הבנות מודעות לסכנת ההתבוללות בשירות הלאומי

באולפנות רבות בחרו השנה להכניס למערכת ההכנה לשירות הלאומי הרצאות בנושא ההתבוללות וקשיים בעבודה עם אוכלוסיות לא יהודיות.

בניגוד לשנים קודמות, נדמה כי המחנכים מודעים יותר לחשיבות הנושא ובוחרים להציף את הבעיה ולא להתעלם ממנה, במיוחד לאור המספרים ההולכים וגדלים של בנות שנפגעו מקשרים שכאלו. מוסדות החינוך החליטו 'לשים את הדברים על השולחן' במיוחד בימים בהם התופעה כבר אינה שייכת לקבוצות שוליים ונוגעת בכל שכבות וגווני האוכלוסיה.

"צריך לדעת להזהר", אומרת לקול היהודיאילת סופר, תלמידת אולפנת ערד שנתקלה בתופעה באופן אישי. "ביחד עם אחותי היו שתי בנות שיצאו עם ערבים אחרי שהכירו אותם במסגרת השירות", היא מספרת. "יכול להיות שעדיף לא ללכת למקומות האלה אבל מי שלומדת בערד, שזו עיר מלאה בערבים, יודעת את זה כבר מעצמה".

אילת אומרת כי למרות שלא דובר עימן במפורש על התבוללות, ההכוונה באולפנא ברורה ויש העדפה כוללת שלא ללכת לשרת במקומות רגישים בהם עובדים גם גויים.

גם תהילה (שם בדוי), חברתה לכיתה של אילת, מרגישה החשיבות שרואה הצוות באולפנה להכין את הבנות שידעו לקראת מה הם הולכות. "מדברים איתנו על כל העולם שבחוץ, שלצערנו כולל גם אנשים פחות טובים. במיוחד במסגרת השמינית נערכות כל הזמן שיחות ומסבירים הרבה על הבעיתייות בקשר עם אדם שאורח החיים שלו שונה מאיתנו".

תהילה אומרת כי אף מורה לא תצא בהצהרה לאן ללכת או לא ללכת משום שכל המקומות זקוקים לתרומת הבנות במידה שווה "אבל הם דואגים שנדע להתמודד אם נקלע למצבים רגישים."

באולפנת רעיה הפיקוח הדוק קצת יותר כפי שמתארת רחל, (שם בדוי) תלמידת י"ב. "אם הולכים לשירות הלאומי צריך לבדוק טוב טוב מהו המקום שאליו את מגיעה. מקומות שיש בהם ערבים זה ממש סכנת נפשות. באולפנא בודקים לאן כל אחת הולכת. אם המורה תדע שיש מישהי שמתכוונת לשרת בבית- חולים היא תנסה לשכנע אותה שלא כדאי. בשבוע הבא מתוכננת פה הרצאה של 'יד לאחים' בנושא", היא מספרת.

למרות הפיקוח, החליטה רחל לא לצאת לשירות- לאומי מסיבות פרטיות. "אני מרגישה באופן אישי שהשנה הזאת לא תהיה מאוד משמעותית לחיים שלי. אני מחפשת לתרום כל הזמן ולא רק שנה מרוכזת, אז בשבילי זה בזבוז זמן".

גם באולפנת קרית ארבע מדובר בנושא מרכזי ומטופל. "היו הרבה שיחות עם הרב והמורות", אומרת רוני קדמון, שמתכננת להתנדב בעלו"ת, מסגרת חינוך מיוחד בירושלים. "ממליצים להמנע מללכת לבתי חולים ומקומות דומים. זה שיקול רציני בבחירת השירות".

"יכול לקרות לכל אחת"

לדברי ענת גופשטיין מארגון 'להבה' המטפל במקרים של התבוללות, הצפת הנושא באולפנות היא התחלה טובה. "ראשי האולפנות הבינו שהם צריכים לטפל בזה, בשבילנו זו התקדמות עצומה. לאחרונה היו הרבה מקרים של התבוללות בשירות הלאומי ואני שמחה על כל התעוררות."

למרות שלדעת גופשטיין אי אפשר לנתק את המרכיב הלאומי מהמקרים, ענת מברכת על ההתעניינות גם אם הבעיה מוצגת לפעמים כהטרדה מינית בלבד. "עד עכשיו היתה השתקה. אני שמחה שיש הבנה שחייבים לטפל בנושא. זה קצת פספוס שלא כולם מבינים את המניע של ערבי להתחיל עם יהודיה דווקא ולאסלם אותה, אבל יש כאלה שחושבים שזה נושא פוליטי ולא רוצים להיכנס לזה."

בשבוע שעבר התקיימה הרצאה של הארגון בפני מנהלים ויועצות במשרד החינוך. "היה שיתוף פעולה יפה ויש רצון להכיר את התופעה", אומרת ענת.

"חשוב לי להעביר בהרצאות שאלו דברים שיכולים לקרוא לכל אחת", היא מדגישה. "רכזות השירות הלאומי אוהבות לפעמים לדבר על המקרים הקיצוניים, הבחורה שחולצה מעזה או זאת שהגיע מבית קשה. לתת יותר 'מופע' ופחות הדרכה. בשיחות אני פותחת עם הבנות את השאלות- איפה זה נוגע לך? איך את מרגישה שאת מקבלת מחמאה?"

