ההר הטוב והלבנון: סודות דרום לבנון

מדריך יישובים ומקומות בלבנון

מחוז דרום לבנון

נזכיר לעצמנו את מפת המחוזות והנפות במדינת לבנון והפעם אנחנו  במחוז דרום לבנון שבו שלושה  נפות: נפת צידון, נפת ג'זין ונפת צור.

נפת צור: 

נפת צור נמצאת בחלקו המערבי של דרום לבנון (מערבית לכביש מנבטיה לתבנין), מהגבול עם ישראל ועד לנהר הליטאני.

צור - העיר הרביעית בגודלה בלבנון (כ-160 אלף תושבים). שוכנת על חוף הים התיכון, 23 ק"מ צפונית לראש הנקרה. העיר צור היא מהערים העתיקות בעולם, והייתה מרכז פעילות של הפיניקים. בתקופת דוד ושלמה שלט בצור המלך חירם ששיתף פעולה עם דוד ושלמה וסייע לבניית המקדש. בנביאים ישעיהו ויחזקאל ישנה התייחסות מיוחדת לעתידה של צור בנבואת "משא צור". בתקופת בית שני (השלטון היווני והרומאי) הייתה קהילה גדולה בצור, יהודים מצור גם השתתפו ב"מרד הגדול" והתגייסו לעזרת יוחנן מגוש חלב. יהודים ישבו בצור גם לאחר בית שני והיא מוזכרת ב"כתובת רחוב" בגבולות היישוב היהודי של עולי בבל. בימי הביניים עברה ישיבת ארץ ישראל "גאון יעקב" בראשות רבי אביתר גאון לעיר צור (לפני 900 שנים). הקהילה בעיר צור נחרבה כעבור 15 שנים. בתקופת מלחמת לבנון הראשונה נכבשה צור ע"י צה"ל, מתקופה זו זכורים שני אסונות "אסון צור הראשון" ו"אסון צור השני" - פיגועים שבהם נהרגו חיילים רבים במתקפה על מפקדות צה"ל, צה"ל נסוג מצור ב 1985 בתקופת ההיערכות ברצועת הביטחון.

הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
​בטלגרם >>

רשידיה - מחנה פליטים ברצועת החוף כ-5 ק"מ דרומית לצור, (וכ-15 ק"מ מראש הנקרה) ובו כ-30 אלף תושבים, המחנה נכבש ע"י ישראל במלחמת שלום הגליל. זאב וילנאי הציע לזהות את העיר "חוסה" המופיעה בנחלת אשר  "וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה. (יהושע יט, כט) בתל רשידיה. 

אום אלעומאיד - אתר ארכיאולוגי ברצועת החוף כ-5 ק"מ צפונית לראש הנקרה, שבו מזוהה העיר "חמון" שנזכרת כאחת מערי נחלת אשר "עֶבְרֹן וּרְחֹב, וְחַמּוֹן וְקָנָה, עַד, צִידוֹן רַבָּה" (יהושע יט,כח), שם המקום השתמר בשם הכפר הסמוך 'חמול', ובאתר נחשפו כתובות ארכיאולוגיות חשובות המזהות את המקום עם העיר חמון.

קאנא  - עיירה על כביש צור-תבנין כ12 ק"מ צפונית לזרעית/שתולה, המזוהה כעיר "קנה" בנחלת שבט אשר "עֶבְרֹן וּרְחֹב, וְחַמּוֹן וְקָנָה, עַד, צִידוֹן רַבָּה" (יהושע יט,כח). בכפר היו שתי תקריות שעלו לכותרות כהרג "חפים מפשע". במבצע "ענבי זעם" (1996) כוח בפיקוד נפתלי בנט נקלע למארב, ובניסיון החילוץ, לטענת חיזבאללה, נפגע מבנה שבו התרכזו פליטים ונהרגו 102 לבנונים, ככל הנראה האירוע זוייף. גם במלחמת לבנון ה-2 בהפגזה של מבנה שבו היו משגרי קטיושות נהרגו 28 לבנונים, אירוע שהיה זרז שהוביל לסיום המלחמה.

