכם – החל ממחסור בטל השמים, ועד לבעיות כלכליות – "יען ביתי אשר הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו".
תפסיקו להתרגל למצב הנוכחי. תעשו מה שאתם יכולים לשנות אותו.
מה אפשר לעשות? תעלו להר הבית. תביאו את חומרי הבנייה. ותתחילו לבנות.
אבל זה נגד החוק? אל תדאגו, אומר להם הנביא "אני אתכם". יהיה בסדר.
עם הבטחה כזו, באמת לא צריך לדאוג.
עם ישראל מתגייס לבניה, ובונה את הבית הלא חוקי.
אויבי ישראל מתקוממים, ממהרים לאסוף את פרטי הבונים, ומלשינים עליהם למלכות.
אבל לבסוף מהמלכות דווקא מגיע אישור הבנייה לבית. אויבי ישראל מוזהרים בפקודה, שלא להפריע לבנייה. ולא רק שלא להפריע. עליהם לעשות כל מה שהם יכולים, בגופם ובממונם, בשביל לסייע למקדש.
כך נבנה הבית השני.
ובעז"ה במהרה נזכה לבנות את הבית השלישי.
משיח בונה מקדש במקומו 2 ב' אב תשע"ט 23:55 יהודי של שו"ע
יפה מאוד! 1 י' סיון תשע"ט 15:09 אביחי אביעזר
תודה י"א סיון תשע"ט 15:16 הלל בן שלמה