בחדש אייר היו בדורנו כמה אירועים משמעותיים לעם ישראל בארץ ישראל, כהכרזת המדינה ב-ה' אייר תש"ח והנצחון הנסי במלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז.
חדש אייר מוקדש כולו לספירת העומר המחברת בין פסח לשבועות ומלמדת ש"זמן חרותנו" קשור במהות ל"זמן מתן תורתנו", כדברי ספר החינוך "לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה... שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם. וענין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדות"[א].
וכשם שיציאת מצרים אינה שלמה ללא מתן תורה, כך הכניסה לארץ ישראל אינה שלמה ללא התורה, "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ"[ב]. "להיות עם חפשי בארצנו" איננה מטרה בפני עצמה, אלא: להיות עַם ה' ולשמור תורתו בארצנו. כאשר סופרים, מצפים ומתכוננים, לקראת קבלת התורה, אזי יש ערך אמתי לעצמאות משלטון זר, עצמאות מדינית ככלי לבטא את הקשר העצמי של עַם ישראל עִם ה' יתברך.
הקמת המדינה, בהמשך לתנועה הציונית ברובה הגדול, נעשתה מתוך תודעה חסרה וחלקית, ואת התוצאות אנו רואים עד היום הזה... אך בחדש אייר אנו לומדים גם את היסוד הגדול ש"אין דבר אבוד" ותמיד אפשר לתקן. זהו המסר של פסח שני (בי"ד באייר)[ג]: גם מי שהיה טמא ובדרך רחוקה והפסיד את ההזדמנות לעשות פסח ראשון, מקבל הזדמנות שניה, אפשר לתקן!
מכאן המושג "תיקון המדינה", מתוך אמונה שאפשר וצריך לתקן את המציאות הקיימת, תיקון יסודי ושרשי לפי תורתנו הקדושה.
אחד המושגים היסודיים בקבלה וחסידות הוא תהו ותיקון. מוסבר שהבריאה כולה נעשתה בדרך של תהו ואחר כך תיקון, כרמוז בתחילת התורה "והארץ היתה תהו ובהו וחשך... ויאמר אלהים יהי אור", "ברישא חשוכא והדר נהורא". האר"י הקדוש מלמד שבעולם התהו יש 'אורות מרובים וכלים מועטים'. כיון שהכלים אינם רחבים ומפותחים כראוי כדי לקבל ולהכיל את האור, מתרחשת 'שבירת הכלים', העולם קורס ומתפרק וניצוצות של אור מתפזרים במקומות שונים. אך לאחר מכן מגיע עולם התיקון, בו נבנים כלים חדשים והסדר הטוב והנכון מתכונן מחדש. אך עולם התהו לא היה לריק! תהליך השבירה והתיקון הוא הכרחי, כאשר התיקון מרפא ומבריא את התהו עצמו.
בהשגחה אלקית, הציונות והמדינה הם בבחינת תהו הקודם לתיקון[ד]. כעת עלינו לקחת את הכוחות הכבירים, העוצמה וההעזה (בחינת 'אורות דתהו'), שליוו את המפעל הציוני, ולהשתמש בהם בצורה מתוקנת, בתוך כלים רחבים של תורה ומצוות, בדרך לתיקון השלם של מלכות ישראל. "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'"[ה].
