יוצקים משמעות

הכתבה באדיבות עלון 'קרוב אליך'

בדיחה מוכרת מספרת על סב ונכדו שפסעו ברחובות העיר. "אתה רואה את הבניין הזה?", הצביע הסב בגאווה, "אני בניתי אותו כשהייתי צעיר". אחרי זמן קצר הצביע הסב על מבנה נוסף וסיפר כי בנה גם אותו. "סבא, אני לא מבין", השיב הנכד לתומו, "כשהיית צעיר היית סיני?"

לפני קום המדינה, למדו אלפי פועלים את מקצועות הבניין: רצפות, טפסנות, טייחות, ברזלנות, בנאות אבן, סלילה וסיתות. השירה העברית והאומנות, נתנו לעבודת הכפיים מקום של כבוד. עם השנים עבודת הבניין איבדה את ערכיה ואת כבודה. כל אמא רצתה שהבן שלה יהיה רופא או עורך דין, והדבר הוביל לפיחות מהיר במספר הפועלים היהודים שעסקו במקצועות הבניה 'הרטובים'. השחיקה הפיזית הכרוכה במקצועות אלו, תרמה אף היא את חלקה לעניין. לאחר מלחמת ששת הימים, התעשרה מדינת ישראל בכוח עבודה זול בהרבה – היו אלו ערביי יהודה ושומרון שתפסו את מקומם של הפועלים היהודיים על הפיגומים. עם שנות האינתיפאדה, החלו הממשלות בהגבלת תנועתם של ערביי יו"ש ובמניעת הגעתם לישראל, מגמה שהתגברה עם הסכמי אוסלו והפיגועים הרבים שבישרו את פרוץ ה'שלום'.

הפתרון המיידי למחסור בכוח האדם נמצא בייבוא נרחב של עובדים זרים מארצות שונות שהיוו כוח עבודה זול ומקצועי. השתלשלות זו מסבירה את השינויים החברתיים שעומדים מאחורי המספרים היבשים: על פי נתוניה הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל הועסקו בשנה האחרונה בענף הבניה קרוב ל-190,000 איש, מתוכם כשליש יהודים, שליש נוסף ערבים בעלי אזרחות ישראלית, כ-35,000 ערבים מיהודה ושומרון ויתרם פועלים זרים מרחבי העולם. נתונים אלו אינם מתעדים עוד אלפי פועלים השוהים ועובדים בארץ באופן בלתי חוקי - אלפי פועלים ערבים מאיו"ש המסתננים דרך הפרצות שבגדר ההפרדה, אלפי מסתנני עבודה אפריקאים שעובדים בתנאי שכר נמוכים ופעמים רבות תוך ניצול, ועוד אלפי פועלים שהגיעו ארצה כתיירים ונשארו לעבוד בארץ המובטחת.

אם נחזור עוד כמה שנים אחורה, נוכל להיזכר בימים שבהם 'עבודה עברית' הייתה לא רק שם של פרויקט מוזיקלי, אלא אידיאל יהודי וציוני. תורת ישראל נתנה לכך כמובן מקום מובהק בציווי "אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ - וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ". בתקופת העלייה הראשונה בה הוקמו המושבות הראשונות פתח תקווה, נס ציונה וזיכרון יעקב, היה היישוב היהודי בארץ קטן ובלתי מבוסס. אנשי ההתיישבות שנזקקו לידיים עובדות רבות, נעזרו בפועלים הערבים שהיוו כוח עבודה זול ומנוסה.

האידאולוגיה של אנשי 'העלייה השנייה' עליה נמנו חברי מפלגות הפועלים הציוניות ואנשי תנועת 'העבודה' (האמא של מפלגת העבודה, זוכרים?), ראתה ערך בהכשרה המונית של פועלים יהודים שיעסקו במלאכת כפיים בחקלאות ובבניין, כחלק מהחזון הציוני ובניין הארץ. המושג 'כיבוש העבודה' שנטבע על ידי מנהיגי התנועה הציונית, גרס כי עבודת כפים מהווה שלב ביציאת הפרט מהגלות ומהחיים העירוניים, תתרום לחיזוק המרכיב היצרני בכלל האומה ותנטרל את הפיכתו של המפעל הציוני למוקד תעסוקה למבקשי עבודה ערבים שיבואו ארצה.

המצדדים בכיבוש העבודה, דרשו מהאיכרים להעדיף את העסקתם של הפועלים היהודים שהגיעו מאירופה, ובמקומות רבים התחוללו מאבקים והפגנות לקידום העבודה העברית. הראי"ה קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל כתב לאיכרי המושבות, כי "עם כל העין הטובה שאנו נוהגים בה ביחש לבני גזענו ושכנינו יושבי הארץ הערביים, עלינו לזכור שלא להתעלם מבשרנו, במידה כפולה של חובת אחים ושל חובת בנין העם על אדמתנו".

