ביהמ"ש נגד ילדה יהודיה שמסרבת לקשר עם אביה הערבי

ילדה יהודיה שבעידוד אמה מסרבת לשמור על קשר עם אביה הערבי, הצליחה לעורר את חמת מערכת המשפט בישראל. בית המשפט קבע כי מדובר ב"תפיסות קיצוניות", וגייס את הרמב"ם והשולחן ערוך לעידוד הקשר בין הילדה לאב הערבי
[caption id="attachment_59099" align="aligncenter" width="100%" caption=""לא רוצה קשר עם האב הערבי" (צילום: תמר הירדני - למצולמת אין קשר לכתבה)"]
בבית המשפט לענייני משפחה ניתנה לפני כשבועיים הכרעת דין במקרה מצער המשקף את בעיית ההתבוללות הקשה ובעיקר את השלכותיה לאורך שנים, כמו גם את יחסה של מערכת המשפט במדינת ישראל לנושא.
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה פסק בצעד חריג ולאחר הליך ארוך, כי אב ערבי מוסלמי לא יחוייב לשלם מזונות לאשתו לשעבר  היהודיה, משום שבתם המשותפת מסרבת להיות איתו בקשר בטענה שהוא "אויב".
"הערבי שם כיפה והתחזה לדתי"
ראשיתה של הפרשייה הנידונה בבתי המשפט מספר שנים בעתירות שונות, בקשר שנוצר לפני כארבעה עשרה שנה בן צעירה יהודיה שעלתה מרוסיה לפני שבע עשרה שנה בפרוייקט "נעלה", לבין ערבי, שלא היה באותה עת אזרח מדינת ישראל ועבד בבנייה.
האם מתארת כי תחילה לא ידעה שמדובר בערבי שכן הוא חבש כיפה והתחזה ליהודי דתי. הם החלו להתגורר יחדיו ולאחר כחמש שנים, שנה לאחר שנולדה להם בת משותפת, פרץ ביניהם סכסוך קשה שהוביל לפרידה.
לטענת האם, בעלה נהג להכות אותה במשך תקופה ארוכה. בשלב מסוים גילתה האם כי במקביל לקשר ביניהם, נמצא הבעל הערבי בקשר עם חברתה הטובה ואף יש לשניים בן משותף.
לדבריה, כשרצתה לנתק את הקשר איים עליה בעלה הערבי כי יחטוף את הילדה לשטחי "הרשות הפלסטינית" שם מתגוררת משפחתו.
לאחר שנותק הקשר המשיך הערבי, קבלן שיפוצים במקצועו, להיות בקשר עם חברתה היהודיה של אשתו לשעבר, ובשלב מסויים אף קיבל אזרחות ישראלית מכח הנישואים.
הילדה העומדת במרכז הפרשה, כיום בת 10, נמצאה כל העת בחזקת האם אך היתה בקשר עם האב על פי החלטות בית המשפט.
בהליכים שונים שהתפרסו על פני 12 עתירות שונות, ניסתה האם שוב ושוב לצמצם את הקשר בין האב לילדה, לאחר שהאב הערבי איים כי יחטוף את הבת. היא אף שכרה חוקר פרטי שהוכיח כי האב מסיע את הילדה הקטנה מרחקים ארוכים כשהיא לא חגורה בחגורת בטיחות ומשאיר אותה ואת בנו הקטן באתרי בנייה בהם הוא עובד.
עם השנים, האם, הלומדת כיום לתואר שלישי, חזרה בתשובה והתחתנה עם יהודי דתי והם אף עברו להתגורר בירושלים. הילדה לומדת בבית ספר בתכנית מצויינות ועושה חיל בלימודיה.
"הוא לא אבא שלי"
אולם מגיל ארבע החלה הילדה להתנגד לקיום המפגשים עם האב הערבי. במפגשים שהתקיימו במרכזי קשר התחבאה הילדה כשהאב נכנס, השתוללה וסירבה לראותו. היא תיארה לעובדי הרווחה כי הוא התעלל בה ובאמה וכי הוא "אויב" ואף סיפרה כי היה קשור ל"פיגועים באוטובוסים".
