בעקבות האירועים שהתרחשו בסוף השבוע, שמענו מהרב אפרים ארנברג, משפיע בישיבת תום ודעת בירושלים, התייחסות לדבריה של השרה מירי רגב. "כנראה יש הרבה שמזדהים עם התסכול שיש לשרה רגב. זה תסכול שמגיע ממקום טוב וצועק כנגד מה שקורה".
"מצד שני", מוסיף מיד הרב ארנברג, כי "קשה לגבות את הזעקה של השרה כאשר התסכול הוא לא רק מאותם אמני שמאל אלא גם מהשרה הממונה על התרבות בישראל, שבצורה מסוימת מאפשרת ומזינה את כל הטירוף הזה שקורה כאן. ההתעוררות הכללית מגיעה רק כאשר "והיית משוגע ממראה עיניך", מצוטט הרב ארנברג מפרשת השבוע האחרונה.
"'דת התרבות" היום היא האופיום של ההמונים. יש צריכה מתמדת של תרבות שנועדה להסיח את הדעת משגרת החיים המיואשת, בכדי שהרכבת תוכל להמשיך לנסוע. כבר לא לגמרי נהנים מכל הנהנתנות הזו, אבל רגילים, 'והתרבות' זה האופיום שמאפשר את זה. "חוץ מזה", מוסיף הרב ארנברג, "זה כמובן מדרון חלקלק ומתוך הצריכה השגרתית מפתחים תלות גם להרבה בעיות שיש בתרבות היום".
"מידי פעם, המפלצת שאנחנו מגדלים אצלנו בסלון מתפרצת וזה לא נעים. חוסר הנעימות הזו הוא אמיתי לחלוטין, הוא מגיע מהקדושה, אבל הוא מתעורר רק במקרי קיצון. הבעיה היא לא מקרי הקיצון, אדרבא, הם משקפים את המצב לאשורו מספיק בכדי לפתוח לנו את העיניים. הבעיה האמתית מובנת בעצם תפיסת 'התרבות' הקיימת. לצערי על שיגרה זו משרד התרבות לא קובל, להיפך, הוא שואף להעצים אותה".
את התקרית האחרונה מנצל הרב ארנברג בכדי להסביר מהי תרבות יהודית, לטעמו. "כל עוד תפיסת התרבות היא נוכרית, ובמקרה הטוב היא ללא עבירות או מוגשת 'בקוסמטיקה' יהודית, אך אין לה בשורה יהודית, אזי אין את הפתרון המושלם. אצלנו תרבות היא אינה זו המספקת היסח הדעת מהריק הפנימי אל גירויים מזדמנים, אלא זו המתעצמת עם הזדקקותו של האדם, שהיא הבסיס לקשר עם ה'".
"סיפור כזה צריך להביא אותנו לבירור עמוק איזה סוג תרבות אנחנו רוצים במדינה שלנו. אל לנו להתעסק עם אמירה כזו או אחרת של אמן, אלא לברר האם רוצים תרבות שמשכיחה ממנו שאנחנו נזקקים לבורא עולם או תרבות שמזכירה לנו שאנו זקוקים לו".