עם חקיקת חוק "שוויון הזדמנויות בעבודה", על ידי הכנסת לפני כחצי יובל, אסרה מדינת ישראל על  הפליית עובד בשל מוצא, מגדר, גזע וכדומה. חרף החוק שנועד למנוע גזענות ואפליה פסולה, ישנם פרויקטים ביטחוניים רגישים, כדוגמת המקלט הגרעיני שנחצב בהרי ירושלים, קריית התעשייה האווירית ועיר הבה"דים הנבנית  בנגב, בהם קיים חשש מהעסקת פועלים ערבים מסיבות ביטחוניות. במגבלות הפוליטקלי קורקט, השימוש הרווח במונח "בוגרי צבא", נועד פעמים רבות לתעדף יהודים מבלי לעבור על לשון החוק שהטילה המדינה על עצמה.

משמעות רוחנית לכל שלב

כך או כך, דווקא בשנים האחרונות, אחרי שחיקה רבת שנים במעמד עבודת הכפיים בכלל, ומקצועות הבניה בפרט – יש לא מעט יהודים שהולכים וחוזרים אל הפיגומים, והמציאות בה חברות בניה שלמות בהן עובדים יהודים בלבד, הופכת למראה נפוץ יותר ויותר.

"אנחנו מאמינים בעבודה עברית בעיקר מתוך 'עשה טוב'", אומר יהושע לבנון, סמנכ"ל 'הר כביר', חברת בניה בעבודה עברית. "זה לפרנס את האחים שלנו, לבנות את ארץ ישראל בקדושה, ובגלל האווירה המיוחדת של העשייה והיצירה המשותפת. בנוסף, יש לכך היבט כלכלי משמעותי המאפשר עבודה עם משרד הבטחון בפרויקטים הדורשים סיווג בטחוני מיוחד".

'הר כביר' הוקמה לפני למעלה מחמש עשרה שנה על ידי יצחק סקאלי, מהדמויות הבולטות בקרב אנשי הגבעות ומי שהקים את חוות הר כביר בקצה רכס ההרים של אלון מורה בואכה נופי בקעת הירדן. מחוות בודדים שהחלה באוטובוס ישן, הפך המקום במהלך השנים ליישוב צעיר, חקלאי ותורני. בין השאר, בנתה החברה בשנים האחרונות ביישוב איתמר מעל חמישים בתי מגורים, וכן את קמפוס הישיבה הגבוהה הכולל בית מדרש ומתחם פנימיות.

לצד מאות קבלנים קטנים של עבודה עברית, וחברות בניה המעסיקות מספר קטן יחסית של עובדים, הר כביר היא כנראה חברת הבניה בעבודה עברית הגדולה בארץ. עובדים בה למעלה משבעים עובדים בהעסקה ישירה, לצד עוד מספר דומה של עובדים המועסקים תחת קבלני משנה בפרויקטים שונים.

יהושע, בנו של הרב אליקים לבנון, מעניק הסבר פנימי ורוחני לעשייה הגשמית בברזל ובבטון. "הגמרא מספרת על רבי חייא שהיה מלמד תינוקות, הוא זה שצד את הצבאים, הכין את הקלף מעורם וכתב עליהם ספרי תורה. הסיפור הזה מבטא שלכל שלב בתהליך יש חשיבות לעצמה. כמו שבית בארץ ישראל הוא לא כמו בית בחוץ לארץ, אנחנו מאמינים שיש מהות גם לצורה שבה הבית נבנה. כשמתפללים באתר הבניה מנחה ועורכים סעודת ראש חודש על הבלוקים, אלו יסודות של קודש, שיוצרים משהו חיובי ומהותי. ואכן, רוב העובדים אצלנו לא הגיעו למקצוע הזה כברירת מחדל, אלא מתוך רצון ובחירה: יש שאוהבים את החיבור לארץ ישראל דרך הבניה, ויש כאלה שמתחברים לעבודת כפיים ויצירתיות".

"יש עוד היבט שנמצא בין ההיבט הטכני להיבט המהותי שאותו אני יכול לספר מתוך החוויה האישית שלי, כשבניתי את הבית שלי, עוד לפני שנכנסתי לעבוד בחברה. כשאתה נכנס לתוך אתר הבניה של הבית שלך, ואתה רואה את הפועלים עובדים לצלילי מוזיקה חסידית, זה נותן הרגשה אחרת. אלו מראות וצלילים שונים לחלוטין ממה ששומעים ורואים בדרך כלל במקומות כאלו" הוא אומר.

