זוכים לראות בנחמה • דעה

בתשעה באב לפני כמעט אלפיים שנה יצאנו למסע ארוך. האהובים נפרדו, הרעיה והדוד והם שבים אט אט זה מול זה, פנים אל פנים. הישראלים דהיום מהווים נדבך נאה בדרך והחזרה התשובה הקטנה שראינו במלחמת עזה בהחלט נותנת כח להבין כיצד נמשיך לצאת מכל הבלבולים • דעה

פנימיות החורבן מגלה אהבה ענקית והדדית בין ה' לישראל עמו. בתשעה באב לפני שנים ארוכות יצאנו למסע תיקון ארוך ארוך ארוך שהיום אנחנו מריחים את ההתקרבות לשיאו ולסיומו. המביט מבחוץ יאמר כי מכיל המסע אך צרות, תלאות וגלגולים, כמעט 'ילד כאפות' הוא עם ישראל. ואילו בעל מבט פנימי יודע ומכיר כי במהלכי הדורות הולך ומבשיל עם בריא, גור אריות צעיר, מלא וספוג אמונה, וחכמת האמונה, אותה שיכלל ליטש והטמיע בכל תא ותא מגופו. במסירות לומד את התורה ומלמדה, קולט מן העמים ומנחיל להם, מקרין בישירות ובנסתר, מקבל מהם 'אור חוזר'.  עיקר תרומתנו לעולם בהשראה של אמונה בד', השראה היוצאת מאור התורה הנלמד בלי הרף, מהגדלתה והאדרתה, והשראה היוצאת מבני ישראל באופן של 'ממילא', ללא כל פעולה. עד כאן טעימה קצרה על פנימיות החורבן והגאולה.

כמעט מיותר לכתוב מאמר ב'קול היהודי' בזמן שיהודי ישראלי מצוי מביע ומצהיר על רצונו העמוק לנצח ולמגר את האויב, על הימנעות מהעסקת ערבים-אויבים ועוד ועוד יוזמות מפתיעות לכאורה. אמנם ידוע כי הישראלים הולכים ימינה בעת קרב,  אך החידוש הפעם היה הכביש העוקף שנסלל כדי לנטרל את עורכי הטוקבקים בווינט, ואנשי מערכות החדשות וכדומה. הפייסבוק. האמת שפייסבוק איננו כביש עוקף אלא להיפך הוא דרך קיצור, הסרת הצביעות והמניפולציות. העיתונאים גילו שאינם יכולים כאשתקד לקבוע מתי 'חלאס' מתי מספר ההרוגים זה כבר טו מאצ' ומתחילים לשדר חולשה. אנשי התשקורת נוכחו בבהלה לדעת כי העם דווקא בקטע לתת פייט עוד ועוד ואם נבריז לו – או אז ירד לנו הרייטניג חלילה, וזה כבר ממש אסור, אסון.

אמנם אי אפשר באמת לבנות על מאות אלפים שעושים לייק לאיזו יוזמה, הם אפילו לא היו צריכים להקיש אנטר – אלא רק להזיז במעט את העכבר. זה לא רציני. הן מחר מחרתיים או בעוד שבוע ישקטו התותחים ואז ישוב לצערנו ההמון לבהות באח הגדול, ולקבל את הפרשנים לתוך הוריד. ובכל זאת, דומה כי כן היתה כאן איזו חזרה בתשובה – ואי אפשר להתעלם ממנה. ההתחבאות המפוחדת של רשעי השמאל מלמדת משהו. חברי קבוצה קטנה שולית ומשפיעה זאת מדירים שינה מעיניהם כבר עשרים-שלושים שנה על מנת למחוק כל גאווה יהודית וכל זכר לגילוי בריא של אמונה לאומית יהודית, העלמותם הפתיעה במאוד את החמאס. לאכזבתו הוא לא מצא במרכז השיח הישראלי הלקאה עצמית פומבית ומייסרת לאחר פיגועים שונים אלא דווקא התנדבות רבתי, לא מצא קריאות תבוסה וחיבת האויב אלא אמירה ברורה לשאיפת נקם והכרעה כנגד האויב. והמעטים שניסו להפטיר חולשה כבעבר – פשוט קיבלו מכות מההמון, בטבעיות.

