מתחילת מלחמת שמיני עצרת עולה בישראל ההבנה שנדרש שינוי ביחס לאויב, גם בעניין הכנסת פועלים מקרבו. ההכרה בכך שפועלים הם מחבלים פוטנציאליים (בביצוע הפיגוע או באיסוף מודיעין לקראתו), ולפחות אצל חלק מהעם - גם בכך שפרנסתה של אוכלוסית האויב מחזיקה אותה בארץ במקום שתחפש את גורלה בחו"ל - הביאה להפסקת העסקתם. עד היום כניסת הפועלים הערבים מיו"ש לתוך תחומי הקו הירוק אסורה באופן כללי, ומאופשרת רק בצמצום לצרכים שהוגדרו חיוניים. ביו"ש עצמה הצבא לא מעודד באופן גלוי הכנסת פועלים אבל גם לא מונע אותה, וההכרעה היא בידי היישובים עצמם.
אך הפסקת העבודה של הפועלים לא הוכרזה רשמית כמדיניות קבועה חדשה, והמצב הנוכחי נשאר בגדר מצב ביניים. ישראל עוד לא הצליחה למצוא תחליפים לכוח העבודה של יותר ממאה חמישים אלף איש שעבדו לפני פרוץ המלחמה בתוך הקו הירוק או אצל ישראלים ביו"ש - רובם חוקיים וחלקם כשב"חים. הקבלנים גם הם לא מתארגנים לפתרון ארוך טווח, אלא נמצאים בדרך כלל רק בתודעה של סתימת חור - שלא ברור כמה זמן ימשך. מערכת הבטחון עדיין שרוייה בתפיסה שהתעסוקה אצל הערבים מורידה ממנה את הלחץ, ולכן לוחצת כל העת לחזור להכניס לפחות חלק מהפועלים, כדי להקל על המצוקה הכלכלית וכך לכאורה למתן את הטרור. כפי שהעניינים עומדים כיום, גם אוכלוסית הפועלים ומשפחותיהם יכולה להניח שאחרי שתחזיק בשיניים עוד כמה חודשים היא כנראה תוכל לחזור להתפרנס מהיהודים.
המניע שדוחף את כל השחקנים לחזור לחיקה הנוח כביכול של העסקת הפועלים הערבים הוא הכלכלה. הפועלים האלו כבר מיומנים ושכרם זול, והעדרם גורם להפסד כספי גדול של קבלנים ולעליית מחירי הדיור. נסיונות להחליף אותם בעובדים זרים מחייבים הוצאת כסף רב יותר בשכר, ובטווח המיידי לא נותנים רווח - עד שהזרים לומדים את מה שהערבים כבר מקצועיים בו. לכאורה נראה שההתנגשות היא בין האינטרס הכלכלי ובין המדיניות והבטחון. אך לדברי ד"ר מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה, הראיה הזו עצמה היא מוטעית.
'לטווח הקצר, העסקת הפועלים בזול נוחה לכולם. אבל בטווח הארוך אין לי ספק שזה גורם לנזק מאוד רציני לכלכלה הישראלית, לענף הבניה וגם לחברה הערבית-ישראלית. השקעת יותר הון וטכנולוגיה בענף אמנם תהיה קצת יקרה יותר בטווח הארוך מהסתמכות על כוח אדם זול. אבל צריך לזכור שהאלטרנטיבה האמתית להשקעת הון וטכנולוגיה היא לא פועלים זולים לתמיד - אלא אספקת פועלים זולים עד למשבר הבטחוני הבא, ואז מחסור וטלטלה לענף הבניה ולכלל המשק. גם בלי מלחמה, אפילו כשיש רק התראות על פיגועים, מוטל לפעמים סגר של כמה ימים. ואז הבניה בארץ נתקעת, והקבלנים מצפים שהממשלה תסייע להם. יש לזה עלות אמתית גבוהה, ולא משנה מי נושא בה - הקבלנים או משלמי המסים'.