יש טענה רווחת שעבודה עברית היא תופעה מקומית, כזו שלא יכולה לתת מענה לפרויקטים בסדר גודל משמעותי.

"זה ממש לא נכון. אפשר לבנות עם יהודים כל פרויקט, ובמחירים טובים. העניין הוא שבניה עם יהודים חייבת להיות יותר חכמה מאשר בניה עם עובדים זרים או ערבים, וזאת משלוש סיבות", הוא מסביר. "השחיקה הרבה שיש במקצועות הבניה הקשים – בלוקים, בטון, ריצוף וטיוח, האופי של הפועלים היהודים שמתקשים לעשות כל הזמן את אותו הדבר ומחפשים התחדשות והתקדמות, ובנוסף לוחות הזמנים צריכים להיות יותר מהירים בגלל שכח העבודה שלנו יותר יקר. שלושת הגורמים הללו מחייבים אותנו לפתח שיטות עבודה שיתאימו לאוכלוסיית העובדים שלנו".

בגלל שיטות העבודה החכמות, כמו למשל שימוש בתבניות יציקה מבודדות, במקום בניה סטנדרטית באמצעות בלוקים, הבניה מתקדמת בצורה הרבה יותר מהירה מקבלנים סטנדרטיים. כך למשל הצליחו אנשי 'הר כביר' להקים את בית המדרש באיתמר, שנבנה לזכר משפחת פוגל הי"ד, עד יום האזכרה הראשון. גם בשכונות שהוקמו על ידם בשנים האחרונות במספר יישובים, עברה פחות משנה בין תחילת העבודות ועד מסירת המפתח ללקוחות ואכלוס הדירות.

עם כל השכלול והקדמה, יש עדיין פער מחירים בין עבודה יהודית ל'עבודה זרה'. איך אתם מתמודדים עם זה בתוך שוק תחרותי?

"הקושי הגדול זה להתחרות ביהודה ושומרון", הוא אומר. "בהיעדר אכיפה, רבים מהקבלנים שעובדים עם ערבים מיו"ש, לא מקפידים על זכויות העובדים ותנאי ההעסקה, שמהם נהנה פועל ערבי בתחומי הקו הירוק, וממילא העבודה יותר זולה. באזור יו"ש ישנו פער מחירים משמעותי יותר, אולם בתוך תחומי הקו הירוק עלויות הפועלים די קרובות, והפער מצטמצם בצורה עוד יותר משמעותית, ובכל מקרה, יש לזכור כי לוחות הזמנים הקצרים עד להגשת המבנים שווים אף הם ללקוחות לא מעט כסף".

כשמדובר על התשלום לפועלים עצמם, השכר נע בין שלושים וחמישה שקלים לשעה לעובד מתחיל, ומי שמתמיד בחברה לאורך שנים והופך לבעל מקצוע, יכול להרוויח מעל עשרת אלפים שקלים בחודש.

"עובדים יהודיים הרבה יותר קל לחבר לחברה, וכולם אכפתיים כלפיה", הוא מצביע על היבט נוסף. "בהרבה אתרים עם פועלים לא יהודים, בסוף יום העבודה יש בדיקת תיקים ביציאה לראות שאף אחד לא גנב משהו. אצלנו הכל פתוח ואין בעיות של גניבות ציוד והשחתה".

המשפחתיות המיוחדת הזו מתרחשת בין השאר הודות לטיולי גיבוש בהם משתתפים כלל עובדי החברה – החל מהבעלים והמנכ"ל ועד אחרון הפועלים, או לכיבוד מיוחד ודבר תורה בארוחת הצהרים בכל ראש חודש. בחברה קבלנית אחרת הבונה בדרום הארץ ואיזור הר חברון, ערך לאחרונה אחד הפועלים סיום על הש"ס. במהלך האירוע המרגש הוא סיפר כי זמן הלימוד העיקרי היה במהלך נסיעות הבוקר אל אתרי הבניה.

הפרגון החם לחברות המתחרות לכאורה על אותה משבצת, מלמד אף הוא על הסתכלות אחרת מהמקובל. "יש עוד שתי קבוצות בניה גדולות של עבודה עברית – הקבלן אריאל בן שטרית מחברת "בן פורת" שביצהר, והחברה של אלישיב כהן ממעון", מציין לבנון. "כוח הבניה של שלוש הקבוצות האלו הוא של יותר ממאה בתים בשנה, כאשר רק לפני עשר שנים לא היו סדרי גודל כאלו, וקבלני עבודה עברית עסקו בעיקר בבניה קלה. ההתקדמות תלויה גם ברצון של הציבור, וגם בהבנה של העובדים שאפשר להתפרנס מהמקצוע הזה בכבוד".

