"בתחום של שירת הלויים בבית המקדש כמעט ולא נגעו עד היום", אומר הרב לייבמן. "זהו נושא לא מוכר ולא ידוע בציבור. כולם יודעים מה'שיר של יום' שהלויים שרו וניגנו בבית המקדש, אלו שלומדים רמב"ם או משניות יודעים כמה פרטים בודדים, אבל התמונה השלימה חסרה, הייתי אומר אפילו עלומה".
מצד שני, הוא אומר, מדובר כאן בחלק המרגש והחוויתי של בית המקדש. "בהרצאות אני רואה שזה פשוט נושא מרתק לכולם, יש התעניינות רבה מהקהל. ישנן גם שאלות מאד מסקרנות על שירת הלויים, במיוחד על מה שקשור להמשך מסורת ניגוני הלויים בתקופה שלאחרי חורבן הבית". הרב לייבמן משלב בהרצאותיו גם ביאורים על פי החסידות, שהופכים את שירת הלויים משמעותית גם היום, בעבודת ה' הפרטית של כל יהודי.
ספר לנו על מהלך עבודתך; האם היו פרטים שהפתיעו אותך במהלך עבודתך, כאלה שפחות מוכרים לציבור?
"בהתחלה", הוא אומר, "ההתמקדות העיקרית שלי הייתה בנושא של הנגינה בחסידות, ועל זה נסוב כל הספר הראשון שלי, 'נגינה לאור החסידות', עם מאות מקורות על תורת הניגון. אנחנו יודעים - כפי שהרבי מזכיר בשם הזהר - שכל המדעים נמצאים כלולים בתוך התורה, וכך גם מדע המוזיקה נמצא בתוך התורה. אז התחלתי לחקור מהשורשים, מה ידוע לנו על המוזיקה של בית המקדש, התרחבתי בכל הכיוונים האפשריים בנושא וכך נולד הספר השני שלי, 'לנגן בהיכלו'. זה גם לתת תמונה על כל המהלך של שירת הלויים שעולה ממכלול ההלכות, גם לתת סקירה היסטורית על שירת הלויים מאז ראשיתה במשכן ועד סוף בית שני, וגם לגעת בפן של שירת הלויים לאור ספרי הדרוש והמחקר ובמיוחד בתורת החסידות, שיש תיאורים מוחשיים מה היו הלויים מכוונים ומרגישים בשעת השירה והנגינה".
"דרך אגב, תוך כדי חיפוש בספרי ראשונים ואחרונים, מצאתי לא מעט התייחסויות מהגאון הרוגוצ'ובי לשירת הלויים במקדש, גם בספריו על הרמב"ם וגם ובספריו על התורה. שילבתי ושזרתי את הכל בתוך הספר שלי בלשון ברורה ונגישה לקוראים".
את הספר 'לנגן בהיכלו', הוציא הרב לייבמן לאור בתשע"ב. "מאז", הוא אומר, "מצאתי עוד מקורות רבים בנושא, וערכתי כתבות מקיפות על כלי נגינה אחדים - שמאפשרים לנו לחוש מקרוב את הקולות שבקעו מבית המקדש".
במקביל להוצאת הספר, הכין הרב לייבמן מצגת על שירת הלויים, איתה הוא מסתובב ונותן הרצאות ברחבי הארץ. "הדבר המפתיע הוא שדווקא בימי בין המצרים - כשאני לא מגיע עם כלי נגינה, ולכאורה אני לא יכול לתת את החוויה העיקרית שעליה אני מדבר, את הנגינה בפועל - דווקא אז הנושא הזה מצד עצמו כל כך חוויתי, ואנשים שמחים שבתקופה זו שהם לא יכולים לשמוע מוזיקה יש להם אפשרות ללמוד על הנושא".
איך לדעתך תהיה תזמורת הלווים בבית המקדש השלישי? בדיוק כמו בבתי המקדש הקודמים?
