"התנהלות המדינה באיקרית ובירעם – עוול מוסרי"

"כשלמדינה אין זהות יהודית ברורה, היא תוסיף לייצר עוולות, בעיקר ביחס ליהודים אך גם כלפי מיעוטים" אומר הרב יצחק שפירא על פרשת איקרית ובירעם. השבוע צויין יום השנה להוצאת תושבי הכפרים מבתיהם במלחמת העצמאות. צה"ל הבטיח שיחזרו תוך שבועיים – ומאז הם מחכים. "נגד מי ששונא את ישראל המדינה נכנעת - לנו ירקו בפרצוף", אומר יוּסֶף מטאנס, יליד בירעם המתגורר בחיפה.

 
"יחסה של מדינת ישראל כלפי ערביי עיקרית ובירעם הינה עוול מתמשך של עשרות שנים". אומר הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת עוד יוסף חי ביצהר שבשומרון, ששמו עלה לכותרות לאחר פרסומו המתוקשר של הספר "תורת המלך", העוסק בענייני מלחמה ומוסר לחימה בין ישראל לעמים.
[caption id="attachment_3150" align="alignleft" width="129" caption="הרב יצחק שפירא. "עוול מוסרי". "]
"חוסר נכונותה של מדינת ישראל להצהיר קבל עם ועולם כי העם היהודי הוא העם הנבחר, ובסיס קיומה של המדינה הינו הדאגה ליהודים, גורמת בסופו של דבר לעוולה מוסרית. ראשי המדינה רוצים להראות יפים בעיני העולם וחוששים לומר כי הם דואגים קודם כל ליהודים. בשל כך הם חשים כי התנהגותם אינה מוסרית ומה שנגרם מכך אלו עוולות, קודם כל כלפי היהודים, אך גם כלפי המיעוטים", אומר הרב שפירא.
בשבת האחרונה ציינו תושבי הכפרים איקרית ובירעם, את יום השנה ה63 ליציאתם מהכפר. שני הכפרים הסמוכים לגבול לבנון, פונו מיושביהם במסגרת 'מבצע חירם' במלחמת העצמאות מסיבות ביטחוניות.
הקצין שנכנס לכפר במהלך המבצע, הבטיח לתושביו כי יחזרו לבתיהם לאחר שבועיים, עם תום המבצע - אך ההבטחה לא קוימה עד היום. התושבים התפזרו ברחבי הגליל. חלקם בחרו להגר ללבנון, בה מתגוררים רוב בני העדה המארונית, העדה הנוצרית העתיקה אשר משמרת את השפה הארמית בה דיברו יושבי ארץ ישראל בתקופת בית שני ולאחר חורבנו.
אדמות הכפר בירעם – כחצי קילומטר מגבול לבנון, הוכרזו כאיזורי בטחון. אדמות בירעם הפכו לאדמות קיבוץ ברעם, של תנועת השומר הצעיר - וחלקן הפכו לשמורת טבע גדולה. בראשית שנות החמישים פוצץ צה"ל את בתי איקרית ובירעם, למעט הכנסיות הנטושות ובתי העלמין. יוצאי הכפר, בהם גם בני הדור השני והשלישי, פוקדים את המקום אחת לשנה.

[caption id="attachment_19365" align="aligncenter" width="284" caption=""מתנחלים אנו באדמה הזו". מגילת היסוד של קיבוץ ברעם (לחץ להגדלה)"]
פינג פונג היסטורי

