מערכת החיסון אחראית על היחס שלנו לסביבה החיצונית המקיפה אותנו. בין היתר היא קובעת את מה לזהות כאיום ואיך לפעול כנגדו. המכנה המשותף הבולט בין המחלות סכרת, פרקינסון, אסטמה, ניוון שרירים, סרטן, אלצהיימר, ראומטיזם ועוד, הוא תפקוד משובש של מערכת החיסון שלנו. למרות הידע הרפואי המתקדם בימינו, אין עדיין ידיעה ברורה מה גורם למערכת החיסון שלנו לאבד עשתונות ולהגיב באופן המוביל לחוליים הקשים ביותר.
חז"ל ממשילים את ארבעת המינים לתפקודים מרכזיים של גופנו. האתרוג משול ללב. בפרקי אבות למדנו שלב טוב כולל את כל המידות הטובות, ואולי בגלל זה משתדלים להדר במיוחד באתרוג. ללב ולמערכת הדם בכללותה ישנו תפקיד חשוב ביותר במערכת החיסון, כאשר התאים הלבנים הנמצאים במחזור הדם מגנים על גופנו מפני מזיקים שונים.
הלולב משול לעמוד השדרה ולמערכת העצבים המרכזית בכלל. בחוט השדרה נמצאת הבקרה על פעילות המערכת האוטונומית (לא רצונית) שגם לה ישנו תפקיד מכריע במערכת החיסון בעיקר בתגובה למצבי לחץ.
ההדס משול לעיניים. הבעל שם טוב הסביר שיש לנו שתי עיניים כדי לראות רק טוב אצל הזולת בעין ימין (תהא שנת עין טובה...), ולבדוק היטב רק את עצמנו בעין שמאל. זוהי תכונה מובהקת שעשויה לאזן את מערכת החיסון המשתדלת לתקוף את הזר ולהגן על עצמה.
הערבות משולות לשפתיים ולכח הדיבור. על ידי דיבור ניתן לבטא את עולמנו הפנימי כלפי חוץ. חשיפה זו עשויה להיות לעתים מועילה ולעתים מסוכנת לנו ולסביבה, דבר המתבטא בכך שישנן 'הלכות דיבור' רבות. גם כאן יש פוטנציאל גדול לתיקון היחס בין הפנים לחוץ בכלל ומערכת החיסון בפרט.
רש"י כותב ש"מצוה לנענע כדי לעצור טללים רעים" ועל ידי כך נזכה לשנה בריאה ומתוקה בע"ה
