פרוייקט מיוחד - מלחמת לבנון השלישית או האחרונה
הנחת המוצא של סדרת הראיונות החדשה שלנו על הגבול הצפוני היא שהמלחמה הזאת חייבת להיות הזדמנות לא רק להחזיר את תושבי הגליל העליון אלא גם לעצב אותו מחדש. מי יתן ראשון את מכת הפתיחה? מהם שורשי הקונספציה שישראל תהיה חייבת לשנות מהיסוד? והאם המלחמה תמחוק את הסכם סייקס פיקו ותשנה היסטורית את המרחב והגבולות?
חודש וחצי אחרי פרוץ המלחמה אנשי קריית שמונה ואנשי הקיבוצים בצפון, שידעו מחלוקות קשות סביב הרפורמה, מצאו את עצמם באותו צד בלי שתכננו.
שתי הקבוצות הללו פונו מהצפון ושמעו יחד ולחוד הרבה מאוד הבטחות והצהרות על כך שחזבאללה הורחק ושאוטוטו יחזרו הביתה. בפועל המציאות מדברת בעד עצמה.
כך מצאו עצמם משה קקון מקריית שמונה יחד עם השכנים מכפר גלעדי והסביבה מובילים קבוצה שתייצג את התושבים המפונים. הדרישה הבסיסית: יצירת חייץ בין ישובי הגבול לחזבאללה. שם הקוד – לובי 1701.
1701 היא למעשה החלטה שעדיין תקפה אך כמובן לא מיושמת. היא סיימה את מלחמת לבנון השנייה ואושרה בידי האו"ם.
כשהאדמה הייתה עדיין חמה, לכל העולם היה ברור שכדי לעצור את המלחמה חיזבאללה יצטרך לסגת לאחור. כמה לאחור? הגבול הגיאוגרפי שלפחות עד כה סימן את התופת – נהר הליטני. זאת החלטה 1701 בתמצית: הסגת כוחות חזבאללה לאחור, קצת מצחיק לומר אבל גם פירוזו מנשקו, והבאת כוח יוניפי"ל שיפקח שזה אכן מתבצע.
אז איך יכול להיות שיש לנו חזבאללה על הגדרות וכנראה גם מתחת לאדמה מעבר לגדרות? כאן אנחנו כבר נכנסים למושגים כמו קונספציה, שאננות, בריחה מעימותים וכל הרעות החולות שהביאונו עד הלום. משה קקון יודע לספר את הסיפור הזה מהזווית המאוד פיזית שלו, הישר מקו הגבול שסמוך לבית שלו.
"אני אספר לך סיפור על כוח יוניפי״ל שמוזכר בהחלטה כמי שייקח כאן את העניינים לאחריותו", אומר קקון בן ה-42 ממקום שבתו בירושלים לשם התפנה עם משפחתו.
"היתה תקופה לאחר מלחמת לבנון השניה שהכוח הזה ניסה קצת לפעול באזורים מסוימים. אחרי שהוא הטריד יותר מדי את חיזבאללה, 6 חיילים שלו נהרגו בפיצוץ מכונית תופת. אף ארגון לא לקח אחריות אבל המסר עבר – הם הבינו שחזבאללה לא באמת ייתן לאף אחד לאכוף את זה. למעשה הגענו לכך שחיזבאללה חזק פי כמה ממה שהיה ב-2006", הוא אומר.
"בוא נגיד את האמת", הוא אומר. "כוח רדואן היה אמור להיות אצלנו בבית בשביעי באוקוטובר. כשהמערכה בדרום פרצה ידענו סופית שאנחנו חייבים לעשות משהו משמעותי ומיד. התחברנו קיבוצניקים שהפגינו נגד הרפורמה ומצד שני חברה מהציונות הדתית של סמוטריץ ובן גביר. אמרנו שמים את כל זה בצד ומתרכזים בלשמור על החיים שלנו".
הם עבדו כמו משוגעים כל אחד עם הקשרים והיכולות שלו. הביאו סיורים של חברי כנסת שיראו בעיניים מה זה אומר גדר ומי הם כל הישובים השכוחים שהם בקושי מכירים את שמם. "היה לנו חשוב להביא לסיורים האלה חברים מכמה מפלגות שונות – צבי סוכות עם אפרת רייטן – כאלה". הם בנו פלטפורמות של רשתות חברתיות כדי לצבור כוח, רצו לשבת בתוך הוועדות בכנסת וייצרו ניירות עמדה. המטרה אחת: לוודא שהסיפור הזה לא נגמר לפני שמייצרים חייץ פיזי בינם לבין האויב.
אתה יודע להסביר לעצמך היום איך זה קרה לנו?
"תסמונת ההתעלמות. כולם זוכרים את המנהרות שניסו להתעלם מהן. האוהל בהר דוב. התעלמות השתקה, הכלה".\
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
לפי מה שלמדת ההזנחה וההכלה הזאת לאורך שנים היא יותר אחריות הממשלה או צבא?
