לפני מספר חודשים קבע בית המשפט, כי אתר לוח עבודה עברית ישלם קנס של ארבעים אלף שקלים, מכיוון שהאתר מפרסם עסקים בעבודה עברית בלבד.
בעקבות הפסיקה אמר הרב רצון ערוסי, רבה של העיר קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית, מדוע חובה על כל יהודי לדאוג לאחים שלו, וכי אין בכך גזענות.
"לצערינו הרב, כל דבר ודבר היום, משתמשים בו בביטוי גזענות, והדבר הזה גורם לבלבול מושגים וערכים", אמר הרב ערוסי.
מותר וחובה על בני אדם קרובים לדאוג לקרוביהם. הדין הזה של אפלייה מותרת היא בעלת אופי של חובה. לא רק זכויות. רוצה לומר, מצאנו בהלכה בדיני צדקה שהקרוב קודם, עניי ביתך קודמים, עניי עירך קודמים. אף על פי שלכאורה זה אפלייה בין עניים לעניים. אבל עלינו לדעת שהלכה שאומרת עניי ביתך קודמים, עניי עירך קודמים, זה גם פן של חובה. רוצה לומר, אם למשל יש עני ויש לו קרובי משפחה או קרוב משפחה עשיר. ההלכה קובעת שהקרוב הזה, הוא שצריך לתמוך בעני ואין בעלי צדקה בעיר קרובים לצורך אותו עני. כל עוד יש מבני משפחתו בעל יכולת לתמוך בו, זה חובה על אותו בן משפחה לתמוך בקרובו, בשאר בשרו, אפילו שהוא לא אביו, אפילו שהוא לא אימו, אפילו שלא בנו, אפילו שלא אחיו, אבל הוא קרוב. הוא קרוב. הואיל והוא קרוב מחייבים אותו לתמוך ואין נעזרים בציבור כציבור.
הרי שהאפליה הזו היא בעלת פן של חובה של מחויבות, ולהפך מגנה גם על הציבור, לבל יזדקקו לציבור ויפנו לקרובים.
כיוצא בדבר פדיון שבויים. ברור שזה מצווה גדולה וחשובה מאוד מאוד בתורת ישראל. אבל, אם יש לאותו שבוי אנשים קרובים בעלי יכולת לממן את הפדיון שבויים, ההלכה מחייבת את הקרובים לממן את הפדיון שבויים ואין גובים מן הציבור עבור פדיון שבויים. נמצאנו למדים ההלכה הזו שאומרת עניי ביתך קודמים, עניי עירך קודמים, עניי עמך קודמים. למרות שלא נאמר עניי עמך אבל יש הלכה אחרת שמדברת על ההבדל בין יהודים לבין לא יהודים. כל אלה נובעים מהפן של החיוב שהקרוב אסור לו להתעלם, הוא חייב הוא ליתן דעתו איך לתמוך בקרובו העני.
ואם כן, העבודה כשהיא לעצמה היא פרנסה והיא הצדקה הטובה ביותר. יותר כדאי לתת עבודה לעני מאשר לתת לו צדקה. כי עבודה היא מוסרית, יש בה כבוד עצמי, אדם חי מעמל כפיו וכו'. ולכן, ברור מעל לכל ספק שסדר קדמיות הוא בקירבה, כמו שאנחנו אמרנו כעת. כי כאמור, הקירבה הזו היא לא רק בעלת זכות קדימה למוטב היא בעלת חובה למיטיב. משום כך אין מקום לדבר במושגים של אפלייה פסולה, של גזענות, זה לא בכלל המקום.
גם אותו דבר אם אנחנו לא מדברים על עבודה "עברית". נדבר למשל על כיתות, דתות אחרות: איסלם, נצרות, או כל קבוצה אחרת. גם אצלם היא תיתן עדיפות במתן הצדקה והתמיכה לקרובים שלהם. זה פן שהוא חובה, זה משהו אנושי, זה משהו ברור. כלומר, לא יעשו את זה בגלל אפלייה גזעית שהיא באה, נובעת ממקום של שנאה, ממקום של אפלייה רעה לגרום רוע לאדם. בדיוק הפוך, אלא מתוך חובה לדאוג לקרובים ולשארי הבשר, ולכל אלה שהם בני אותה אמונה, בני אותה דת, בגלל הקירבה. הקירבה הזו מחייבת ומשום כך אין בכלל מקום לדבר על אפלייה פסולה ולא על גזענות לחלוטין חס ושלום בעניין הזה.
מכאן אנחנו צריכים לדעת שבאמת העניין הזה של "עבודה עברית", הלוואי שאנחנו נמצא את זה במשמעות הרחבה יותר. בעוונותינו המרובים היום כבר היהודים הישראלים נוטים יותר ויותר פחות לעמל כפיים, ונוטים לחפש כל מיני עבודות קלות אשר הם יותר ניהוליות, פיקוחיות ופחות עמל כפיים, ואז כל העבודות הכפיים בעצם מי שמוכן לעבוד בהם זה הלא יהודים.
אז אמנם ברוך ה' הם עובדים והם משתכרים, הם מתפרנסים וישר כוחם, ואדרבה יכול לשמש בסיס לשלום בינינו לבינם, הלוואי. אבל, לא טוב ולא בריא שהחברה היהודית מתחנכת יותר ויותר בהשתמטות מעמל כפיים לחפש כל מיני עבודות שאולי הרבה פעמים הן פקטיביות ובלבד שמכניסות רווחים, מכניסות שכר.
היה טוב יותר שהנושא הזה של "עבודה עברית", ישא גם אופי מוסרי, ערכי, לבוא ולחנך את עצמנו ואת קרובנו לחזור חזרה לעבודות עמל הכפיים".