בית המשפט העליון, שנדרש לסוגיה כבר לפני כשישים שנה, הורה כי יש להחזיר את תושבי הכפרים לאדמותיהם, בכפוף לקבלת רישיון מהמפקד הצבאי. גם לאחר הסרת השלטון הצבאי מערביי ישראל, חודשים ספורים לפני מלחמת ששת הימים, נותרו איקרית ובירעם במעמד מיוחד האוסר על כניסת תושביהם לשטח. מאוחר יותר קיבלו יוצאי הכפר רשות לבקר במקום ולקבור בבתי העלמין את הנפטרים.
הפרשה עלתה שוב ושוב לסדר היום הציבורי במקצב של גיאות ושפל. ממשלתה של גולדה מאיר החליטה שלא להחזיר את העקורים מסיבות שהוגדרו כביטחוניות, ובעיקר מחשש ליצירת תקדים לתביעות דומות בכל רחבי הארץ. שר החקלאות בממשלת בגין, אריאל שרון, שעמד בראש וועדה נוספת שתבחן את העניין, פרסם החלטה דומה.
בתקופת ממשלת רבין, המליצה וועדת שרים בראשותו של שר המשפטים דאז, פרופסור ליבאי, להורות על הקמת יישובים קהילתיים ליוצאי הכפרים, על חלק קטן מהאדמות המקוריות. זאת כדי לא לפגוע בתושבי היישובים היהודיים שהוקמו על אדמות הכפר, ובאופן שלא יהווה תקדים לתביעות אחרות.
ובישראל כמו בישראל - הממשלה התחלפה, וממשלת נתניהו הראשונה דחתה את המלצת קודמתה. ההתייחסות האחרונה של ממשלת ישראל לסוגיה היתה בזמן ממשלת שרון הראשונה. בתצהיר שהגיש שרון לבג"ץ נכתב, כי להחזרת תושבי איקרית ובירעם לבתיהם, ישנן "השלכות בעייתיות שיפגעו באינטרסים חיוניים של המדינה, מדיניים וביטחוניים כאחד. יווצר בכך תקדים שייעשה בו שימוש תעמולתי ומדיני על ידי הרשות הפלשתינית".
בהחלטת בג"ץ בשלהי תשס"ג, קיבלו השופטים דורנר, פרוקצ'יה ואנגלרד את עמדת הממשלה, והורו כי יש לפצות את יוצאי הכפרים בכסף או באדמות חלופיות, ולא להחזירם לאדמות הכפרים.
 
"נגד מי ששונא את ישראל המדינה נכנעת - לנו ירקו בפרצוף".
[caption id="attachment_19366" align="alignleft" width="240" caption="יוּסֶף מטאנס. "ירקו לנו בפנים"."]
יוסף מטאנס, יליד בירעם המתגורר בחיפה, מגיע בכל שנה לאירוע השנתי שמקיימים יוצאי הכפר בכנסיה הנטושה שנותרה בין חורבות הכפר. בשבת האחרונה, בוטל האירוע עקב מזג האוויר. במקום הטקס התקיימה הלוויה של אחד מזקני הכפר. מטאנס, ממדליקי המשואות ביום העצמאות ה62 למדינת ישראל, עבד למעלה מ-40 שנה בבתי הזיקוק בחיפה וקיבל את אות 'יקיר חיפה' על הצלת יהודים רבים במלחמת העצמאות.
מיד לאחר החלטת החלוקה באו"ם, בכ"ט בנובמבר 1947 (אור לי"ז בכסלו ה'תש"ח) פתחו ערביי ארץ ישראל וכוחות סדירים למחצה במתקפה על היישוב היהודי בארץ ובכך למעשה פרצה מלחמת העצמאות, כשחלק עיקרי במערכה התחולל בערים המעורבות כדוגמת חיפה. בי"ז טבת התש"ח, השליכו לוחמי האצ"ל רימון לעבר פועלי יום ערבים שעמדו בחצר המפעל והרגו שישה מהם. דקות ספורות לאחר מכן התנפלו הפועלים הערבים על חבריהם היהודים וטבחו 39 מהם בכל הבא ליד, באירוע שקיבל את הכינוי 'טבח בתי הזיקוק'. מטאנס הסתיר קבוצה של עובדים יהודים ובכך הציל את חייהם.
מה לדעתך הסיבה האמיתית לכך שאין שום החלטה מכריעה בעניין?
"כבר שישים שנה זורקים אותנו מבג"ץ לממשלה ומהממשלה לבג"ץ, כשכל גוף מצביע על הגוף השני. אני כבר בן שמונים וארבע, חצי רגל בקבר, ואולי זה הראיון האחרון שלי. אני לא יודע. כל כך הרבה הבטחות ניתנו לנו, ושום דבר לא יצא לפועל. דווקא לבני העדה המארונית, אוהבי ישראל עוד מלפני קום המדינה, למי שעשה טוב – קיבל יריקה לפנים. בכפרים כמו מג'ד אל כרום למשל, מדברים כל הזמן נגד ישראל - ובונים לא חוקי, יש עבריינות ופשע, והמדינה לא נוקפת אצבע כנגדם".
מי שיושב על אדמות בירעם, זהו קיבוץ ברעם של השומר הצעיר, תנועה שמתנגדת למה שהיא מכנה "הכיבוש וההתנחלות" ביהודה ושומרון. מה דעתך על העמדה הזו?
"דווקא אחד מראשי המפד"ל שקראו לו ימין קיצוני, שנפטר לפני חודש, חנן פורת זכרונו לברכה, כבר לפני שנים כתב ופעל בעד להחזיר לנו חלק מהאדמות. וכמו שאמרת קיבוץ ברעם יושב על אלפי דונמים של אדמות בירעם. המדינה צריכה להכריע בסיפור. אם זה לא יקרה היום, יבואו הנינים שלנו לנינים שלכם באותה דרישה".
 