חִרבֶת אל־מַחַאלִבּ - אתר ארכיאולוגי מצפון מזרח לעיר צור, המזוהה עם העיר אחלב (המופיעה בספר יהושע כ"מחבל"), שהייתה בין צור לצידון, שבט אשר לא הורישו את הכנענים באחלב (שופטים א,לא). 

צדיקין - עיירה קטנה על כביש צור-תבנין דרומית לכפר קאנא, (כ-12 ק"מ צפונית לגבול ישראל-לבנון). בכפר נמצאו שרידים של אתר שנראה כבית כנסת קדום שכיוון התפילה בו דרומה - לירושלים. כיום – מרכז של חיזבאללה.

א-נאקורה - עיירת החוף הדרומית ביותר בלבנון כ2.5 ק"מ מהגבול עם ישראל בעיר מתגוררים כ-25 אלף תושבים ובה מפקדת כוח האו"ם המוצב בדרום לבנון. חיזרבת מזי - כ-2 ק"מ צפונית לראש הנקרה בסמוך לכפר נאקורה, המזוהה כיישוב יהודי בשם "מזה" מתקופת המשנה והתלמוד, המופיע בפסיפס כתובת רחוב ב"עיירות האסורות" שחל בהם חובת קיום מצוות התלויות בארץ. 

ראס אל ביאדה - כ-10 ק"מ צפונית לראש הנקרה. בנקודה הזאת היה המוצב הצפוני ביותר של חיל הים עד הנסיגה מלבנון, מוצב שהשקיף על העיר צור. חוקרים שונים מזהים את המקום עם לבלבו/ לבנבן, המוזכר בחז"ל במקומות שונים (לדוג' גיטין ז:) כקצה הצפוני של "הרצועה היוצאת" מעכו צפונה. "אמר ר"ש יכול אני להאכיל את הכהנים טהרות בבורסקי שבצדן ושבעירות שבלבנות מפני שסמוכין לים או לנהר" [תוספתא אהלות].

יאנוח - כפר ממזרח לצור כ-4 ק"מ ממזרח לצור, וכ17 ק"מ צפונית לגבול עם ישראל. יאנוח מזוכר בגלות שבט נפתלי ע"י תגלת פלאסר מלך אשור "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה." 

בתחום נפת צור, "סולמה של צור" – רכס שיורד אל הים התיכון עד לראש הנקרה, ונזכר במקורות בשל העובדה כי העוברים ב"דרך הים" היו צריכים לטפס על הרכס ולרדת במעבר מצור דרומה ולהפך. על הרכס שעליו עובר כיום הגבול מספר יישובים הצמוד לגבול: עלמא א-שעב -  כפר (נוצרי) סמוך לגבול על "סולמה של צור" כ-1.5 קילומטר מצפון לקיבוץ חניתה. הכפר צופה על מישור החוף הלבנוני ועל צור. יארין - כפר ב"סולמה של צור" צמוד לגבול עם ישראל כק"מ מהגבול מצפון לערב אל ערמאשה ואדמית. ומרווחין, בגזרת זרעית ושתולה. בקו השני (כ-5 ק"מ מהגבול) ישנם את הכפרים: חמול, טיר חרפא,, ג'יביין, בית ליף. ולאחריהם זיבקין, מגדל ז'ון, וג'בל בוטם. על הכביש היורד מצור לכיוון דרום מזרח לתבנין יישובים צפופים ובמרכזם: כפר קאנא.

נפת צידון:

נפת צידון יושבת על חוף הים צפונית לליטני (ומצפון לנפת צור) כשגבולה הצפוני הוא שפך האוואלי, במרכז הנפה העיר העתיקה צידון. בנפת צידון ישנם יישובים לאורך מישור החוף, ועל הכביש שעולה מצידון לג'זין. מדרום ישנם 2 דרכים המגיעות לנבטיה: דרך היוצאת משפך הזהרני על גדתו השמאלית לכיוון דרום מזרח ועד לנבטיה, ודרך נוספת היוצאת מצפון לליטני ועולה בכיוון צפון מזרח לנבטיה.

