היינו כחולמים

כוכב חדש התחיל להאיר, יוסף הצדיק. אהוב על אביו, אהוב על בני בלהה ועל בני זלפה, אהוב על בנימין אחיו, מובדל בלבושו מיתר האחים, "משהו חדש מתחיל". האחים שדם גבירות ומנהיגות זורם בעורקיהם מרגישים שהוא נושף להם לעתים בעורף, שהוא מבטא מנהיגות בעצמו.

יוסף הוא בעל חזון, הוא חולם שני חלומות. הראשון על אלומות של תבואה והשני על צבאות השמים. חלומות שלכאורה מבטאים בדיוק את מהות תפקידו של יוסף, לחבר שמים וארץ, "כי כל בשמים ובארץ". אבל זה לא רק ביטוי של תפקיד אלא שאלו גם השלבים בתפקידו, סדר הופעת הדברים. החלום הראשון הוא חלום הארץ והשני הוא חלום השמים. בהתחלה בני לאה, המנהיגים, מתרחקים ממנו ומתכונות המנהיגות שהוא מבטא. כשיוסף הגיע עם החלום הראשון, חזון קוממיות הארץ, הם שנאו אותו אבל בשלב זה עוד הכילו את הרעיון שהוא יהיה נושא הדגל בשבילם.

אבל את חלום השמים הם לא רצו בכלל, לא רצו ולא הכילו. וכשיוסף הגיע עם חלום השמים הם כעסו עליו והתרחקו ממנו ומחלומותיו, חזיונותיו. אך לא רק שהתרחקו מחלום השמים גם מהחלום אותו הם הצליחו עוד להכיל - חלום הארץ. הם לא יכלו לשאת את גובה השמים אליו חתר יוסף להנהיג אותם והם נטשו אותו על כל חלומותיו (בשמים פתאום גם יש אבא ואמא, מי שמורים לאחים מה לעשות, שלא כמו בחלום הראשון בו רק האחים נמצאים). וכשהוא הגיע לשכם, מקום שהכי מבטא את החלום של הארץ- הם זרקו אותו ומכרו אותו, בגדו בו.

עם ישראל חזר לארץ והיה מלא ברגשי קוממיות. על אף ההזדהות וההשתייכות למפלגות וקבוצות מסוימות בעלות השקפות כאלה ואחרות, כאשר קמו אנשים פרטים נושאי דגל ארץ ישראל הציבור קיבל את זה והכיל את זה. כאשר זה קרה כבר כציבור, כבר היו יותר מתנגדים עקרוניים. אבל עבר זמן וציבור ה"יוספיים" או חלקים מתוכו עלה קומה. החלומות שלו לא נשארו בחלומות של ארץ, הם כבר היו על מלכות שמים, חלומות גבוהים ונפלאים על תיקון העולם והמציאות בקדושה וגבורה. לא עוד הסתפקות בחלומות ארציים, חשובים ככל שיהיו.

את זה האחים כבר לא יכלו להכיל, והם בעטו גם בחלום הראשון. הם בעטו בכל מגמה של תיקון עולם ומלכות שמים, ובעטו בכל הופעה של החלום הארצי ביודעם שהוא שלב בדרך לתיקון השלם. הם בעטו בכל היקר והקדוש לנו וגם בארץ ישראל וכוחותיה - שפעם היו חשובים גם להם.

אבל אלקים חשבה לטובה. למרות המחיר שגבו החלומות, צריך לדעת שהחלומות הם שלבים הכרחיים בגאולה, ואי אפשר להתכחש להם או לברוח מהם. אכן, אחינו מוכרים אותנו תמורת נעלים, נעלים בהם לא יצטרכו להרגיש את קדושת אדמת הקודש. הם בוגדים בנו ובאדמה, אותה אדמה אליה היו מחוברים מאוד עד לא מכבר. יש מי שירצה לברוח חזרה לחלום הארצי הרחוק מהחלום השמימי בשביל לא להיזרק ע"י האחים למלתעות הישמעאלים. אחרים ישכנעו עצמם שגם החלום השמימי כבר התגשם ברובו המכריע ואין צורך לתת לו ביטוי בפה או במעשים. כך או כך- מגמת שניהם בעיקר היא להפסיק לחלום חלום "בעייתי", כזה שיפר את השלוה והאחוה, שיגע בעין הסערה.

מגמה זו היא בריחה. בריחה מהיעוד, בריחה ממי שמשלח אותנו, בריחה מהתפקיד שלנו וממי שאנחנו, ובריחה והתרחקות מהתגשמות החלום, גילוי הקץ. כשם שהגוים התקוממו כאשר שבנו לארץ אחוזתינו כך אחינו התקוממו כאשר גילו את החלומות הגבוהים יותר.

אך לא נירתע, כמאמר קול התור - "לא ניסוג אחור מפני כל מכשול שהוא". אדרבה - רק נוסיף להתקדם ולהופיע את החלום עד שיתגשם, ועד שיהיה אחד- חלום הארץ וחלום השמים. ארץ ושמים יחד זה אפרת- מקום קבורת רחל, סוד הגאולה והחזרה מהגלות. שני חלומות, חלם וחלם- יחד מרכיבים את יוסף. התורה גילתה לנו בפרשת וישב מה יקרה כשנתחיל להופיע ולהגשים את החלום השמימי- אחינו ירצו להרוג אותנו, ניזרק לבור ע"י האחים, נימכר לישמעאלים, ניאלץ להתעסק בפתרון חלומות ושאיפות של אחרים- עד שיתכן שהאחים יעזבו בגללנו את המלחמה על ארץ ישראל וירדו לטומאת מצרים להעלות ניצוצות.

אבל אנחנו יודעים שזו הדרך, כך מופיעים ומתגשמים חלומות, אלו הקשיים ואיתם נתמודד. עד שיתגלה לעין כל ששני החלומות, השמים והארץ אחד הם. יוסף הם. ועוד יוסף חי, יוסף חי עוד, חי יוסף עוד.

אם רק נבין שכך היא גאולתם של ישראל, נגלה ונכסה, ולעתים נכסה בגלל שנגלה, אם נבין את דרך החלומות ונחזיק בהם בלי להרפות, אם נצליח להיגלות ולהתכסות יחד עם החלומות, להמשיך איתם קדימה ולא לעזוב, אז החלומות גם לא יעזבו אותנו, "זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ". עד שנבוא שלם עיר שכם, עד כי יבא שלה, עד שיפוח היום ונסו הצללים, והחלום בו אנחנו אוחזים יהפך למציאות. עד אשר יופיע איש צמח שמו, בן דוד חי וקיים.