רבות כבר נכתב על מערכת הנדסת התודעה המשומנת של התקשורת הישראלית, אשר מחדירה באמצעות שימוש מכוון ומחושב במונחים מסוימים את מערכת הערכים שהיא רוצה שהציבור יאמץ, מערכת המנוגדת באופן קוטבי למוסר התורני בכל תחום שרק יעלה על הדעת. התקשורת משרתת מגמות פוליטיות מאד ברורות, מגמות של השמאל הפרוגרסיבי האנטי-יהודי ואנטי-ציוני, והכואב מכל הוא כאשר גם אנו – הציבור השפוי והמאמין, הציבור שזהותו היהודית יקרה לו – מאמצים מבלי משים את המינוח המרושע, אשר טובי המוחות של שונאי ישראל ישבו והגו ובררו ולבנו, עד שבחרו במילים ובמונחים הארסיים ביותר על-מנת לשרת את מטרותיהם הנלוזות.
לעיתים מדובר בהחדרת מינוח כה מתוחכם, עד שכולם ללא יוצא מן הכלל משתמשים בו, ואינם מבינים כיצד הם משחקים לידיהם של שונאי ישראל. ובימים אלו, בהם הטרור הערבי מרים ראש, חשוב עד מאד לעמוד על מערכת המינוחים שנשתרשה סביב נושא זה, כדי שנציגי הציבור המאמין בישראל קודם כל יהיו מודעים לבעיה, ובהמשך גם ידעו כיצד לטפל בה, באמצעות שימוש מכוון במינוח הנכון והתורני.
מספרת לנו התקשורת, שישראל נמצאת במאבק, במלחמה מול 'הטרור'. חפשתי ברחוב את אותה אישיות ששמה 'טרור' ולא מצאתי. חפשתי באטלס את המדינה שקוראים לה 'מדינת הטרור', לשווא. גם האנתרופולוגים לא סייעו לי למצוא את 'עם הטרור' ולעלות על עקבותיו. וזאת משום, שבאמת אין אויב כזה, ששמו 'הטרור'. יכולים לדבר וללהג ולכתוב ולשטוף את המח של כולנו עם הביטוי 'מלחמה בטרור', אבל האמת היא, שלאויב שלנו יש שם אחר, שם ברור, שכולם רועדים מהזכרת שמו, פן יואשמו בגזענות. שמו של האויב – ה-ע-ר-ב-י-ם.
כן, האומה הערבית היא האויב המרכזי של עם ישראל במאבק על הארץ הזאת, וכל מי שבמאה השנים האחרונות אינו מתגורר על המאדים יודע זאת היטב. והטרור – ובעברית 'הטלת אימה' – אינו אלא אחת משיטות הפעולה שנוקט אותו אויב אכזר, השואף להשמידנו. ואגב, זו אינה דווקא שיטת הלחימה המוצלחת ביותר שלו. הדיפלומטיה המעונבת והלוחמה הפסיכולוגית והמשא ומתן המדיני – אלו הביאו לאויב הישגים גדולים בהרבה מאשר פיגועים כאלו ואחרים. כמובן, שגם הפיגועים מסייעים להם בהחדרת אימה בקרב היהודים המפוחדים, אשר רגשות האשמה המעוותים שלהם והנחיתות המובנית שנובעת מחוסר אמונה בצדקת הדרך – כל אלו מביאים את היהודים ליאוש, המוביל להתאבדות בדמות ויתורים מדיניים לאויב הערבי. וכל זה מתחיל בכך שמטשטשים את זהותו של האויב, ומסתירים אותו מאחורי אותו מושג מופשט שקוראים לו 'הטרור'.
הגיע הזמן להשליך לסל האשפה את כל מערכת המינוח החולנית של גורמי השמאל, שכל מטרתם היא להחדיר בנו את ארס השנאה העצמית שהם כה נגועים בו. לא עוד 'מלחמה בטרור', אלא מלחמה באויב הערבי, שמשתמש בין השאר גם בטרור. לא עוד משפטים מטופשים כגון "ארגוני הטרור מעוניינים רק לרצוח נשים וילדים". זה לא נכון. הם אולי רשעים ואכזרים, אבל לא טפשים. אם מישהו טיפש, לצערי זה הצד שלנו. הם מעוניינים להשיג הישגים מדיניים, שתכליתם הקמת מדינה פלשתינית בארצנו הקדושה, ולשם כך הם מוכנים גם לרצוח את מי שהם מוצאים לנכון. המטרה הזה משותפת לאויב הערבי לכל סוגיו וגווניו – למחבלים מדיזנגוף ומחדרה, מבני-ברק ומבאר שבע, לאבו-מאזן ושאר אנשי הרשות, וגם לשייח' ראאד סלאח, וגם לחברי הכנסת אחמד טיבי ואיימן עודה (ולא נשכח את עופר כסיף, שלא יאשימו אותנו בגזענות, חלילה), וגם לחכם והערמומי שבכולם – מנסור עבאס. ולא נעים לומר, אבל גם השמאל הישראלי שותף לאותה מטרה, ובדרכו שלו, הוא מסייע לאויב הערבי, ביחד עם השמאל הבינלאומי, ארגוני ה-BDS ושאר מרעין בישין. הטרור מעולם לא היה מטרה בפני עצמה, הוא היה אמצעי שנועד להשיג את המטרה של חיסול המדינה היהודית. בואו נשים דברים על השולחן. בואו נגדיר היטב ובדיוק מיהו האויב. זהו השלב הראשון וההכרחי להשגת אותה אמונה בצדקת הדרך, אשר כה חסרה לנו כיום. כשנגיע לאותה אמונה, תראו כמה קל יהיה להכריע את האויב הערבי!
