והורשתם את הארץ וממקדשי תחלו

באו זרים במקדשי לגדע קרן ישראל. וכיוון שממקום המקדש לא הוצאו, ואף התרנו להם לנהוג שם מנהג בעלים, נמלאו עוז לפרוע פרעות בכל מרחבי הארץ. לא די שהפרעות לא גרמו לנו להתעשת ולשלוט במבקשי נפשנו, אלא אף הוספנו חטא על פשע ומיד לאחריהם נתנו פרס למרצחים, והכנסנו אותם אחר כבוד לממשלה. ממשלת ישראל ומדינת ישראל בדרך המלך לקראת שיתוף מלא של האויב הערבי, ובהמשך כיבושם המוחלט מבפנים והפיכת המדינה לערבית חלילה.

דרישת המקדש וחידוש קרבן פסח- כמטרות ארציות מעשיות -החלו עוד על ידי מבשרי הציונות ובראשם הרב קלישר. במידה ידועה דרישת ציון זו חוללה את כל התנועה הכבירה שבאה בעקבותיה. מאז נוכח  המקדש כיעד שיש לפעול להקמתו בפועל ממש, בכתבי הרצל וכתבי יאיר, אצל הרב קוק ואצל גרשון סלומון, וכן בתורתם של הרב אריאל ויהודה עציון. פעילי ההר והמקדש המסורים והצדיקים, שעומדים בעוז על כבודו של ההר החרב ששועלים מהלכים בו, אינם מתביישים מפני המלעיגים, אך גם לא משיבים להם כגמולם כדי לא להרבות מחלוקת וקטרוג בישראל חלילה. הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים , ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

התנועה הציונית בכלל, והפעילות בהר בפרט, בהיותה התמצית המזוקקת של כוחות הסער והגאולה הישראליים, התעלמה ומתעלמת מהבעיה הערבית. ודוק' בניגוד ללעז שמוציאים כאילו אנחנו מתעלמים מהערבים כבני אדם, שהוא דבר שקר מוחלט, ההתעלמות שלנו היא בכלל מהצד החייתי שבהם. הציונות באה לעשות טוב לעולם בכלל וליושבי הארץ בפרט, אך התעלמה מהחיה ומהרוע שמצוי בקרב הערבים בפרט והגויים בכלל. עין טובה היא מידה טובה ביחס לישראל, אך ביחס לאומות העולם העין הטובה היחידה האפשרית היא האמונה שבכוחם של ישראל לגאול אותם מתהום הרשע והשפל שהם מצויים בו.

אל הרצון לראות את הגויים כשווים במדרגתם האנושית - מוסרית לישראל חברו פערי הכוחות האדירים ביננו לבין הערבים. וביחד השוויון המוסרי המדומה, ופער הכוחות, גרמו לנו להכחיש את הסכנה האורבת לנו מבית. ככלל עם ישראל לדורותיו ובפרט מאז שחזר לארצו, הוא עם טוב שעסוק בעשיית טוב, ולא בהתמודדות עם הרע כל הזמן. אצל פעילי ההר נוספה מדרגה מיוחדת של הצדיקים הטהורים שאינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים אור וטוב בעולם.

הבעיה היחידה עם ההשקפה והשאיפות המתוארות לעיל היא שיש גם מציאות. ובמציאות הוירוס של האויב הערבי הפך כבר מזמו לסרטן, וכעת אף הגיע לראש. לצערנו צדק ראש הממשלה היוצא  נפתלי בנט באומרו כי עבאס אינו פילגש. בנט ולפיד הפכו אותו לאישה חוקית , מה שאומר שהוא שותף מלא בנכסי במדינה.

השולט בהר שולט בארץ כתב אורי צבי גרינברג, וכעת לא נותרה לנו ברירה אלא להישיר מבט אל המציאות בהר ובארץ ולנצח את הבעיה הערבית אחת ולתמיד. בניגוד לבניין  המקדש שעליו רבו המחלקות בקרב המימנים והמשמאילים כאחד, הפסקת המרי  המוסלמי ערבי , כמעט אינה שנויה במחלוקת. גם מי שליבו אינו יוצא אל הדוד ואל מקדשו, לא מוכן לסבול את העובדה שהמקום הקדוש ביותר לעם היהודי הופך לבסיס ותכלית כאחד של ההתנגדות ופעילות הלחימה כנגדנו.

בליל תשעה באב אשתקד ישבנו ודנו בבניין המקדש, עד שאמר אחד החכמים שדבר ראשון עלינו לדאוג שנוכל לבנות מקדש, ולאחר מכן גם נבנה אותו. והדברים ידועים וברורים לכל. כאשר יהודי רק מצייץ על מקדש מייד קמה מהומת אלו-הים והזהרות מפה ועד תאילנד כי הדבר "יצית את המזרח התיכון". וזאת על אף שברור לכל כי הערבים חלשים מאיתנו לאין ערוך ולא יוכלו לעמוד בקשרי המלחמה כנגדנו.

הדרישה מהמדינה וכל מערכותיה לאכוף את החוק ולאפשר ליהודים להתפלל וללמוד בהר חופשיים מאיומי ותכתיבי הערבים, לא נשמעת ברמה אף לא על ידי עולי ההר עצמם. את המצב הזה יש לשנות בהקדם. לשם כך יזמנו פעילות בשער הכותנה בתשעה באב בקריאה למשטרה פשוט לנהוג כפי שהחוק מורה: לשמור על כבוד האדם וחירותו ועל חופש הגישה של בני הדתות למקומות המקודשים להם, ולהרחיק מההר ולהעניש כל מי שמאיים לפגוע ביהודים רק בגלל יהדותם. ברור לכל שפעילות נחרצת של המשטרה וכוחות הביטחון בהר יגרמו להתמרדות וניסיונות התפרעות בשאר חלקי הארץ, ועלינו לדאוג לכך שזו תהיה הפעם האחרונה: : " יציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד. ואתה מרום לעלם ה'".