"קלעת ישר לסיום של ההרצאה", הרב לייבמן מחייך. "באופן כללי אנו יודעים שבית המקדש השלישי יהיה גדול יותר ומשוכלל יותר מבית ראשון ושני. אבל על תחום שירת הלויים זה מפורש: כינור של בית ראשון ושני היו בו שבעה מיתרים, ואילו בכינור של ימות המשיח יהיו שמונה מיתרים. אימרה זו מבטאת את השיכלול של שירת הלויים לעתיד לבוא לעומת שירת הלויים שהייתה בעבר".
"בחסידות, מספר שבע מבטא את הטבע, ומספר שמונה - את הלמעלה מן הטבע. כך גם במוזיקה, אם כי גם שירת הלויים בבית ראשון ושני הייתה מוזיקה מופלאה ללא כל ספק, אבל המוזיקה של הלויים בבית שלישי תהיה בבחינת "נפלאות לגבי נפלאות". זו תהיה נגינה שתבטא את הגילוי הגדול של הגאולה, את האור שיאיר לעתיד בימות המשיח".
מהיכן שאבת את מקורותיך, ואיך הצלחת להתאים זאת לימינו?
"המקורות על שירת הלויים נלקטו - מעבר למתואר בגמרא - בחיפוש רב מספרי המפרשים מכל הדורות, שמרכיבים פסיפס מרשים למדי. אבל אחר כך מתחיל המחקר - על העברת מסורת שירת הלויים בתקופה שלאחר החרבן, במשך כמעט 2000 שנה".
"שירת הלויים", אומר הרב לייבמן, "היא לא משהו שאפשר לסמוך בו על 'שמועות' בלתי מבוררות. ובכן, המקור כמעט היחיד על קיום מסורת שירת הלויים בדורות אלו, היא מסורת של אדמו"ר הזקן, שהועברה ע"י אדמו"ר הריי"צ רבי מפי רבי, וזהו דבר מדהים לפי כל קנה מידה, שישנה מסורת של ניגוני הלויים שנשתמרו עד ימינו. אגב, לתועלת הרבים", הוא מוסיף, "הנפקתי סדרת וידאו קצרה ובה אני מלמד על אבני היסוד של שירת הלויים, עם תגליות מופלאות וכן מדגים שם ניגון שבעצם מגיע מבית המקדש".
איך אתה מצליח למשוך קהל מהציבור הרחב להרצאה על נושא עתיק?
"גם מהצד המוזיקלי וגם מהצד של בית הבחירה - מוזיקה זה ערוץ שמדבר לכולם. דווקא היום, כאשר המוזיקה איבדה את הגבולות ואת הגדרים שלה, וכל אחד היום יכול להמציא סגנון מוזיקה משלו, ומצד שני - אנשים שיודעים להעריך מוזיקה, התייאשו מן המוזיקה העכשווית, יצא מצב כזה שאנשים מכל הצדדים מחפשים למצוא משמעות עמוקה יותר במוזיקה, לגלות דברים בלתי שיגרתיים בנושא".
"בנוסף לכך שבשירת הלויים אני מגלה 'תרבות מוזיקלית' עתיקה שאין לה אח ורע בעמים אחרים להבדיל, אני מדבר גם על התפקיד של המוזיקה, בשביל מה היא ניתנה בעולם. עשיתי הרצאה כזו כמה פעמים בפני אנשים מרוסיה, ביניהם לא מעט מוזיקאים מקצועיים, שנגשו אלי בסוף ההרצאה ואמרו בהתפעלות שגיליתי להם עולם חדש, את מה שהם תמיד רצו לדעת".
סיבה נוספת, אומר הרב לייבמן, לכך שהנושא באמת מרתק היא, ש"בית המקדש נוגע בלב של כל יהודי, והציפיה לראות בבניינו גדולה מאד בקרב כולם, כך שזה טבעי ביותר שנושא שירת הלויים יגע בכל סוגי הקהלים כיוון שהוא מביא זווית בלתי ידועה מרגשת ומהותית".
