כבר יותר מ-30 שנה שבקיבוץ ראש צורים שבגוש עציון פועלת רפת גדולה, ובה מאות פרות חולבות, הנהנות מהאוויר הצלול של הרי גוש עציון.
"הרפת בראש צורים היא רפת מאד ותיקה", אומרת בשיחה עם הקול היהודיגילה, מנהלת הרפת. "בחורף התנאים קצת קשים לפרות בגלל הצרכים שלהן, אבל סך הכל זו רפת טובה שנמצאת בהר עם תנאי מזג אוויר טובים. ברפת יש 580 ראש שמתוכם 280 פרות חולבות".לאחרונה החליטו מנהלי הרפת לנסות ולהגיע למצב בו יעבדו ברפת יהודים בלבד, למעט העבודה בשבתות.
"אנחנו מצמצמים עכשיו את כמות הגויים שנמצאים בצוות עד כמה שניתן ומכניסים יותר יהודים לצוות, כדי שיהיה נעים יותר", אומרת גילה. "זה מאוד לא נעים עם כל כך הרבה גויים בצוות. זה יוצר חוסר אמון מובהק, ובמיוחד כשקורים כאלו מקרים סביבנו", היא אומרת ומתייחסת לחטיפת שלושת הנערים לא הרחק מראש צורים.
"האמת שאנחנו כבר הרבה זמן מנסים לעבור לעבודה עברית וזה לא משהוא שהוחלט בעקבות מה שקרה לשלושת הנערים. זו מחשבה שיושבת לי בראש כבר הרבה מאוד זמן, רק שקשה מאוד למצוא עובדים. לצערי מעט מאוד יהודים רוצים לעבוד בחקלאות. יותר מחפשים לעבוד בהייטק, לא רוצים ללכלך את הידיים. זו גם עבודה במשמרות, עבודה לא קלה", היא מצביעה על הקושי.
"מה שהניע אותי, עוד קודם לפיגוע החטיפה, זה שהאוירה שנוצרת עם העסקה של גויים, היא לא נעימה ואני גם מרגישה פחות אמון בעובדים". בין השאר מתבטא חוסר האמון בצורך להציב שמירה בשעת החליבה הלילית.
למרות שהדבר לא היווה את הטריגר המרכזי, החטיפה והרצח של אייל יפרח, גיל עד שער ונפתלי פרנקל הי"ד בגוש עציון, בהחלט הגבירו את הרצון של מנהלי הרפת למצוא עוד עובדים יהודים."לאחר כל ארוע של עוינות, מכל סוג, במיוחד אחרי החטיפה, לא נוח לנו עם העובדים וזה ממש מקשה", מתארת גילה.
"בפועל זה עולה הרבה יותר כסף להעסיק יהודים, כי יהודים זה כוח עבודה יקר יותר, ולפעמים יהודים גם נשברים יותר מהר. אבל אני מעדיפה לשלם אפילו יותר, ולקבל צוות עם חבר'ה יהודים, עם אכפתיות שהם עובדים בשביל יהודי, ולא ערבים. אני חושבת שיש בזה יתרון מאד גדול, ואני מקווה שנרגיש אותו באווירה בצוות ולא יהיה צורך למשל בשמירה בחליבות לילה וכדומה", היא מסבירה.
"קלטנו בחור אחד ואני מקווה שנקלוט עוד אישה לדיר יונקים. זו המטרה, ובעזרת ה' נגיע ליעדים כאלה ונצליח להכניס יהודים בכל החליבות. אם יהיו לנו, בעזרת ה', עוד פניות מיהודים נוכל לצמצם את כמות הערבים אצלנו ברפת".
עם זאת, לדבריה, בשבת אין בררה אלא להעסיק תאילנדים בשל ההכשר. "כיום אנחנו משווקים את החלב בהשגחת בד"ץ העדה החרדית ולכן, בגלל שמערכות שבת לא היו ראויות לשימוש על פי כללי הבד"ץ, התחלנו לעבוד עם גויים בשבתות וחגים.אם אנחנו רוצים להיות יהודים כשרים ולשמור שבת כראוי, אין ברירה אלא להעסיק גויים. כך בכל המחלבות. היום אי אפשר להשתמש במערכות שבת כי נוצר בזה הרבה חילול שבת".
"לעבוד ברפת זו אהבה, בדרך כלל לרפת לא באים סתם רק לפרנסה", היא אומרת. "אנחנו רואים ערך בחקלאות בכלל וברפת בפרט, בזה שיהודים מוכנים 'ללכלך את הידיים'. אני רואה בזה דבר שהוא יקר ערך היום. לא כל כך מהר אנשים מגיעים לתחום הזה. אני חושבת שישראל צריכה לייצר לעצמה את הצרכים שלה ולא להיות תלויה באומות העולם, ובמיוחד לא בייצור חלב. אוי ואבוי לנו אם נגיע למצב הזה".
