זיכרון יום הכיפורים ● על המלחמה ועל התשובה

בפרשת השבוע האחרונה קראנו "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר". בימי תשרי אלו, כדאי להיזכר במה שקרה בדור שלנו, בימי מלחמת יום-הכיפורים שנת ה'תשל"ד (ואולי זהו כבר הדור הקודם). אמנם כמעט אי אפשר לדבר על מלחמת יום-הכיפורים מבלי לכרוך את מלחמת ששת-הימים, שנדמה כי שתיהן מהוות את האירועים המכוננים החשובים ביותר בדור האחרון, שבצילם אנו חיים כיום.

בששת-הימים המראנו בבת אחת "מבירא עמיקתא לאיגרא רמא" – מתחושת פחד קיומי והתכוננות לשואה של ממש, לניצחון מהיר ופלאי והתרוממות רוח אדירה. וביום-כיפור, "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" – מתחושת שאננות בטוחה, למכת מחץ כואבת ומדממת, ותחושה שכל מה שאנו עמלים עליו, כולל החיים עצמם, הינו כה שביר.

אולם לא מספיק לזכור את האירועים, "זכור ימות עולם", צריך גם להבין, "בינו שנות דור ודור" – להתבונן במשמעותם ובלקחם כלפינו. מקצת מכך ננסה לעשות כעת.

אצל האדם הפרטי יש ניסיון של עושר וניסיון של עוני, כמאמר החכם מכל אדם "רֵאשׁ [עוני] וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי... פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה', וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי...". בדומה לזה, אצל העם בכלל, יש את הניסיון כיצד מגיבים להצלחה ויש את הניסיון כיצד מגיבים לכישלון. את ההצלחה צריך לדעת לזקוף כלפי מעלה, לדעת להכיר תודה למי שנותן לנו את הטוב ולא לשגות באשליה שרק "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". וביחס לכישלון, לדעת להצדיק את הדין אך לא ליפול ליאוש אלא לחפש תיקון.

התגובה הראויה לניצחון ששת-הימים היתה צריכה להיות הודאה עמוקה לה' – הודאה על ההצלה ממוות לחיים ועל מתנת "ארץ חמדה טובה ורחבה". וממילא, לנהוג כראוי בשטחים המשוחררים שלנו שה' נתן בידינו המופתעות (כולל, כמובן, גירוש האויבים מתוכם, כמו שידענו לעשות בשנת תש"ח).

אולם לא כך היה, לפחות בכל הנוגע להתנהגות הממסד: ההצלחה "עלתה לראש" ותחושת העוצמה של צה"ל לא היתה מלווה בהודאה לה' הנותן לנו כח לעשות חיל. ואל הארץ הטובה התייחסנו כקלף מיקוח בלבד, כשאנו מסרבים לצאת מגבולות "המקלט הבטוח" (שאינו בטוח כלל) ולעלות אל ההר לרשת אותו כבעלי-הבית כאן.

כאשר מודעים למקור הכח, לא סוגדים לו ולא מפתחים אשליות מסוכנות, "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד". אבל מכיון שהקשינו את לבנו, נפלנו ברעה, " וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה". דימינו שאף אחד לא יוכל לנצח אותנו והיינו שבויים ומקובעים בקונספציות, עד שכוחנו ועוצמתנו הם שהיו לנו לרועץ...

ואז הגיעה מלחמת יום הכיפורים וניפצה ברעם את האשליות. אכן, כמו שהאדם הוא "כציץ נובל וכענן כלה" (כפי שאנו אומרים בתפילת היום), כך יכול הכורת לעלות על הקיבוץ היהודי הלאומי, חס-ושלום. "מי יחיה ומי ימות.. מי בחרב.." – לא רק בגולת אירופה הדוויה, אלא גם כאן בארצנו שבה דימינו לזקוף קומה.

גם מהמכה הקשה של יום כיפור היה צריך להפיק את הלקח. ראשית, להכיר במשגה שלנו לאחר ששת הימים. ובכלל, להבין שאכן הקיום היהודי, גם בארצנו שלנו, אינו פשוט ונוח, אלא "כחומר ביד היוצר – כן אנחנו בידך" (כבתפילת היום הקדוש). התגובה הנכונה למכה קשה היא כניעה כלפי שמיא.

אבל כשם שהמצליח עלול לטעות שהוא הכי מוצלח, כך המפסיד עלול לטעות שהוא הכי לא-יוצלח וליפול ביאוש. כך גם אנו (בהכללה), לאחר יום כיפור נפלנו שוב, כאשר במקום להיכנע ולשוב אל ה' המכה אותנו, הפכנו בעיני עצמנו לחגבים והתחלנו את התהליך של כניעה לאויב! "אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה... וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת ה' צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ... וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים" (ישעיה ט). רעל היאוש והמורך קנה לו שביתה בלבבות, כשורש פורה ראש ולענה אשר הוליד וטיפח את כל תנועות השמאל, הכניעה והחידלון, עד עצם היום הזה.

לסיום נדגיש שאין הכוונה לצבוע את המציאות דווקא בשחור. ודאי שלשתי המלחמות היו תוצאות חיוביות מאד, לא רק היציאה למרחב בששת-הימים, אלא גם ההצלה ביום-הכיפורים! ובאמת, איזה גדול יותר, נס ששת הימים או נס יום כיפורים? אפשר שגדול כוחו של נס יום הכיפורים. כי לאחר המכה, ותוך כדי המכה, היתה השגחה מופלאה לעצור את המלאך המשחית בדיוק במקום המתוכנן (מלמעלה, כך מסתבר). גם בתגובה הבריאה של חלקים רחבים מהעם לשתי המלחמות יש דברים נפלאים, כמו שניתן להצביע על תהליך הולך וגובר של שיבה אל המקורות. במיוחד נראה שמלחמת יום כיפור האיצה תהליכי עומק של חזרה בתשובה, כגלי-צונאמי חיוביים הבאים לאחר רעידת אדמה...

מכל מקום, כיון שבימי תשובה אנו, חשוב שנשים לב אל המקומות המועדים לכישלון ונדע לא ליפול בהם. עלינו להפנים את לקחי ששת הימים ויום כיפור גם יחד: לברך על הטובה ולברך על הרעה, לדעת לזקוף את כל ההצלחות לבעל-המלחמות, לבטוח בו ולא להתייאש.

לזכר איש יקר-רוח, ר' חנן פורת זכרונו לברכה - אשר לחם למען עמנו וערי אלקינו בששת הימים וביום הכיפורים, ולבו כלב הארי לא נמס, ולא שכח את עושהו הנותן לו כח לעשות חיל.