צידון - העיר השלישית בגודלה בלבנון (כ-200 אלף תושבים), 40 ק"מ צפונית לצור ובאמצע הדרך בין צור לביירות. בעת העתיקה היתה צידון (הקרועה על שמו של בכור כנען) עיר מרכזית בערי הפיניקים (שבתנ"ך מכונים על שמה "צידונים"). העיר מוזכרת בתנ"ך פעמים רבות כעיר בנחלת אשר, אך מופיעה בברכת זבולון עליו נאמר "וירכתו על צידון". בספר שופטים מסופר כי אשר לא הוריש את יושבי צידון, שהמשיכה להיות עיר כנענית מרכזית המוזכרת בנביאים. אחרי השלטון היווני והביזנטי נכבשה צידון ע"י סלאח א-דין, אך בהמשך נכבשה שוב והפכה למרכז צלבני. יהודי צידון החשיבו את עצמם ליושבי ארץ ישראל ולא נהגו יום טוב שני גלויות. בעיר קיים בית כנסת עתיק בן כ-1200 שנים הנחשב לעתיק ביותר בעולם שמבנהו קיים, עפ"י יהודי צידון הוא נבנה על חורבות בית כנסת שנבנה בתקופת חורבן בית המקדש השני. יהודים גרו בצידון גם בתקופה העות'מאנית, ובמפקד שנערך ע"י משה מונטיפיורי נרשמו 57 משפחות בצידון, אך רק משפחות ספורות נשארו לאחר מלחמת השחרור. במשך הדורות ציינו יהודים את ציון ישככר וזבולון בני יעקב בעיר צידון.

סרפנד/צרפת -  עיירה על חוף הים התיכון (כ-10 אלף תושבים) מעט דרומית לצידון (כ-45 ק"מ מהגבול עם ישראל), שמשמרת את שמה של העיר צרפת המוזכרת בספר מלכים כאשר אליהו בורח מאחאב. צרפת היתה מערי הפינקים – שאיזבל אשתו של אחאב הייתה ביתו של אתבעל מלך הפינקים, "קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ.  וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל-פֶּתַח הָעִיר". (מלכים א יז, ט-י) שם התקיימו הניסים המפורסמים כאשר "כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר", ונס תחיית המתים שעשה אליהו בעקבותיו נאמר "עתה זה ידעתי כי איש אלוקים אתה ודבר ה' בפיך אמת".

נפת ג'זין 

נפת ג'זין יוצאת דופן בדרום לבנון בכך שרוב האוכלוסייה שלה נוצרית (ולכן חלק ממנה נכלל בתקופת רצועת הביטחון ב"מובלעת ג'זין"). במרכזה העיר ג'זין שבמורדות ג'בל ברוך. שטח הנפה נמצא מזרחית לצידון ומצפון לליטני. מצפון לנפת ג'זין נהר האוואלי המבדיל בין מחוז דרום לבנון למחוז הר הלבנון.             

ג'זין  - עיירה (נוצרית) בדרום הר הלבנון, 35 ק"מ צפונית למטולה. דרך ג'זין עוברת הדרך מצידון לבקעת הלבנון, בגלל האוכלוסייה הנוצרית והחלק שלקחה בצד"ל, כשהוקמה רצועת הביטחון נכללה ג'זין  ב"מובלעת" שמתחה את רצועת הביטחון צפונה, והיה שם מוצב צה"ל הצפוני ביותר "מוצב ריחן" שתמך במוצבי צד"ל עד שהמובלעת התמוטטה כשנה לפני נסיגת צה"ל מלבנון.

ג'בל סאפי – פסגת הר בדרום הר הלבנון בגובה 1,300 מטר כ-25 ק"מ צפונית מערבית למטולה יהודים שהיו עולים למקום אותו זיהו כקבר צפניה הנביא. צפונית לג'בל סאפי יוצא נהר הזהראני שנשפך לים התיכון מדרום לצידון.