"וחוץ מזה", הוא מחייך, "גם אני מופתע כל פעם מחדש שהנושא באמת עובר בין כל סוגי הקהלים, ואני מדבר איתך לא רק על דתיים, ולא רק חסידים. אני מרגיש זכות שיצא לי לחשוף את הנושא הזה שלא נחקר לעומק עד כה, דבר שהוא די מפליא".
באילו כלים אתה מצליח ליצור אצל המשתתף ציפייה לביאת המשיח ולבניית בית המקדש השלישי?
בכלל, הוא אומר, לימוד על בנין בית הבחירה גורם ללומד כמיהה לראות בבנין הבית, אך הייחודיות בנושא זה היא, שהוא בעצם מדבר גם אל הרגש. "כשאני מתאר לשומעים כיצד הלויים שוררו בשביל לגרום לאדם התעוררות תשובה, והכהן המקריב הרגיש שהאדם שלפניו זקוק לטיהור נוסף היה מסמן ללויים והם מצדם כיוונו בדיוק לניגון שיעורר את האדם, הלוויים היו פשוט מובילים בניגוניהם את באי הבית להתרוממות עילאית ולהתעוררות תשובה".
"השנה יצא לי לעשות סקר מטעם המכון (מכון 'נגינה לאור החסידות'), ואחת השאלות בסקר הייתה - איזה ערך האדם רואה בלימוד על שירת הלויים, מה זה יתרום לו. ולהפתעתי - אחוז גדול מהתשובות היה, שזה מוסיף לאנשים בציפייה למשיח ולבית המקדש השלישי".
"כנראה", הוא אומר, "שעצם הנגינה היא חוויה עמוקה בנפש, וכאשר אנחנו מדברים על הנגינה של הלויים ומתארים אותה בתמונה שלמה, 'במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא', זה לוקח את הקהל לחוויה של בית המקדש, זה יוצר חיבור מיוחד, כמיהה לשמוע את שירת הלויים שוב, במהרה בימינו".
עד כמה הייתה חשיבות למקהלת הלווים בכל מה שקשור לעבודה במקדש?
"תאר לך שמעל 100 לויים היו מנגנים בכל יום, פעמיים ביום, ובשבת ובחגים פעם נוספת. הלויים היו שרים ומנגנים אפילו ביום הכיפורים, כמו שאנחנו קוראים בסדר העבודה של הכהן הגדול ביום הקדוש".
"על כל הדעות בגמרא מוסכם, שמצוות השירה של הלויים היא מצווה מן התורה, ולא איזה מנהג או הידור. עבודת השירה של הלויים דוחה שבת, ולדעה אחת, השירה מעכבת את הכפרה של הקרבן, זאת אומרת, שבלי שירת הלויים - הקרבן איננו מכפר".
"אדמו"ר האמצעי כותב במאמר, שעיקר עליית הקרבן להיות ריח ניחח למעלה - זהו באמצעות השירה של הלויים. כמובן, אם לתרגם את זה לעבודת השם שלנו, ולתפילות שכנגד הקרבנות, יוצא שהניגון הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתקרבות לה'".
לסיום, מה המסר שלך לציבור?
"בהתוועדות חג השבועות תשכ"א, הרבי דיבר על שירת הלויים, שבבית המקדש הייתה מקהלה וגם תזמורת עם כלי נגינה שונים המתוארים בגמרא. הרבי אמר, שהתכלית של שירה במקדש - ככל ענייני המקדש - היא לצאת החוצה ולהשפיע על כל העולם מסביב. הרבי סיים - שכך הוא בנוגע לניגונים חסידיים, שצריך להפיץ אותם חוצה, וזה חלק בלתי נפרד מהפצת המעיינות, ואם לא ינצלו זאת לקדושה - זה ינוצל לצד ההפוך".
"אז המסר שלי הוא", הרב לייבמן מסכם, "שצריך היום להשתדל להפיץ ניגוני קודש בכל מקום אפשרי, בבית ובחוץ, וחזקה על הניגונים שיפעלו פעולתם, בדומה לפעולה של שירת הלויים במקדש".