"אין מה להתווכח. אם רוצים - מסתדרים"

גל הפיגועים שמבצעים ערבים ברחבי הארץ בשבועות האחרונים, והעובדה שרבים מהמחבלים התגלו בדיעבד כעובדים בעסקים או חברות שבבעלות יהודית או עובדי מדינה, הביאו להתעוררות גדולה של הציבור בנושא העבודה העברית.

גם יהודים שבדרך כלל לא מתאמצים לחפש עובדים יהודים דווקא, מצאו את עצמם נמנעים מהעסקת ערבים או מחפשים לרכוש דווקא בחנויות שאינן מעסיקות פועלים ערבים.

אך יש מי שגם בימים שבשגרה, בהם הטרור הערבי נשאר על אש נמוכה יותר, מקפיד על העסקת אחיו היהודים ונמנע מהעסקת גוים, ובכללם ערבים. נריה אופן, תושב יצהר, בעל מלאכה בעצמו, הקים יחד עם כמה חברים, כולם תלמידי הרב גינזבורג שליט"א, את 'מוקד עבודה עברית'. מדובר במוקד אינטרנטי בו מופיעים אלפי עסקים ברחבי הארץ שמעסיקים עובדים יהודים בלבד.

בראיון שקיימנו איתו, מסביר אופן על ההיתכנות של מעבר לעבודה עברית בהיקפים נרחבים ועל הערכים החינוכיים שצריכים לדעתו לקדם בשביל לבצר ולפתח את נושא העבודה העברית לטווח הרחוק.

שאלנו את אופן על ההרגשה שמלווה יהודים רבים, לפיה המעבר לעבודה עברית כרוך בקשיים רבים.

"כולם יודעים שזה היה המשבר אחרי המאורעות בתרצ"ו, כשמה שעמד על הפרק זה בניית העיר תל אביב, אז הוכרע לגמרי שהבנייה תהיה על ידי יהודים. המאורעות היו בהיקפים כאלה שפשוט הוכרע שהולכים על עבודה עברית. ובכל זאת, תל אביב נבנתה ברובה כך, על ידי עבודה עברית. אין מה להתווכח - אם רוצים, וזה צורך וזו המציאות אז מסתדרים כולם".

ברמת העסק הפרטי?

"כשיש מהומות גדולות אז גם העסקים הפרטיים נפגעים. לא רק בעל מסעדה שהפועלים שלו נעלמים נפגע, אלא גם אם הוא נרצח הוא נפגע. ברגע שיש פה עימות גדול אז העסק עובד בקצב אחר, באילוצים אחרים. החברה עובדת בצורה אחרת. אני לא יכול להגיד שאין זעזועים, השאלה היא האם באמת יש צורך".

אופן מדגיש שברמה החינוכית, עיקר ההכוונה בנושא עבודה עברית צריך להיות בכיוון חיובי. "כדאי ללכת על זה כמה שיותר בחסדים, כמה שיותר ב'לכתחילה', על הצד החיובי ולא הצד השלילי".

| בין אידאולוגיה לאילוצים

אופן מסביר שגם בהיסטוריה של מאה השנים האחרונות בארץ ישראל, נושא העבודה העברית, ממש כמו היום, נע על הציר שבין אידיאולוגיה לאילוצים בטחוניים.

"הרי מי שהוביל את הקו של עבודה עברית בהתחלה היו אנשי העלייה השנייה והשלישית. לעומתם, אנשי העלייה הרביעית לא היו ציונים כל כך. הם באו כי הם ברחו מפולניה ואח"כ מגרמניה, הם לא יכלו להגיע לאמריקה אז הם הגיעו לפה. זה שנוצר במקביל גם עימות עם הערבים יצר מציאות שהלכו על עבודה עברית, זה לא היה לכתחילה כל הסיפור הזה.

היישוב הישן, כולל אנשי העלייה הראשונה שהיו אנשים מאוד מעשיים, החליטו שהם מעסיקים את המקומיים, את הערבים, את הפלאחים, משדרגים אותם. אנשי העלייה השנייה הקימו את דת העבודה העברית. אבל זה הוכרע בסופו של דבר מתוך אילוצים, בגלל המאורעות".

