"אני יעל, דודה של המחבלים"

"נעים מאד, אני ר'זאלה הדודה של חאלד ומוחמד מחאמרה", פתחה יעל כהן את דבריה בפוסט שהעלתה לאחר הפיגוע במתחם שרונה בתל אביב וזכה לאלפי צפיות ושיתופים.

"הפיגוע בשרונה העיף אותי אחורה ארבע עשרה עשרה שנים. חאלד ומוחמד בני יוסרה ומאמנה מוכרים לי כילדים קטנים מתרוצצים אצלי בבית, יושבים בחיקי ומשמשים שמרטפים לשני בני הקטנים. החליפה החרדית אותם לבשו בני הדודים עשתה לי דז'ה וו , סוג של בחילה, זכרון רע ומר".

יעל משחזרת את סיפור חייה בשנים עברו. "אני ילדה בת 14, בית יהודי אמיד במאלאגה בספרד. הורי חוו משבר בנישואיהם והתגרשו. אחותי הגדולה עלתה לישראל, הכירה בחור שודכה לבחור ספרדי חרדי מבית טוב והתחתנה. אני שכמהתי להיות בקרבתה של אחותי, התקבלתי לפנימיה חרדית מוכרת לבנות 'טובות' בירושלים כדי שיימצאו לי שידוך הגון בגיל 17-18. תלמידה טובה, אהודה על החברות ועל המורים - 'גדולות דובר בי'".

"כתלמידה טובה ואחראית מינו אותי כתורנית 'צ'ופרים' כלומר זאת שמרכזת את הכסף הקטן של הבנות שנשארות בשבת הולכת לקנות דברי מתיקה לשבת. אתם יודעים, ביסלי, במבה, קרמבו וכאלה... נהגתי לקנות במיני מרקט ציון ליד הפנימיה. היה שם בחור חמוד בשם נתנאל, בחור, חרדי כזה, עם חליפה, חולצה לבנה, ציציות, פאות ליטאיות קטנות, כיפה 'אמריקאית' שחורה - שחרחר והעיקר - לא אשכנזי...".

"לאחר שנה של מבטים חטופים מתוקים, גנובים, הרהיב נתנאל עוז בנפשו ופנה אלי בדברים שמעבר לשיחת לקוחה וזבן. הוא התחיל להפעים את ליבי באמירות כמו 'כמה את יפה', 'הלוואי והקדוש ברוך הוא ישדך בינינו'. ועוד מילים מתוקות מדבש. ואז בא אבי לבקרני. הלכתי אתו בגאווה למינימרקט, ואז ביקש נתנאל לדבר אתו בצד ללא נוכחותי פנה אליו נתנאל בדברים ואמר לו: שלום אדון כהן, אני גם ממשפחת כהן שמי נתנאל כהן, זה לא מקובל אבל ברשותך אבקש שתפגוש את ההורים שלי יפנו אליך כדי שאוכל בעזרת השם להשתדך בבתך. בפני אבי הזדהה כבנו של בעל החנות. הצורה העדינה, מאידך הבטחון העצמי שבה פנה אליו הבחור הנה הרשימו אותו והוא סיפר לי שנתנאל ביקש ממנו רשות להפגיש בין המשפחות. כדי להרשים הוא גם סיפר לו שלמד בישיבה ספרדית גבוהה. הוא ביקש מאבא את כתובתו והטלפון כדי ליצור קשר בין המשפחות".

"אבא נראה די נלהב מהבחור, אולם ביקש ממני לא לראותו עד שיפנו אליו בני משפחתו כמקובל ובינתיים יבדוק על המשפחה ועל הבחור. כעבור יומיים ביום ראשון, ערב חג השבועות ראה אותי מבעד לשער, וביקש להיפגש פעם אחת ביחידות כדי להכיר. הסכמתי. כעבור 6 שבועות בדיוק מצאתי את עצמי מאוהבת מעל הראש בביתו של נתנאל שהתחזה לבחור חרדי מבית טוב. הבית היה בכפר יאטה".

"נתנאל הפך להיות פתאום עבדללה. בגדי החרדי הפכו להיות התחפושת כשהולכים לעבודה. ואני עדיין לא בת 16 וכבר בחודש הראשון, תינוק בבטן ואנה אני באה?!".

"חמש שנים חלפו, אני ר'זאללה (יעל בערבית), עולמי חרב. 2 ילדים בחיקי. למדתי מהר מאד את השפה הערבית ובהיותי אופטימית ניסיתי לשמור על יהדותי, הדלקת נרות, כשרות שמירת שבת אולם בסך הכל מעמדי היה כשל שפחה חרפה. המכות וההשפלות היו יומיומיות. הביית היה עולמי היחיד, נקיונות, בישולים, שפחת מין לאדם שהפך להיות רע, מגעיל, אלים. גהינום עלי אדמות".

"ב-2007 מצאתי טלפון שמשהו שכח בבית. צלצלתי לאבא והוא לא ענה. לא ידעתי בכלל שאבא מאושפז משברון לב (נפטר אחר כך ).צלצלתי לאחותי תיארתי לה איפה אני נמצאת וכעבור שבוע הייתי חפשייה עם שני הבנים.איכשהו הצלחנו להוציא לילדים תעודת מעבר ספרדית, וחזרנו לספרד".

"יש לסיפור המשך, הערבי טס עם אחיו אביו של חאלד (המחבל) לספרד כדי להחזיר אותי אולם שם כבר קיבלו השניים שיעור בסולידריות יהודית (בלי בג"צ ובלי 'בצלם') שהוציא להם את החשק בכלל לחשוב על רעיון כזה בעתיד".

"אני השתקמתי מאז והעיקר הבנים לומדים היטב בישיבות ומצטיינים בלימודיהם. הם כבר יהיו יהודים טובים. החליפות השחורות של המחבלים, הערבי שהתחזה ליהודי, ערב שבועות. בשבילי זה דז'ה וו אצל המשפחה המקוללת הזו מיאטה זה שיטת עבודה".