בלעדי • היישוב שמסרב להיכנע לפרוטקשן הבדואי בנגב

מגורשים מכפר דרום ותל קטיפא נכנסים בימים אלו להתגורר ביישוב נטע אותו הקימו בחבל לכיש. אחת הבעיות עמה נאלצו להתמודד, היא גביית דמי חסות מצד הבדואים באזור שכבר הפכה לממוסדת. בצעד אמיץ ויוצא דופן סרבו התושבים להיכנע, ולאחר מאמצים רבים הצליחו להתמודד עם התופעה.

\
r\n[caption id="attachment_41970" align="aligncenter" width="491" caption=""הבנו שעד שלא ניכנס לישוב לא יזוזו העניינים" - נטע (אלחנן גרונר - הקול היהודי)"]

שבע שנים לאחר שגורשו מביתם בגוש קטיף, נכנסו בשבועות האחרונים מספר משפחות מכפר דרום ותל קטיפא להתגורר ב"נטע" - ישוב חדש שהוקם יש מאין בחבל לכיש.

20 המשפחות הראשונות נכנסות בימים אלו לשכונת קראוילות שהוקמה בישוב, כשבמקביל החלה בנייתם של כעשרה מבתי הקבע. בישוב, המורכב מגרעין של משפחות מכפר דרום ותל קטיפא, אליהם חברו גם משפחות שלא זכו להתגורר בגוש, צפויים להיבנות למעלה ממאה בתים ובמקום תפעל מדרשת הדרום שגורשה מהגוש.

אם חשבו המגורשים כי את המתח הביטחוני והמאבק על הבית הותירו מאחוריהם, בגוש, הם גילו במהרה כי המערב הפרוע נמצא דווקא בתוככי ה"קו הירוק".

הישוב נטע ממוקם כשלוש מאות מטרים מגדר ההפרדה בהר חברון, ולתושבים התברר כי הישוב הוקם על אחד מצירי ההברחות המרכזיים של מדינת ישראל.

"אנחנו יושבים בעצם על ציר המעבר בין הר חברון למרכז, ולפני שהיה פה את הישוב, היה ציר שירד והתחבר עד לכביש 6", מתאר בראיון לקול היהודי, הושע אלכסנדר, רכז הבטחון של הישוב החדש, שמתוקף תפקידו הפך לבקיא בהיסטוריה המקומית.

"גונבים בקר בשרון? מפה הם נכנסים חזרה להר חברון", אומר אלכסנדר. "זה הציר דרכו עוברות כל ההברחות וכל השב"חים, אפילו מהגולן. עובר פה כביש 538 שבעצם מחבר אותנו לאיזור קרית גת וכביש 6", מספר אלכסנדר. "קב"ט המועצה נוהג לומר שהכביש לא רק קירב את הדרום למרכז, אלא קירב גם את כל הבעיות של הדרום למרכז...".

משפחת אלכסנדר הגיעה לנטע מהישוב מעון שבהר חברון ובשנים האחרונות הם התגוררו בשומריה, מרחק של חמש דקות נסיעה מנטע, ועסקו בהכנות לקראת העליה לקרקע. לפני שבועיים הייתה משפחת אלכסנדר אחת מארבע המשפחות הראשונות שנכנסו לישוב הצעיר, בו החלו להבין כי יאלצו להתמודד עם הבעיות שנעצרו בזמנו בגדר המערכת של גוש קטיף. גביית דמי חסות –פרוטקשן, גניבות והברחות שב"חים, או במילה אחת כפי שמכנים את האזור התושבים הותיקים – "טקסס".

לא פרוטקשן – חברות שמירה

עם תחילת הבניה של הבית הראשון ביישוב – הגיעו הבעיות. "כל עוד שהיו פה רק תשתיות ואנחנו לא היינו פה, לא היה בעיות", מספר אלכסנדר. "בט"ו בשבט השנה היו פה נטיעות בישוב ועשו הנחת אבן פינה לבית הראשון".

"כבר באותו יום הגיע לפה טנדר. ירד בחור בדואי עם שני הבנים שלו והציע את עצמו כשומר על השטח". זו היתה הפעם הראשונה בה פגשו אנשי נטע את אחד מבני חמולת אבו סבית מחורה. מתברר שאותו בדואי עבד כ"שומר" במתחם בניה של מתקן טיהור שפכים שבנו ליד אמציה וכך נכנס לאזור.

אלכסנדר, שכבר למד כיצד מתנהלים העניינים בחבל לכיש, הסביר לבדואי בתקיפות כי הם לא מעוניינים בשמירה שלו, והוא עזב את המקום.

\
r\n[caption id="attachment_41989" align="aligncenter" width="359" caption=""הבנו שבלי שנשמור הישוב לא יקום" - ילדים בנטע"]

אנשי הגרעין, שהבינו שכדאי שיהיה שומר בשטח, במיוחד לאור הגעתו של האורח, החליטו להשקיע מכספם ולשכור חברת שמירה. "כשהבנו מה קורה פה, קיבלנו החלטה שכל משפחה שמה כסף ופנינו לחברת שמירה מטבריה, כי הבנו שהחברות מהדרום קשורות לבדואים".