לדברי שראל, אגב, אפילו אם העסקת ערבים עוזרת למניעת טרור מצדם, כלל לא בטוח ששכר הצעד הזה לא יוצא בהפסד המצוקה שנגרמת לפועלים בכל פעם שישראל סוגרת את המעברים בעתות משבר, ובעצמה יכולה לעודד אותם לטרור - מה שלא היה נכון אם לכתחילה הם לא היו מתפרנסים מעבודה אצל היהודים.
בנוגע לפגיעה בחברה הערבית-ישראלית, המחקר לדברי שראל מראה שגברים צעירים בעלי השכלה נמוכה - שבישראל הם בעיקר ערבים - הם הקבוצה המועדת ביותר לאבטלה בעקבות העסקת זרים בעבודות כפיים. כשמעסיקים את הערבים מיו"ש במחיר זול יותר, 'ערבים ישראלים רבים או ילכו בטל, או ישאבו לפשיעה הפושה בציבור הזה'.
כדי להמנע מהטלטלות בענף הבניה שבבירור יחזרו שוב ושוב, שראל מציע
'לקבוע את המספר היחיד של פועלים מרש"פ שלא תהיה בו תנודתיות - אפס, עם מחויבות של המדינה שהוא ישאר אפס'. סגירת השער הרשמית לפועלים תפחית גם את מספר המסתננים כשב"חים. הגמילה מכוח העבודה ה'פלסטיני' תביא להתייעלות טכנולוגית. 'ישראל היא היום הפרימיטיבית ביותר במערב בטכנולוגית בניה - אין שום תמריץ להתייעל כשיש פועלים כל כך זולים.'
'לפעמים שני פועלים ושני מנופים יכולים לתת אותה תפוקת עבודה כמו מנוף אחד ועשרה פועלים, אבל כשהפועלים זולים אין למעסיק סיבה להשקיע בטכנולוגיה'. בנוסף, 'אין סיבה שהשכר לא יעלה קצת וימשוך מועסקים ישראלים, ערבים וגם יהודים'.
צעדים נוספים להפחתת עלויות הבניה הם הגדלת מספר העובדים הזרים במידה מסוימת, פתיחה ליבוא בתחום הבניה והפחתת רגולציה. 'יש חסרון משמעותי בפתיחות ליבוא', אומר שראל, 'היבוא נחסם וזה פוגע ביעילות המשק. אם יאפשרו לחברות זרות להתחרות בישראליות בבניית מיזמי בניה גדולים, כמו שכיום עושים רק בתשתיות (כמו נמלים או מנהרות הרכבת הקלה לדוגמה), כוחות השוק יביאו לפריון עבודה גבוה יותר ויורידו מחירים'. את הפועלים של החברות הזרות הוא מפריד מקטגורית 'עובדים זרים', משום שהם אינם מציבים את אותן הבעיות למדינה - החברה הזוכה במכרז היא האחראית עליהם, ובתנאי החוזה אפשר אפילו לקבוע שחלק מהתשלום ינתן רק לאחר הוכחת עזיבתם את הארץ בסיום המיזם, כך שלא תהיה תופעת לוואי של השתקעות זרים לא רצויה. לגבי הפחתת הרגולציה, 'זו הזדמנות לבחון ולצמצם רגולציה מיותרת, שקיימת בכל תחום ותמיד מכבידה על המשק ומעלה את יוקר המחיה'.
לא תמיד הטוב והנכון הוא גם המשתלם, אבל לאור הניתוח הכלכלי של שראל לגבי העסקת פועלים מיו"ש, זהו מקרה שבו המעשה הראוי למען הציונות הוא גם האינטרס הכלכלי. המעבר לדרך חדשה מצריך יציאה מאזור הנוחות והשקעה ראשונית בפיתוח ובהתארגנות מחודשת. אך ככל שהצורך יופנם מהר יותר וככל שתקדים ההשלמה עם השינוי ההכרחי, מחירו עשוי להיות קל יותר.
