בזוית חדה – למי ימכרו את הדירות בנוף ציון? תשאלו את רמי לוי

"אנחנו מוכרים לכולם ונמשיך למכור לכולם. אנחנו לא נבדיל בין דת, גזע וצבע. יש לי עסק ובעסק הזה אני אשרת כל מי שירצה לבוא לקנות אצלי. גם נעסיק את כל מי שרוצה לעבוד וכל מי שרוצה לשרת את הלקוחות שלי, כל עוד זה באהבה, בשמחה ומתוך כבוד האחד אל השני". (רמי לוי, עיתון בשבע, ח' שבט תשע"א 13/1/11)

טוב, בואו נאמר את האמת: הוא לא דיבר על נוף ציון. הוא דווקא דיבר על החנויות שלו. אבל מה בעצם  ההבדל?

למשל, החנות של רמי לוי בגבעת שאול בירושלים. כל מי שהסתובב לאחרונה ברחוב כנפי נשרים לא יכול שלא לתהות אם לא הגיע בטעות למזרח ירושלים. מאז שרמי לוי פתח את החנות, השתנה הנוף האנושי. אינני יודע אם הוא מפרסם במזרח העיר, כמו הטענות שנשמעו, אבל התוצאות זהות. וזה לפני שדיברנו על ההתפרעות השבוע בבני ברק. אגב, רמי לוי גם מכר סלסלות מפירות הארץ. לא היה כמובן שום אזכור לחקלאות יהודית - חקלאות ערבית זה פחות קדוש?

אז מה באמת קורה כאן? מה חושב אדם כמו רמי לוי, שמצד אחד, משיקול עסקי קר, מכניס ערבים לתוך המרכזים היהודיים בצורה בוטה יותר מכל אחד אחר – ומצד שני מציל שכונה בירושלים מרכישה ערבית, וזאת ללא כל ספק גם ממניעים אידיאולוגיים? למה בחנות מוכרים לכולם, ובנוף ציון לא?

חלק מהעניין הוא גם כלכלי – כמו שמעיד רמי לוי עצמו באותו ראיון לעיתון בשבע, וכמו שהסבירו כבר השבוע, שמדובר ביריבות עסקית ישנה בינו לבין הרוכש הפוטנציאלי הערבי, שהוא בעל חנויות מזון מתחרה, וגם דירות בירושלים כידוע הן לא מצרך הפסדי. אבל זה בודאי לא הכל. אפשר גם להסביר שרמי לוי מרגיש את הזעם ציבורי כנגדו ועל כן הוא מחליט להראות שהוא עם היהודים. גם זה נכון בודאי, אבל לא ממצה. אחרי הכל הציבור לא טיפש. אם לא היה היגיון בהתנהלותו של רמי לוי, גם תדמיתו הציבורית לא הייתה משתפרת.

התשובה היא שההיגיון של רמי לוי נשען על כך שהציבור עדיין מבחין בין התיישבות לבין דו קיום; בין רכישת קרקעות אידיאולוגית לבין ערבוב במרכזי הקניות; בין מכירת דירות לערבים בשכונות קצה במזרח ירושלים לבין מאבק על דריסת הרגל שלהם בשכונות היהודיות הקלאסיות. ועל זה משחק רמי לוי.

רמי לוי בעצם אומר לציבור – שימו לב, בסוגיות החשובות לכם אני איתכם. רוצים התיישבות במזרח העיר? תקבלו. אבל תניחו לי להכניס ערבים לתוך מרכזי הקניות בישובים ובשכונות היהודיות, הן כעובדים והן כקונים, ללא מחאה ציבורית.

הציבור נבחן כאן, כמו שאנו נבחנים בתקופה האחרונה שוב ושוב. האם נשכיל להבין שהמאבק על הארץ היום עובר מכיבוש שכונות חדשות לשמירה על השכונות הקיימות? ממאבק על שטחים למאבק בין אוכלוסיות?

האם נצליח להעמיד קריאה ברורה, חד משמעית: אין לגיטימציה ציבורית למי שמכניס את האויב אלינו הביתה?

זהו התפקיד שלנו, של הציבור, בסוגיה הזו.