"אני יודע להגיד שתושבים אמורים לסמוך על הממשלה ועל הצבא שלהם. מה שקרה בשביעי באוקטובר הוא שהאזרחים הפסיקו לסמוך על הגורמים האלה. ידענו שחיזבאללה הוא מפלצת, אבל אתה אומר שאיפה שהוא מישהו כנראה יושב עם איזושהי תוכנית. לא יכול להיות שזה לא במעקב כלשהו. אבל אז אתה מבין שלא – שאין שום תוכנית. שמה שקרה בדרום יכול לקרות כאן בצפון רק במכפלות. אז אתה שואל מי יותר אחראי? לא יודע. מאז 2006 היו כאן הרבה ממשלות והרבה רמטכ"לים וכולם – אחד אחרי השני – נתנו לדבר הזה להמשיך ולגדול. כנראה שצריכים לעשות תחקירים מעמיקים יותר כדי להבין מה הנרטיב שהביא לזה. בינתיים עד כמה שאני מבין לאף אחד אין תוכניות באמת. למרות שכולם מבינים היטב שכדי שהתושבים יחזרו משהו משמעותי חייב להתרחש".
ממה שלמדת מהשיחות עם פוליטיקאים ואנשי צבא – אתה יודע להגיד משהו על תזמון המערכה?
"יש קולות נורמליים שאומרים שזה בלתי נמנע לטפל בזה צבאית כאן ועכשיו. מצד שני אתה שומע דיבורים על ניסיונות להגיע לתוצאה על ידי הסכמים. אני רוצה להאמין שאלו רק דיבורים שנועדו להרוויח זמן או לייצר ממד הפתעה, אבל אתה לא יודע מה לחשוב. חלק מהעבודה שלנו היא לשים לב כל הזמן שלא מתפתח כאן הסכם שיתגלה כבלתי מתקבל על הדעת".
"שים לב שבממשלה ממעטים מאוד לדבר על הצפון", אומר קקון. "לא ברור למה, אבל כמעט ולא שמעת את ביבי מדבר בהצהרות שלו על הצפון. יש איזו עמימות שהיא כנראה מכוונת. יש כאלה שטוענים שמחכים למערכת המיגון החדשה. אולי ממתינים לעלייתו של טראמפ. אבל בשורה התחתונה יש עמימות לאורך כל המלחמה. כל חברי הכנסת שמגיעים לכאן מגיעים עם הרבה אמירות יפות – אוהבים אתכם, מחבקים אתכם אבל אף אחד לא מתכוון להפוך שולחן".
בוא נניח רגע לדרך, מהי מבחינתך תוצאה שתניח את הדעת?
"נתחיל מזה שאני חושב שאי אפשר להשמיד את חיזבאללה בטווח הנראה לעין. אבל צריך כל הזמן לזכור שהוא בעיקר זרוע של איראן. איראן מחזיקה את היצור הזה כדי לתת לנו מכה במידה ונתקוף להם את הגרעין. לכן אני פחות מתעסק בלדבר על השמדת חיזבאללה ויותר על החיץ.
כאן צריך לשים על השולחן את מה שאנשים פחות אוהבים לדבר עליו, אבל אם כדי לנטרל את חמאס כולם הבינו שהיה צריך להשמיד שכונות שלמות בעזה, חייבים להפנים שכדי לנטרל את חזבאללה, שהוא עוצמתי הרבה יותר מחמאס לא יהיה מנוס מלהשמיד את הכפרים שנמצאים על הגבול. רק זה ייתן להם מכה שתגרום להם לחשב מסלול מחדש.
זה נכון משתי סיבות – הראשונה היא שחזבאללה בהיותו גם פוליטי בתוך הפרלמנט מציג את עצמו בפני הלבנונים כמגן על לבנון. לכן הדבר האחרון שהוא רוצה זה להיראות כמשמיד את לבנון. מזכיר שבינתיים המצב הוא הפוך: היום הוא משמיד את הישובים שלנו. יום אחרי יום. מטולה, שתולה, מנרה – בכל יום יורדים כאן בתים. לכן ברמת ההרתעה הפשוטה אם המשוואה תהיה שעל כל בית שיורד אצלנו – ירדו רחוב או כפר, זה ברור שהם יחשבו פעמיים לפני כל ירי. וכל התדמית שלהם כמגנים על לבנון תתהפך.
אבל זה לא רק ההרתעה – כי צריך להבין שבשנים האחרונות חזבאללה רכש אינספור בתים בכפרים האלה. למעשה מי שגר בכפרים האלה הם מזמן לא כפריים תמימים אלא אנשי חיזבאללה. אז אי אפשר לדבר על להרחיק אותם 10 קילומטרים או 15 מהגבול ולהשאיר את הכפרים האלה. הכפרים האלה הם למעשה התשתיות של חיזבאללה".
זאת אומרת אתה לא מדבר במושגים של ליטני אלא על בסיס ההתמקמות האזרחית שלפי מה שאתה מתאר היא כבר מזמן לא אזרחית?