ענת מספרת כי "יש דירות של בנות שחוות הטרדות כל הזמן ואין להן דרך להתמודד עם זה. למשל בדירה של הבנות שמתנדבות ב'שערי צדק' שנחשב בית חולים דתי, יש הטרדות יומיומיות ואף אחד לא לוקח אחריות אלא מאשימים את הבנות", היא אומרת בכאב. "הדירה פרוצה לחלוטין לבנים, ובתוכם גם ערבים."

"לי זה לא יקרה"

אולם משיחה עם בנות שמינית נוספות מתברר כי המודעות לנושא עוד לא הגיעה לכל מקום.

"לא קיבלנו שום הכנה בנתיים," אומרת ליאת חדד, תלמידת כיתה י"ב באולפנה בצפת המתכננת להתנדב בשירות הלאומי.

"אני מניחה שבסמינריון ידברו איתנו על זה. הבנתי שההנחיה שם היא שבמקרה ואת עובדת במקום עם ערבים, לא להתקרב אליהם ולא לדבר איתם בכלל".

אך שלב ההכרעה לאן להתנדב בעיצומו והסמינריון עוד רחוק. ליאת מתלבטת בין שני מקומות אפשריים להתנדבות- בית הצייר, בית לנוער בסיכון בירושלים ובי"ח תל השומר. שניהם מקומות בהם עובדים מתחנכים ומאושפזים ערבים.

"השאלה אם יש ערבים לא מהווה שיקול מבחינתי לאן ללכת", היא מסבירה, "אני יודעת שבשבילי ערבים הם מחוץ לתחום. במידה ואאלץ לעבוד איתם אני מתכננת לדבר איתם בנושאים מקצועיים בלבד".

למרות דעתה הנחרצת בנושא, היא מכירה מקרים של בנות בשנת השירות שיצרו קשר עם ערבי.

"אני חושבת שזה בנות שבאו מבית שלא מספיק מקבל אותן, ואצלו הן מוצאות מפלט במיוחד אם בהתחלה הוא מקפיד לתת לה הרגשה טובה ואהבה.יש גם מקרים שהערבי כבר יודע איפה משהי גרה, בגלל שהוא עובד איתה, ואין לה אפשרות לצאת מזה. היא מרגישה מאוימת ואומרת לעצמה שהיא תמשיך אתו ולפחות תציל את שאר המשפחה".

בשביל אביה בן יאיר, גם היא תלמידת אמי"ת צפת הנמצאת בשלב החיפוש אחר מקום התנדבות, הגבול חייב להיות הדוק יותר.

"מהתחלה בחרתי לחפש דרך אגודות דתיות יותר כמו 'שילת' או 'מעגל בלב'. חשוב לי להיות עם בנות דתיות ובאוירה דתית, כמו גם לא להיקלע למצב בו אעבוד עם ערבים. רוב הבנות שאני מכירה מודעות לנושא הזה ומחפשות מקומות מתאימים."

אך מתברר כי המוסדות האחראים סומכים על שיקול הדעת של הבנות בבחירת המקום וכך נוצר מצב כי הבנות החלשות יותר לא מודעות לנושא.

"יש בנות שהולכות לבתי חולים ומקומות עם ערבים", אומרת אביה. "האולפנא מזכירה את הנושא לפעמים באיזה שיחה אבל לא נותנת הדרכה ברמה כל כך גבוהה מה בדיוק לעשות, זו אחריות של הבנות. גם מבחינת הגיל זה בעיתי כי זה שלב שבו הבנות מחפשות את עצמן וכל אדם קרוב יכול להשפיע".

אני מאמינה שאם מישהי תבוא ותשאל את המורות היא תקבל הדרכה אבל מי שלא מודעת נמצאת בבעיה".

לדברי בכיר בארגון 'להב"ה', רק מתחילת שנה זו מטופלות בארגון עשר בנות שירות, מתוכן חמש בירושלים. בשנה שעברה הגיע מספר המקרים שטופלו אצלם מהשירות הלאומי לעשרים וחמישה.

"כל מנהל בית ספר שדיברתי איתו אומר היום לא להתקרב לבתי חולים," הוא מגלה. "ואני מסתובב בעיקר בירושלים. עוד לא הגעתי ליוספטל בנהריה, סורקה בבאר שבע, או לבית החולים רמב"ם בחיפה שהם מקומות מלאים ערבים. ואם ככה זה בבתי חולים, מי יודע מה קורה לבנות השירות בבתי המשפט, בשב"כ או במשטרה?"

"לפני שנתיים טיפלנו בבת שהתנדבה במד"א" הוא מספר. "ניסנו לדבר על ליבה במשך תקופה ארוכה אך לצערנו כיום היא נשואה לערבי, יש לה ילד, ומתגוררת בבית חנינא. אני מקווה שגורל הבנות הבאות יהיה שונה משלה."