משדכים קבלנים ללקוחות

יוזמה נוספת הפועלת בשנים האחרונות, הוא 'מוקד עבודה עברית' שהוקם על ידי תלמידי הרב יצחק גינזבורג לפני למעלה מעשור, כשהסיבות לפעילותו הן "חשיבות עבודת הכפיים, אהבת ישראל ומתן פרנסה ליהודים". המוקד מספק מידע חינמי לציבור על אלפי עסקים המוגדרים כ'עבודה עברית' ממגוון תחומים, כשהבולט שבהם הוא תחום הבניה, ומדרג אותם בהתאם לציון איכות ושביעות רצון של הלקוחות.

"אני מרגיש בפרויקט הזה את גאולת ישראל בארצם ואת אהבת ישראל שמתעצמת גם על ידי עזרה בפרנסה של החברים והשכנים שלי", מסביר איתן רבינוביץ', ממפעילי המוקד. "אנו מאמינים כי עבודה עברית צריכה להיות איכותית, אמינה וישרה, ולטובת העניין עשינו שינוי בשנה האחרונה ועברנו להכוונה לבעלי מקצוע איכותיים ואמינים שאנחנו בודקים או לכאלו שקיבלנו עליהם המלצות. גם מבחינה מקצועית אנחנו רואים שעם הזמן יש יותר דרישה לעבודה עברית וממילא גם המקצועיות של העבודה העברית עולה ומשתכללת. עבודה עברית זו עבודה שכל הזמן חושבת איך לשכלל ולשפר וליעל את העבודה ולעשות אותה טובה יותר, קלה ואיכותית ובפחות זמן וכסף".

איתן מתייחס לאיסור האפליה בתעסוקה ודוחה את הטענות כלפי גזענות. "ראשית, אנו מאמינים בתורתנו הקדושה והיא זאת שמנחה אותנו בכל תחומי החיים. גם בביטחון וגם בבניית בית. התורה מדריכה אותנו שלכתחילה אנו צריכים להעדיף להעסיק עבודה עברית 'או קנה מיד עמיתך, וחי אחיך עמך'".

"כאשר אני מעסיק יהודים, זו חלק ממצוות 'ואהבת לרעך כמוך', מתוך דאגה מעשית לטובת ופרנסת הזולת וממילא לעידוד עבודת כפיים, עליה וערבות הדדית. מדינה שרוצה לדאוג להתפתחות התקינה שלה, לא יכולה להיות תלויה בעמים זרים, ובפרט כאשר מדובר באלו שאינם אוהבי ישראל, למעשה המדינה היא זו שצריכה לעודד ולהכווין לכך שתהיה לה יכולת עצמית בבניה ובפיתוח".

אחד החיבורים המעניינים, המלמד על ההשפעה התודעתית שהולכת ונבנית עם כל פרויקט בניה חדש, נוצר בבניית בית המדרש של חסידות ויז'ניץ בבני ברק, ההולך ונבנה בימים אלו. בכניסה לאתר הוצב שלט עם תפילת 'לשם ייחוד' לבניית בית המדרש שנאמר בתחילת יום העבודה. בחסידות החליטו לצאת לדרך לפני כשנה ורצו להשלים את שלד בית המדרש בלוח זמנים כמעט בלתי אפשרי - עד לימים הנוראים. "בהתחלה הם תכננו לבנות עם לא-יהודים ולקחו אותנו רק בגלל לוחות הזמנים ואיכות הבניה. רק אחרי שהתחלנו את הפרויקט קיבלנו הרבה מאוד תגובות נרגשות", מספר לבנון לסיום.

האדמו"ר עצמו, שהגיע מספר פעמים לאתר וסייר במוקדי הבניה השונים, נהנה לראות בביקוריו במקום, את הפועלים עם הפאות הארוכות והציציות בחוץ. הוא אף יצק את יסוד בית המדרש לשם קדושת בית הכנסת, כהמשך לאביו, הרבי הקודם בעל ה'ישועות משה' שיצק את בית המדרש הקודם שעמד במתחם, וזקנו הרבי בעל ה'אמרי חיים' שיצק את הביהמ"ד הישן שעמד שם לפני ביהמ"ד הקודם. " חסידים ותיקים סיפרו לנו בנוסטלגיה כי שיכון ויז'ניץ נבנה בשנות החמישים על ידי אנשים מהחסידות, והם רואים בכך חיבור לתקופה ולעשיה של אז".