עכשיו עלינו להתפלל ולעבוד שההתקדמות והחזרה בתשובה להם זכינו, שהמצב בו יהודים רבים גילו פנימיותם והשילו מעליהם את הבלבול, גילו רצון לגבורה למרות הכאב הצורב והנורא מכל הבא עם בשורות האיוב על מות הבנים היקרים – שתתקבע גבורה זו לזמן ממושך ארוך ויציב, ובעיקר שתהיה מלאה מוחין ולא סערת רגשות וכעסים בעקבות הרקטות ממעל והמנהרות ממטה. בדיוק כפי שנגמלנו מהצורך בהתנצלות על הצורך במערכה צבאית, והשלנו את ההתפלמסות המרושעת בזכותנו לנהוג גך,  כן עלינו לעלות קומה ולחדד לעצמנו את מטרת בואנו לכאן, ולעולם בכלל. לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו, ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לסיום התיקון הארוך של עם ישראל, השליחות. האמונה. הדבקות. גם את זה אפשר בפשיטות להגיד באל ג'זירה, ולהיות רגועים עם זה. ממש כך!

כמה כיף לגרש בלבולים ולחזור לאמת הפשוטה, ד' בחר בנו מכל עם ומכל לשון ומאהבתו אותנו הנחיל לנו ארץ טובה ורחבה, וכל השאר מניעות ובלבולים. הפיתרון? לרשת את עזה, לכבוש ולהתיישב בה ובעיקר להוריש את כל יושביה מפנינו בדיוק כפי ציווי התורה הקדושה. לגאול אותם מעינויי החמאס, ואם הם דווקא זורמים עם חמאס – אזי בני מוות הם גם ככה. מי שזה נשמע לו הזוי, זה בסדר. הוא יאמר ככה רק אחרי שיראה מאות אלפי לייקים והאמת שגם אז הוא לא חייב.

קריטי ומהותי עבורנו לזכור כל הזמן כי הפתרון, עם היותו פשוט והגיוני  איננו באמת מונח בכיסנו ומצוי בכח ידינו. לא. מול עזה המרצחת, טיליה ומנהרותיה אנו בעיקר עומדים מול ד' יתברך כנועים, שבים, ומתפללים. נושאים כפינו אל שמים, ועינינו למרום ומתחננים ומבקשים ומחלים פניו שיתן לנו הכח וההשראה להתמודד בגבורה. תן לנו לעשות את ישועתך בארצך! וינוסו משנאיך מפניך, ותוכל בשלוה להשרות בנו שכינתך. אין אנו יכולים בעצמנו כלום, הכל מאיתו יתברך. כל עוד לא נאמר את האמת הזאת לעצמנו, ולאויבינו בפרצוף – הם ירדפו אותנו ביבשה באוויר ובים. כל עוד השכחה העצמית אוכלת בנו, והאמונה חולה – ד' שולח אויבים המשסים בנו כדי להזכיר. התנ"ך מלא מזה, ואנחנו נופלים בכך שוב ושוב.

הנצחון יבוא עם זכרון עצמי, רק כשנהיה טבולים כולנו באמונה יהודית עתיקה לאומית ובריאה, אשר קיימת ומתגלה, ועם שמחה אדירה. יש לנו את זה, והכל אפשר! נלך בדרכי הצדיקים, בכל מחשבה דיבור ומעשה שלנו נכוון להשרות שכינתו כאן, ויחד עם כל היהודים הישראלים החמודים, בני ציון היקרים, בנקודת הזמן הזו, נתעלה ונשוב לנקודת תחילת המסע הארוך, נשוב אל בית האהבה בין ישראל לד', בראש ההר. נקודת התענוג והגעגוע. השיבנו ד' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם!