לעתים רבות נראה שהתשובה קשה מנשוא. עמד על כך הרב קוק זצ"ל כשאמר: "עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה".
מה מקשה עלינו לעשות תשובה?
הנחת יסוד שגויה טוענת כי ה' הוא זה שמערים קשיים על התשובה שלנו. 'תתאמצו', הוא אומר, 'רק אז אוכל לדעת שכנים אתם ושבאמת הנכם מבקשים סליחה על חטאיכם'.
האזינו:
Listen to "💡 למה קשה לנו לעשות תשובה?!" on Spreaker.
הנחת יסוד זו אינה נכונה בעליל. הרי ה' בעצמו ציוה על אדם שנפגע מחברו להתפייס בזריזות ולא לעכב את החוטא כלפיו. ובלשון הרמב"ם: "לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שניה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו, וזה שלא מחל, הוא החוטא."
ועוד שם:
"אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור.
וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתן שמרה נצח" (עמוס א, יא). וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב)".
כך שאין סיבה שה' בעצמו לא ימחל מיד כשאנו מבקשים את סליחתו.
אלא מה?
לאחר שפייסנו אותו וביקשנו סליחה, והוא אכן התרצה, עוד עבודה רבה לפנינו. כדי שקירוב הדעת תחזור והאהבה תשוב ותלבלב, עלינו להתאמץ.
כך במעשים שבכל יום בין אדם לחברו - קשה לנו למחול כאשר פוגעים בנו, כי חשוב לנו לשדר לפוגע שהקשר בינינו יקר. אך אנו מערבבים בים המחילה הראשונית, לבין המאמץ שהקשר יחזור לאותה אהבה שהיתה מקודם.
הרצון שפוגע ישקיע בקשר, אינו צריך 'לתקוע' את המחילה הראשונית. קודם מוחלים, מסירים את המחיצות המפרידות בינינו, ואחר מפנים את כל האנרגיות לשיקום הקשר, לשיקום האהבה והחיבה בין השניים.
כך גם ה' מתנהג כלפינו:
החודש אלול הוא סולח לנו, ללא עכבות, וכך מכניס אותנו לארמונו בראש השנה. אך עשרת ימי תשובה נועדו לשיקום הקשר. שם הוא דורש ממנו להתאמץ, להשקיע כדי שאכן האהבה בינו לבינינו תשוב לקדמותה ועוד יותר מכך.