ככל שגדלה הילדה, הפכה התנגדותה למפגשים עם האב הערבי לנחרצת יותר. רשויות הרווחה המליצו בנתיים שלא לכפות על הילדה את המפגשים בניגוד לרצונה.
התביעה האחרונה, שהתבררה אצל השופטת אספרנצה אלון הוגשה דווקא בידי האב הערבי. לדבריו, האם אחראית לכך שהילדה שונאת אותו ומסרבת להיות איתו בקשר ועל כן אין הוא צריך להמשיך ולשלם לה מזונות. לדבריו מצבו הכלכלי רע והוא עומד בפני פשיטת רגל.
האם מצדה טענה כי הילדה מסרבת לקשר בשל הדברים שעברה בילדותה המוקדמת וכי האב הערבי מחזיק בשתי דירות מפוארות וארבעה כלי רכב וכן מעסיק עובדים שכירים רבים.
[caption id="attachment_36190" align="aligncenter" width="427" caption="השיוויון מעל הכל - בית המשפט בחיפה (ויקיפדיה)"]
 
בית המשפט ביקש חוות דעת רבות משרותי הרווחה שהצביעו על כך שהאם מעודדת את בתה שלא להיות בקשר עם האב.
בעלה הנוכחי של האם, המגדל את הילדה, הסביר לשרותי הרווחה כי "הילדה במצב טוב, היא מתקדמת טוב מאוד, היא לא זקוקה לשום טיפול, היא ילדה בריאה נפשית ופיזית, היא זקוקה שיתנו לה לגדול ולהתפתח. כשיגיע הזמן היא תחליט לבד. יש פה עולמות שונים, תרבויות, דת, השכלה ולגשר בין הפער הזה".
"תפיסה קיצונית"
בסופו של דבר אכן קיבלה השופטת את תביעת האב ופטרה אותו בצעד חריג מתשלום מזונות, אולם משמעותית לא פחות היתה התייחסות בית המשפט לסוגייא בכללותה.
בית המשפט, ששם את עקרון השיוויון מעל הכל לא התרשם מדברי האב החורג ומטענות האם. השופטת הגדירה את האם והאב החורג כבעלי "תפיסה קיצונית" נוכח התנגדותם לקשר של הילדה אם אביה המוסלמי.
השופטת כתבה בהכרעת הדין כי "כאשר האם ובן זוגה העבירו ועדיין מעבירים מסר לקטינה כי יש ביכולתם לשכתב לה את מוצאה ולהחליף את אביה, הם פוגעים בזכותה להתפתחות, הכוללת, בין היתר, התפתחות רגשית ומוסרית". בכך רמזה השופטת לאפשרות של חיוב הילדה להיפגש עם אביה.
השופטת ניסתה במהלך המשפט "לחנך" את האם ולהסביר על החשיבות שיש בקשר של הילדה לאביה הערבי, ואף הפנתה את האם לדברי הרמב"ם והשו"ע אשר פסקו כי אסור לגר לקלל, להכות ולבזות את אביו הנכרי. 
"לצערי, לא הצלחתי לגרום לאם להבין כי היא גורמת נזק לבתה, שעה שהיא הובילה לניתוק הקשר בינה לבין אביה", כתבה השופטת "...גם כיום האם ובעלה מעודדים את ניתוק הקשר ואת תיוגו של האב כאויב".
בסופו של דבר, בהליך זה לא נדרש אמנם בית המשפט לחייב את הילדה להיפגש עם האב, אולם מדבריה של השופטת נראה כי לאחר 2000 שנות גולה, במדינת ישראל כלל לא מופקע כי לאחר שקשר ההתבוללות בין יהודיה לגוי הסתיים, הילדה היהודיה שחיה כיהודיה דתיה, תחוייב להיפגש עם אביה הערבי בניגוד לרצונה, וזאת בשם עקרונות הדמוקרטיה.
לשם המטרה הנעלה של השיוויון, מוכנים במערכת המשפט אף לגייס לצדם בדרכים לא דרכים, את הרמב"ם והשולחן ערוך.