[caption id="attachment_4004" align="alignleft" width="100%" caption="משה בן זיכרי (צילום: הקול היהודי)"]
נריה אופן מורחק, כידוע, משטחי יהודה ושומרון, אז הוא בירושלים. מה עושה יהודי בירושלים? ביום שני השבוע נריה ביקר אצל משה בן זיקרי מגיבורי שכונת פסגת זאב. שכונה זו נתברכה ב"ה במספר תושבים אמיצים ששמחים לקנא לכבוד השכונה היהודית, ולכבוד הבנות היהודיות ברחובות וקניון. המדינה נלחמת בזקיפות הקומה היהודית הזאת, ונריה בא לבקר, לשמוע ולחזק. מישהו לא אהב את זה. בשעה 11:00 בבוקר פרצו שוטרים לבית משפחת בן זיקרי ועצרו את נריה. החשד: אסור לך להיות ביצהר, בבית שלך, אבל אתה כן היית וזו הפרת צו אלוף.
החקירה במשטרת נוה יעקב היתה די משעשעת: לא היתה כל אשמה ספציפית ועובדות אלא מריחת זמן ארוכה, בהמשך הגיע בחור מגולח, טוען שקוראים לו מאיר, (כנראה הרכז הכושל ביצהר עד לא מזמן) מאיר לא בכה, אבל היה קרוב לזה. הוא אמר: "אנחנו יודעים עליך המון, יותר ממה שאתה חושב", והוסיף: "דע לך - שאתה מוגדר כאיום על בטחון המדינה!!. הצו המנהלי שקיבלת הוא רק ההתחלה, אף אחד לא קונה את הסיפור שלך על כך שקיבלת צו בגלל שהצעת לאלעד מאיר להפגין מול ראש המחלקה היהודית עקב הטרדת אביו על ידי השב"כ. האמת היא שאתה פשוט מהוה איום על בטחון המדינה" (המילים "איום על בטחון המדינה" חזרו על עצמם פעמים רבות בשיחה).
"זה לא הדברים הקטנים שאתה עושה", הוא הסביר, "הרוח שאתה מפיץ היא פשוט סכנה לבטחון המדינה" "אותתנו לך בצווים מנהליים בעבר, אבל אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר. לטענתו אני לא מבין את הרמזים, "חשבנו שאתה בן אדם חכם, אבל אנחנו רואים שאתה לא מפרש נכון את האיתותים שלנו...". "כל הצווים והאיתותים שקבלת", המשיך מאיר, "הם כלום ליד מה שאנחנו יכולים לעשות לך. יש פעולות שאתה עושה על פי חוק, ויש אנשים שתומכים בך בפעולות רבות, אבל יש דברים שאתה פשוט סכנה לבטחון המדינה...".
אני כמובן לא הגבתי לאיומים המכוערים והבוטים – כי כך לא מדברים, בודאי לא אחרי שחוטפים יהודי מבית בזמן ביקור. אבל דבר אחד ברור: הדרך היחידה להתמודד עם האיומים המכוערים הללו היא להפיץ גם את הסיפור הזה הלאה לחברים שלך. ידעו כולם מהי הרמה של אנשי הביטחון בישראל, הסגנון, העיסוק, הטרדות ילדותיות ומתוסכלות.
זה לא רציני, וזה באמת מצחיק. אבל כשחושבים על זה שאלו האנשים שאמונים על התמודדות עם אירן החיוך מהוסס יותר, ואז כיף להיזכר שה' יתברך לא ינום ולא ישן. האמונה התמימה בה' מחזירה את החיוך בגדול לפנים של כל יהודי, השמחה הגדולה נותנת כח גם לנו לא לנום ולא לישון יותר מדי, אלא לקום ולפעול בשמחה, לעורר אצל יהודים נוספים את הנקודה הפנימית, לעורר את הרצון העמוק לגאולה ולקירוב הגאולה בפעולותינו.