אופן אומר שהערך החיובי שיש בעבודה עברית היא יצירת תחושת 'ביחד', תחושה של יצירה משותפת. "זה שיש היום באתר בנייה חבר'ה עם פאות, אז כולם מרגישים שנעשה פה משהו 'משלנו'".

יש להניח שאחרי שאחרי שיעבור הגל הנוכחי של הפיגועים, אז כל הנושא של העבודה עברית ידעך, כי בסוף חוזרים אל הנוח והקל.

"הדבר העיקרי שצריך לתת זה נתינת כיוון. שאנחנו עם, שהגענו לפה ואנחנו הולכים לאיזה מקום. נתינת כיוון. בהעדר כיוון אז כל אחד פועל להתבסס, לחזק את ה'אני' שלו. 'באין חזון יפרע עם'".

האם אתה חושב שזה לא נכון לקדם כרגע את הנושא של 'עבודה עברית' על רקע הטרור?

אופן שולל את הדברים על הסף. "לעשות הפגנה ולעשות הרבה אירועים של לחזק את ה'ביחד' שלנו זה דבר מאוד מאוד חזק.

חוצמזה שיש לזה גם השלכה – אם כל הרובד הנמוך יזרוק את הערבים מתוכנו, ורק השלטון ינסה לכפות את הערבים בכל מיני נקודות – הוא יתרסק. הציבור הוא הקובע, הוא החליט כך והוא יחליט אחרת.

עדיין תישאר בעיה, אבל אם יהיה לחץ מאוד גדול על השלטון, אם תהיינה שכונות שלימות שאין מה לערבים להסתובב בהם אז המצב שם הרבה יותר טוב, כי הערבי שמגיע לשם מייד הוא גוף זר. הבעיה היא כמובן באזורים מעורבים, או במרכזי הערים. השלטון עצמו הוא מעורבב ומערבב".

אני שם לב שחשוב לך להדגיש את הערכים החיוביים שבעבודה עברית, שזה לא רק בגלל המצב הבטחוני.

"מקובלני בימים כתיקונם, מהרב גינזבורג, שהעניין של עבודה עברית הוא 'חסד'. אבל בימים שרוצחים אנשים אי אפשר להתעלם – זה הרי גם חלק מפיתרון. זה נותן מענה כלשהו.

אני רואה את המנוף העיקרי של עבודה עברית לא כמניעת פיגועים, אלא הלכידות של החברה ונתינת הכיוון בה. במצב ההפוך, יותר מהנזק הבטחוני, עיקר הבעיה זה פירוק הכיוונים".

|"זוהי יראת שמים"

"הרי הקב"ה לא רוצה אותם פה", אומר אופן. "פעם שמעתי מהרב גינזבורג הגדרה שקלעה לתחושות שלי: מהי יראת שמים? אם אני ירא שהשקל שייצא לי מהארנק יבסס משהו שהוא הפך רצון השם בעולם. בדבר שהכי ברור מה הוא רצונו – 'ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'".

בשולי הדברים, מתייחס אופן במרומז למחלוקת הישנה שניטשת כבר שנים ארוכות בין גורמים שונים בהתיישבות - האם לבנות בהתיישבות באמצעות עובדים ערבים או להקפיד על עבודה עברית, כשמובן מאליו שהמחיר של עבודה עברית הוא פיתוח איטי יותר ויקר יותר.

"אפשר לעשות למדנות – האם כתוצאה מהעסקה איתו (עם הערבי. א.ק.) אני מחזק דווקא את האחיזה שלנו יותר, את ה'נתנה לנו'. לפי דעתי זה לא נכון למי שמסתכל על המציאות.

למשל בסוגיא של התיישבות, יש מחשבה שהעיקר זה לעשות משהו הכי הכי זול. אז אפשר להגיד שמי שהכי אוהב את הארץ – אז הוא כמו זוג צעיר – 'האהבה דוחקת את הבשר' – הוא לא מתנה את האהבה שלו באיזה רמה תהיה הדירה של הירח דבש, הוא יגור באוהל, העיקר שיהיו ביחד. אז זה הכיוון – משהו באהבה הזאת קצת צריך לסדר אותו".