כיצד יש להתיחס לאויב? • הצעה לתכנית מעשית

בתקופה האחרונה אנו עדים להתגברות מסויימת באירועי הטרור. מול מדיניות צבאית רופסת, פרקליטות צבאית הכובלת את ידי החיילים, וממשלה המשחררת רוצחים, ננסה להתוות דרך נכונה יותר להתנהלות צבאית כנגד פעולת טרור.

א. הגדרת האויב.

בניגוד למקובל היום, שכביכול האוכלוסיה הערבית הכללית היא חפה מפשע והעימות שלנו הוא מול קבוצות מוגדרות ופרטים בודדים, חובה להגדיר אחרת את האויב.

האויב הוא העם שמתוכו ומכוחו יוצאים יחידים לבצע פעולות לוחמניות נגדנו. אם העם או הנהגתו מעוניינים להצטייר כלא קשורים ללחימה, עליהם להוכיח זאת במעשים ולפעול אקטיבית להסגיר את המפגעים לידינו.

כל התנהלות אחרת היא בעצם תמיכה בלחימה בנו, ועל כן היא מכניסה את כלל האוכלוסיה אל תחת ההגדרה "אויב". מול אויב, כידוע, נלחמים.

ב. הגדרת המטרה.

המטרה היא הכנעת האויב, כלומר הורדת רוח הלחימה שלו.

הפעולות שננקטות צריכות להביא להשגת היעד של הורדת הרצון בקרב האויב להילחם בנו, והתוצאה מכך תהיה הפסקת הלחימה נגדנו.

צבא הגנה לישראל נלחם ומבצע פעולות במשך שנים רבות, בהן גם פעולות חשובות של הצלת יהודים, אך רוח הלחימה של האויב נשארת יציבה, ואף מתגברת. משמעות הדבר היא שיש כשלון בסיסי בהגדרת המטרה של כלל הפעולות שננקטות כנגד האויב.

ג. דרישה להסגרת המפגע.

לאחר ביצוע פעולת טרור, ינסה המפגע (או משלחיו) לברוח בחזרה לתוך ריכוז אוכלוסיה אשר יהווה עבורו מגן אנושי.

תפישת המפגע והעמדתו לדין תהיה בדרך של דרישה מהאוכלוסיה המקומית את הסגרתו, ורק במקרה הצורך בדרך אחרת.

הרעיון הוא שהבאת האוכלוסיה עצמה למצב בו היא מסגירה את המפגעים, תשדר כניעה לשלטון ישראל, מה שיפחית מאוד את רוח הלחימה של האויב.

על כן, הפעולה הראשונה שתינקט לאחר פיגוע היא הטלת מצור הרמטי על האזור שאליו נמלט המפגע. מיד לאחר כך, יובהר לאוכלוסיה באמצעים שונים (אמצעים הקיימים ברשות הצבא כיום) כי כל התמהמהות בהסגרת המפגע תגרור דרדור נוסף בסנקציות שיוטלו על תושבי האזור המתוחם.

מודגש: גם במקרה בו הצבא יודע את מקום הימצאו של המפגע, הפעולה הראשונה היא הדרישה להסגרה. היעד שבהשגת הכניעה של האוכלוסיה (באמצעות ההסגרה) חשוב הרבה יותר מתפיסת המפגע.

אופי הסנקציות יכלול פגיעה באיכות החיים בכל הרמות, ומהקל אל הכבד: ניתוק תשתיות התקשורת, ניתוק תשתיות אזרחיות, הפסקת הספקה של חשמל, מזון, מים, הכל לפי העניין.

(העקרון ולפיו תחילה יש לפנות אל האויב בדרישה להיכנע ורק אם אין היא נענית יש לפתוח במערכה צבאית מופיע בהלכות מלכים: "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" (פ"ו, ה"א).