"אין הרבה משמעות למילה ליטני. זה קו טופוגרפי שהמרחק שלו משתנה מאוד ממקום למקום. אני מדבר על כילא, עדייסה בצד של מטולה, ועד נקורה בצד השני. כפרים שהם היום צמודים ומשמשים כבסיסים של חיזבאללה. ומתוכם יורים עליך נ"ט שאפילו לא צריך בשבילם כינון ישיר. זה מציאות שאתה לא יכול לחיות איתה".
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
נניח שניקינו את הכפרים כפי שאתה מתאר ויצרנו מרחב נקי, הניסיון מלמד שאין וואקום והם חוזרים?
"ברור שמכאן צריך להיות ניהול יומיומי של הדבר הזה. כל מי שמתקרב חוטף. שום דבר לא קורה באזור שאתה מגדיר – לא מטייל ולא חקלאי. זה לא לכבוש את השטח אלא לוודא שאף אחד לא נכנס לשם באופן מוחלט. למעשה זה כמו מה שהם עושים לנו היום, רק הפוך. היום הם מוודאים שאף אחד לא מסתובב בקריית שמונה וחוזר אל העיר. אז התשובה שהייתה צריכה להיות היא עד שתחליטו אחרת – עשרים שנה קדימה אף אחד לא יחזור לאזורים האלה. אזור נקי נקי".
"אחרי כל זה צריך לזכור שכל זה לא מונע את האיום ארוך הטווח. אנחנו יודעים הרי שיש להם טילים שיכולים להגיע גם עד דימונה. מהצד הזה צריך לחזק את מאזן האימה שלך שאם הם יורים, מי שחוטף זאת מדינת לבנון.
יש כאן מדינה ריבונית לבנון, שחזבאללה הוא חלק מהפרלמנט שלה. המדינה הזאת לא יכולה להמשיך להתחבא מאחור".
אחרי שאתה מתאר את כל אלה, הדיבורים על הסכמים נראים תלושים
"בשלב הזה זה באמת בעיניי תלוש. הסכמים חייבים להגיע לשולחן רק אחרי שהגעת לנקודה הזאת. הסכמים בלי כל אלה כבר ראינו שלא שווים כלום. מעמדה של כוח יש מה לדבר על הסכמים".
מה אתם יודעים לומר היום על המנהרות בלבנון?
"אני לא יודע הרבה יותר ממה שפורסם אבל ברור היום שמדובר באלפי קילומטרים ויש חשש שחלק מהן חודרות. מדובר על פרויקט של עשרות שנים. מדברים על תמיכה של קוריאנים. יכולות של שינוע משאיות לפחות בחלקן. רשת מטורפת, מדינה שלימה מתחת ללבנון.
החשש הוא שיש עוד שאנחנו לא מודעים אליהם. לאו דווקא חודרות. אפילו מנהרה גדולה עם קיבולת לוחמים גדולה שהפתח שלה הוא מאה מטר מהגדר – זה תסריט שאף אחד לא רוצה לדמיין."
אנחנו מנסים להבין עם קקון מה גורם לנו להיות כאלה קרביים כשהחרב על הצוואר ומאידך כל כך מדחיקים כל עוד אפשר אחרת. "אנחנו עם שרוצה שקט" – הוא מסביר. "הי טק. גינה. זה החלום הישראלי – להיות חופשי בארצנו. זה לא רע בהכרח אבל זה לא מסתדר עם התוכניות של האויבים שלנו.
כשאתה לוקח הלוואה בשוק האפור אז יש לך שקט לכמה זמן אבל בסוף צריך להחזיר בריבית. אז לקחנו לעצמנו הלוואה של שקט לעשרים שנה אחרי הרבה שנים של צפון במלחמות מתמשכות. ועכשיו הריבית הגיעה למקומות שלא דמיינו".
איך אנחנו מבטיחים שגם אם נסיים את המערכה הזאת כמו שצריך, אנחנו לא מתפתים שוב לקחת הלוואות בשוק האפור?
אם אתה הולך למקור של כל הסיפור הזה אתה רואה שכל החוטים מובילים לאיראן. לאיראן יש מטרה מאוד מוצהרת. ואם אתה הולך עוד יותר אחורה אתה מגיע לכל מיני כוחות גדולים שקיימים בעולם. ככל שנצליח להביט רחב על המוטיבציות האלה ולייצר קואליציות רחבות יותר נגד הכוחות האלה, היכולות שלנו להיאבק בהם לאורך זמן תהיה גדולה יותר.
משהו בתפיסת הבטחון יצטרך להשתנות. מדברים הרבה על זה שאנחנו לא יודעים לדבר בשפה של האויבים שלנו ושאנחנו מתעקשים לחשוב שהם רוצים השכלה ושקט וכלכלה. כשאתה חושב במונחים של מה אני רוצה ומשליך את זה על האויב שלך אתה בבעיה. צריך לשנות את זה".
