לאחר שההפגנה שיזמה בתל אביב לא צברה תאוצה, ולאחר עוד לילה מתיש במרחב המוגן, אומרת מירב כהן מקיבוץ עין השלושה כי הם אינם מתכוונים לוותר. "אסור להפסיק. עם כל הכבוד אנחנו לא נלחמים פה על מחיר הקוטג', זה החיים שלנו ושל הילדים שלנו. לא אמרנו את המילה האחרונה ולא צעקנו את הצעקה האחרונה"
\
ביום חמישי האחרון עמדה מירב כהן, תושבת קיבוץ עין השלושה הסמוך לרצועת עזה, סמוך לקריה בתל אביב, בראש הפגנה של תושבים מהדרום שקצו בירי הטילים.
את הלילה האחרון, כבר בלתה כהן חזרה במרחב המוגן.
"מרגישים על הפנים", אומרת הבוקר כהן בשיחה עם הקול היהודי. "אני לא יכולה לצאת לעבוד, הילדים בבית. אין שיגרה. הם כבר התרגלו שהם קמים בבוקר ואיזה כיף, לא הולכים ללימודים".
כהן מספרת כי הילדים זוכים לצ'ופרים בגלל הלילה הקשה שעברו. "את הנזק לטווח ארוך שהם בבית הם לא מבינים, זה אנחנו המבוגרים יודעים", היא מוסיפה.
כהן מספרת כי היא נמצאת כעת בעיצום של ההכנות לבר המצווה של בנה שאמור להתקיים בשבת הקרובה. אולם אירוע משמח, שעבור אזרח מן השורה אמור להתנהל על מי מנוחות, הוא סיפור אחר לגמרי עבור תושבי עין השלושה. "אם זה ימשיך ככה נאלץ לעשות עלייה לתורה בהרכב מצומצם ואת החגיגות נשאיר ליום שאחרי ההפצצה, שכרגע נדחה יותר ויותר".
הממשלה לא מתייחסת
כהן מתארת את משמעות ההוראה לפיה "תושבי הדרום מתבקשים להישאר במרחב מוגן", הודעה שעבור מרבית התושבים בישראל הפכה לעוד שורה יבשה במהדורות החדשות.
"עד היום שמנו את הילדים לישון בממ"ד ואנחנו ישנו בחדר שלנו. הלילה כבר לא העזנו לעשות את זה וישנו כולנו בממ"ד. אם היית רואה את הגודל שלו היית מבינה כמה זה בלתי אפשרי. יש לי שם שתי מיטות קומתיים ועוד מיטה אחת שנפתחת וככה כולנו ביחד בצפיפות. זה לא חדר שמיועד לכל יום, הוא ערוך למדי פעם".
למרות שכאלף וחמש מאות אנשים אישרו בדף הפייסבוק את השתתפותם בהפגנה שארגנה כהן, הנוכחות במקום היתה דלילה, והיא כמעט לא זכתה לסיקור בכלי התקשורת. אולם לכהן אין טענות. "אני לא רוצה לבוא בטענות לתקשורת, הם כנראה לא מבינים שמדובר בדיני נפשות. התקשורת עושה כמיטב יכולתה אבל כנראה שיש דברים יותר מעניינים. אני התראיינתי בהרבה מקומות, זה היה בכל תוכניות הבוקר, אבל בערב שוב הפכנו למשהו זניח, לתת נושא. כנראה שמחכים לדם. הם לא מבינים שכל טיל שנפל בשטח פתוח ואין נפגעים, זה רק מלמעלה. לכל טיל היתה כתובת והיא לא היתה שדה או שטח פתוח".
לעומת התקשורת שעוד סיקרה במקצת את הנושא, מצד שרי הממשלה זכו כהן וחבריה להתעלמות מוחלטת. "לא היתה שום התייחסות, שום תגובה, שום אמירה ברורה", אומרת כהן ביחס לחברי בית הנבחרים. "יכול להיות שהנטל של המלחמה הזאת גדול מדי בשבילם, או שנח להם שאנחנו נושאים במאבק מול הפלשתינים, כשבעצם אצלם הכל מחייך. התפקיד הוא שלהם, משהו השתבש פה שאנחנו צריכים לשאת את כל העול".
מה אתם מתכננים להמשך?
"כרגע אנחנו שוקלים את צעדינו. ההפגנה האחרונה היתה מאוד ספונטנית. ארגנו אותה כמה בחורות צעירות ובלי ניסיון. אנחנו נעשה צעדים יותר משמעותיים, נביא אנשים עם ניסיון לארגן את זה. עוד ישמעו ויראו את זה בכל המדינה, אסור להפסיק. עם כל הכבוד אנחנו לא נלחמים פה על מחיר הקוטג'. זה החיים שלנו ושל הילדים שלנו. לא אמרנו את המילה האחרונה ולא צעקנו את הצעקה האחרונה", היא מבטיחה.