"אחרי כמה ימים התקשרו אלי מהחברה ואמרו לי בא נתאם פגישה עם השומר", מתאר אלכסנדר. "אני מגיע לשטח ומי עומד מולי? אותו בדואי מחמולת אבו סבית..."

מהר מאוד הבינו התושבים כיצד עובדים עסקי השמירה. לכל חמולה בדואית ישנם איזורי שליטה. חברות השמירה מבינות שכדאי להן להעסיק את הבדואי שהאיזור "שייך" לו, אחרת יגרמו נזקים לאתרי הבניה ולכלים. כך הפכו עסקי הפרוטקשן לממוסדים, והשודדים הבדואים – לשומרים הגונים.

"אחרי כמה חברות שמירה שהביאו לנו פעם אותו ופעם בן דוד שלו מפה, ופעם בן דוד שלו משם, הבנו שחברות שמירה לא יעזרו לנו, כי מביאים לנו את אותו אחד שממנו אנחנו מנסים למנוע מלהיכנס", מספר אלכסנדר.

משנים את הנורמות

בצעד אמיץ שאינו תואם את הנורמות שהושרשו באזור, החליטו התושבים לשמור על הישוב בעצמם. כל תושב שומר לילה בשבועיים, וכך מצליחים התושבים להגן על אתרי הבניה. "התחלנו לשמור בעצמינו אחרי פסח, וב"ה אנחנו עומדים בזה בכבוד", אומר אלכסנדר.

"זה מאוד קשה, אנשים שומרים 6 שעות בלילה פעם בשבועיים, מפסידים את יום העבודה למחרת, אבל עושים את זה. הבנו שאין ברירה ואם זה לא יהיה אז הישוב הזה לא יקום".

לאחר שהחלו השמירות, החששות של תושבי נטע מהכנסת ה"שומרים" הבדואים התבררו כמוצדקים. אלכסנדר מספר כי לישוב בני דקלים המוקם בידי גרעין מנווה דקלים, הצליח אותו בדואי להיכנס כשומר והתושבים נאלצים לשלם לו דמי חסות.

"אותו בחור נכנס אחר כך לבני דקלים, שם התחילו לבנות במקביל אלינו. כשהוא הגיע לשטח, הרב"ש של הישוב לא היה, והוא סגר מול הקבלן עצמאית שהוא ישמור. אני לא יודע כמה בתים היום הוא מחזיק בישוב, אבל בהתחלה היו כמה וכמה בתים שכל אחד שילם לו סכום חודשי, בנוסף לכסף שהוא מקבל מהקבלנים".

ואם לא די בתשלום, אלכסנדר מספר שהתושבים גם סובלים מגניבות.

"היה קבלן בדואי שבנה בבני דקלים את הגנים, והוא פנה למועצה ואמר  שהוא לא מוכן להמשיך לעבוד בישוב, כי לא רק שאתה צריך לשלם פרוטקשן, הוא גם גונב ממך. מסתבר שפועלים סיפרו שאותו אבו סבית מגיע בערב ולוקח ציוד וחומרים מאתרי הבניה שהוא אמור לשמור עליהם...".

"התחילה חקירה של המשטרה שממנה יצא שאין פה סחיטה באיומים כי הוא לא איים על אף אחד אלא רק הציע את עצמו לשמור", אומר אלכסנדר. "ברגע שאותו בדואי גילה שיש עליו חקירה הוא סידר את עצמו דרך חברות שמירה מסודרות עד הסוף".

\
r\n[caption id="attachment_41973" align="aligncenter" width="491" caption=""הגניבות מפילות קבלנים" - בניה בנטע (אלחנן גרונר - הקול היהודי)"]

"אין פה רגעי חסד"

המאמצים של תושבי נטע התבררו כמשתלמים, והתושבים מציינים בסיפוק כי למעט עקיצה קטנה פה ושם, אין גניבות משטח הישוב.

"הגניבה הרצינית היחידה התרחשה דווקא לאחרונה ובאור יום", מספר אלכסנדר. "השארנו מכולה עם ציוד שמירה פתוחה שלוש שעות והופ, רוקנו אותה. מסתובבים פה בכל רגע  נתון כמה עשרות פועלים בדואים, ככה שאין פה רגעי חסד", הוא אומר. "על כל פשלה משלמים במקום".

"בלילות מנסים להיכנס כל הזמן לישוב, אבל עצם זה שבדואי פוגש יהודי שמדליק לו פרוז'קטור לתוך האוטו ושואל אותו מי אתה ומה אתה עושה פה, זה כבר עוזר. בתחילת השמירות היתה בעיה בשבתות, נעלנו את השער אבל היינו מגיעים ביום ראשון ורואים שהסתובבו פה, אז לקחנו חבר'ה בוגרי צבא שישמרו בשבתות".

אלכסנדר מתאר התמודדות יומיומית אל מול הבדואים שמנצלים כל פרצה אפשרית בכדי לנסות ולחדור לשטח.