"המדינה מתנהלת במוסר כפול"
"מדינת ישראל מקיימת בפועל החלטה נכונה, ואיננה מאפשרת ליוצאי איקרית ובירעם לשוב לאדמותיהם", מחדד מנגד הרב שפירא. "מאידך, העובדה שהמדינה מסרבת להצהיר על עצמה כמדינת היהודים, וכי אין, ולא תהיה זכות שיבה, משאירה את תושבי הכפרים במצב ביניים בלתי אפשרי זה שישים שנה".
"מדינת ישראל מתנהלת באבסורד מוסרי. הרי אנחנו נוכחים לדעת שהמדינה נכנעת פעם אחר פעם מול הערבים, בין אם זה הרשות הפלשתינית ובין אם זה ערביי ישראל. איקרית ובירעם הם מקרי ביניים של ערבים שלא נלחמו ולא עיינו את ישראל. דווקא בגלל האימון שהם נתנו ביהודים, היהודים לקחו זאת למקום לא טוב".
ראש הממשלה האחרון שנדרש לסוגיה, אריאל שרון, הצביע על החשש מתקדים שייווצר לזכות השיבה. אתה חושב שצריך להחזיר אותם לאדמותיהם?
"אריאל שרון הצביע למעשה על אותו חוסר מוסריות. לא לחינם הוא זה שעקר זמן קצר לאחר מכן אלפי יהודים מבתיהם", אומר הרב שפירא. "צריך לומר בפה מלא שאין זכות שיבה, ושהמדינה שעם ישראל הקים היא לצורך העם היהודי. מנקודת מוצא כזו, הדואגת בגלוי קודם כל ליהודים, ולא חוששת מלומר זאת, כל החשיבה היתה נהפכת להיות מוסרית, וכך ניתן למצוא פתרון הוגן ומותאם לכל אוכלוסיה ואוכלוסיה".

אז מה הפתרון ההוגן?
"העיסוק צריך להיות כמכלול. המדינה קודם כל צריכה להחליט שהיא מדינת העם היהודי, ולאחר מכן לעסוק בהשלכות הנגזרות מכך. התוצאות של חוסר הזהות היהודית באות לידי ביטוי במקרים רבים, הרי ישנם גם אלפי יהודים שנעקרו מבתיהם בגלל משבר הזהות הלאומי הזה. עצם העיסוק ב'אישו' של זכות השיבה, שהמדינה כמובן מתנגדת לה באופן מעשי, שייך למדינה שאיננה יהודית כל צרכה. כל זמן שאין למדינה זהות יהודית ברורה, העוולות שהיא תייצר רק ילכו ויגדלו, הן ביחס ליהודים והן ביחס הוגן כלפי גויים ומיעוטים".