ניתן אולי לומר שמעבר לרצון להימנע משפך דם מיותר, הבאת האויב לכניעה מתוך החלטה נפשית שלו, ולא כתוצאה של הפסד במערכה, תיצור בהכרח כניעה הרבה יותר משמעותית, כניעה נפשית, מה שיוביל ליצירת שקט ושלום לאורך יותר זמן. הצד השני של המטבע הוא שאי הסכמה לכניעה מצד האויב מחייב פגיעה קשה בו, כדי ליצור הרתעה ופחד מבחירת האופציה של אי כניעה  לשלטון ישראל, וע"ש כל הפרק)

ה. אי הסגרה תגרור ענישה סביבתית.

אם האוכלוסיה אינה נכנעת ואינה מסגירה את המפגע, היא הופכת באופן אוטומטי לשותפה לדרך הטרור והלחימה בנו.

במצב כזה, על הצבא למצוא את הדרך להביא את המפגע בעצמו לדין.

במקביל לתפיסת המחבל ע"י צבא ישראל, ייתבע מחיר כבד מהאוכלוסיה על אי הסכמה לכניעה והסגרת המפגע.

הישוב שבו הסתתר אותו מפגע יישאר מנותק מתשתיות בסיסיות לאורך זמן. כל הבתים השייכים למשפחה המורחבת של המפגע ("חמולה") ייהרסו ותושביהם יגורשו בכפיה למקום אחר שייבחר, בארץ או מחוצה לה.

כמובן, שבכל שלב תינתן להנהגת האוכלוסיה המקומית יכולת להביע את התנערותה מהלחימה בישראל, במעשים שיוכיחו זאת, ואז ורק אז, לאחר שהכניעה לשלטון ישראל תהיה ברורה ומוצהרת יוכלו תושבי האזור לחזור לניהול אורח חיים תקין.

ו. ענישת המפגע

מטרת התפישה של מבצע הפיגוע היא להרתיע אחרים מביצוע פעולות דומות. על כן חשוב מאוד שהענישה שתוטל על המפגע תהיה אכן מרתיעה.

לצורך העניין יש לחוקק חוק המגדיר עונש מוות לכל ערבי המנסה לפגוע ביהודי על רקע המאבק הערבי במדינת ישראל. (נכון, זה חוק לא בגי"ץ, אכן דוגמא נוספת לכך שבג"ץ מסכן את חיי היהודים בא"י)

ז. סיכון חיילי ישראל – רק למען הצלת יהודים.

הכנסת חיילים למצבי סיכון מותרת ונצרכת רק על מנת להציל יהודים. מציאות בה מסכנים חיילים כדי להימנע מפגיעה בחיי "חפים מפשע" מקרב האויב היא עוול מוסרי וטיפשות מדינית.

עוול מוסרי, כי בכך מכריזים כי חייו של אזרח אויב חשובים יותר מחייו של חייל יהודי.

טיפשות מדינית, כי בכך מאשרים את טענת אויבינו, שכביכול  אזרחי האויב המתגוררים בארץ הינם תושביה הטבעיים, בעלי הזכות עליה, ואילו צבא ישראל הינו כובש זר אשר את הלגיטימציה שלו לבצע פעולות להשגת ביטחון, מוגבלת.

על כן, אם במהלך חיפוש המפגע יתקבל מידע על סיכון מבצעי שעלול להיווצר, יש לפעול בדרך של פגיעה מרחוק, גם במחיר של פגיעה בסובבים את המפגע, לאחר שהתבקשו להסגירו והובהר להם שאי מילוי הדרישה יגרור פגיעה לא בהכרח ממוקדת.

ח . הסברה

מובן שכל פעולה צריכה להיות מלווה בהסברה, לעצמינו וגם לאומות העולם, מדוע היא נכונה ומוסרית.

על הסברה נכונה ניתן להרחיב בפעם אחרת, אך באופן כללי ניתן לומר שפגיעה חזקה וכואבת בפוגעים בנו היא הדרך הנכונה והמוסרית ביותר להפסקת שפיכות הדמים. העמדת קו נוקשה ביחס למפגעים ולסביבה התומכת בהם, תטיב בסופו של דבר לא רק עם היהודים, אלא גם עם האויבים, אשר יבינו טוב יותר את מקומם בעולם.

הכותב חבר בתנועת "דרך חיים"