"הם היו עוקפים את השער, אז הבאנו טרקטור שיחפור תעלות משני הצדדים שלו. עבר החורף והתחילו להיכנס לנו מאחורה, בשביל שבחורף עוד היה קשה להיכנס דרכו, אבל ברגע שהוא התייבש נהיה פה אוטוסטראדה. בשבת לפני שבועיים השער היה נעול ובכל זאת עברו שתי מכוניות של בדואים שעשו סריקה, ראו שיש אנשים והלכו, ועד עכשיו אנחנו לא מבינים מאיפה הם נכנסו".

הצורך בשמירה היה אחד הדברים שדחפו את התושבים להיכנס להתגורר בישוב, אפילו בקראוילות. "אחרי שנכסו משפחות זה נהיה עולם אחר כי כבר יש נוכחות יומיומית שלנו, וגם המשטרה מחויבת לנו יותר".

\
r\n[caption id="attachment_41990" align="aligncenter" width="100%" caption="מיסדו את הפשיעה - בדואים בנגב (Shy halatzi ויקיפדיה)"]

הגניבות מפילות חקלאים

אלכסנדר מודה כי השמירה לא מנעה הרמטית את הגניבות, אבל מנעה "מכות" גדולות, מסוג הגניבות שמפילות קבלנים.

"יש סכנה בבניה שמורידים ברזל ב 80 אלף שקל או ששמים את המשטחים של הריצוף. זה הקטעים המפחידים.  הבדואים באים עם משאית מנוף, מעמיסים ונוסעים. את זה אנחנו מונעים בשמירה. להיכנס עם רכב קטן ולעקוץ פה ושם, זה הם מצליחים. אבל לעשות דברים כבדים שיפילו קבלנים ושמשפחות מהגוש יפסידו את כספי הפיצויים שלהם ולא יוכלו לבנות את הבתים, את זה בעבודה עיקשת אנחנו מונעים".

מדובר בתופעה ממנה סובלים תושבי האיזור הותיקים מזה שנים. "בישובים האחרים זה יותר קל, שומריה זה ישוב קיים עם גדר, וסייר שמסתובב בלילה, ועדיין נשארה ההילה שזה המתנחלים שהגיעו מגוש קטיף. הם עדיין קצת מפחדים, אבל גם זה הולך ונעלם ואתה כבר יכול לראות בדואים מסתובבים באמצע היום".

"שקף פשוט לימדו את הערבים שהם משוגעים ושלא כדאי להתעסק איתם", אומר אלכסנדר. "זה ישוב של בית"ר, ציוניים אמיתיים שבאו לפה, כל פעם שהיתה בעיה ולא התייחסו אליהם הם הבעירו צמיגים וחסמו כבישים. הם לימדו את הערבים שפה גרים משוגעים, אבל זה היה לפני שנים".

"היום גם הם סובלים מאוד מגניבות. בחורף גנבו ברמדים - ראשי השקיה. כל דבר כזה שוקל חצי טונה ברזל יצוק - הון כסף. הבדואים פשוט באים, שוברים את זה ונותנים למים לזרום ככה כל הלילה. גם לכיש סבלו מזה השנה מאוד והמשטרה תפסה בסוף חוליה אחת שעושה את זה. יש חקלאים שסגרו בגלל זה את הבסטה".

\
r\n[caption id="attachment_41972" align="aligncenter" width="491" caption=""צריך להרגיש בעלי הבית" - הושע אלכסנדר בפתח ביתו בנטע (אלחנן גרונר - הקול היהודי)"]

"לשדר שאנחנו בעלי הבית"

אלכסנדר מספר כי המשטרה היא גורם שכלל אינו רלוונטי בשטח. "בכל פעם שעשינו סיור משטרתי של הרב"שים, כל קבלן שאתה בא אליו ושואל אם הבדואי הזה איים עליו, אומר לך, 'מה פתאום?! אם הוא יבוא לפה אני אשבור לו את העצמות'. אחר כך אתה מסתכל מאחוריו והבן של אותו הבדואי עובד אצלו.

אתה שואל אותו למה הוא עובד אצלך? אז הוא עונה: "הוא פועל, רצה עבודה אז נתתי לו". אחרי זה אתה הולך למנהל העבודה הערבי ושואל אותו מה הוא עושה פה? אז הוא אומר, "הוא לא יודע לעבוד, הוא סתם עושה פה הצגה". הוא משלם לו? בטח הוא משלם לו. זה חלק מהסיבה שהמשטרה לא מצליחה לעשות כלום", אומר אלכסנדר.

לדבריו של אלכסנדר, הפעולות למניעת הפרוטקשן צריכות להגיע מהאזרחים. "מהנסיון שלנו הפעולות צריכות להיות פעולות אזרחיות. המשטרה לא עושה כלום ולא תעשה כלום כי אין לה את הכלים, או שהיא לא רוצה להפעיל את הכלים".

"הדרך היחידה זה להיות בשטח, כי הבדואי בעצם בא להיות בעל הבית. אם אנחנו לא נהיה בעלי הבית, אז הם לא ידפקו חשבון והם יהיו בעלי הבית".