על נקמות שירים וריקודים

הערפל קצת התפזר, ואפשר להתחיל לחשוב בנחת על פרשיית דומא.

בשורות הבאות אני מציע הסבר הגיוני לכך שפעילי תג מחיר כל כך מקוממים את כולם, ועונה על שתי שאלות נוספות: למה בעצם הריקוד ''זכרני נא'' הוא פשוט שיר מתבקש בימים אלו? ומה יעשה מי שרוצה להמעיט בתופעות כמו ריקוד הנקמה וכדומה?

| הלם העינויים

העינויים היו קשים. לכולנו. זה סוג של טראומה שאתה יודע שבדקות אלו חבר שלך, גם אם אינך מכיר אותו, יושב ומענים אותו. זה היה קשה מעוד סיבה, כי אתה יודע שאח שלך, גם אם אינך מכיר אותו, הוא זה שעומד ומענה את היהודי הקשור למיטה. נורא.

בשבועות האלו, כתבתי הרבה, ומטבע הדברים שיתפתי את בני משפחתי המנויים לקבוצת דוא"ל השבטית שלנו, וקצת כאן, בפייסבוק. הדברים היו חריפים, ובני המשפחה עמדו בזה די בסבלנות. שוב שוב שאלתי: עינויים, חקירות, ממצאים, אוקיי, רק שאלה אחת – האם זה נורמלי לדעתך שמדינת ישראל משקיעה כל כך הרבה באירוע אחד, כאשר יש עשרות אירועי טרור ערבי אותם משתדלים להכיל, ומכינים אותנו לכך שהם יימשכו עוד ועוד???

ואז, בן דוד אחד כנה אמר לי בפשיטות, ''תשמע, כשהבן של השכנים עושה בלגן בגן שעשועים השכונתי, אתה מעיר לו בעדינות. כשזה הבן שלך – אתה מפליק לו שתיים בפרצוף!!". חשבתי על זה ונראה לי שהוא צודק. האבא הזה לא באמת דואג לשלום המשתמשים בגן השעשועים. הבן שלו עשה לו פאדיחה, הוא מתוסכל, ופורק על בנו את העצבים המתוחים מול כל השכנים.

| להשתיק בכל מחיר

פעולות תג מחיר מקוממות כל כך, כי כנראה הן נוגעות באיזה עצב חשוף. כשחושבים על זה, אנחנו במצב די מחפיר. כמובן, יש לנו צבא הכי טוב במזרח התיכון, ככה אומרים, וידו הארוכה של צהל וכו', אבל תכל'ס אנחנו קצת מושפלים. אפשר לדון הרבה האם ניצחנו או לא במבצעים / מלחמות האחרונות (וזה לא סימן טוב. כשיש נצחון ברור, אין דיונים). הבטחון האישי של יהודי בארץ ישראל בתקופה האחרונה נפגע קשות. לא, ב"ה אין גוף מדיני שמאיים על הריבונות שלנו, הכלכלה ב"ה פורחת, אבל המצב הזה מעיק... מעיק מאוד. בגוש עציון, או במרכז תל אביב. אז מנסים להדחיק, מנסים למצוא נקודות טובות ויש ב"ה הרבה. אבל כנראה ששמה, מתחת לפני השטח, אחרי ההסברים והפלפולים - אין לנו באמת רוגע.

ואז באים להם כמה נערים, שכמו כולם קשה להם המצב הזה. כילדים הם גורשו מגוש קטיף, שחוץ מרשעות אין הסבר אחר למהלך. בהמשך הם חטפו מכות בעמונה, או ''רק'' שמעו וראו את התמונות. הם ראו כיצד עוד ועוד מחסום נפתח כדי להקל על האוכלוסיה הערבית. כוחות צבא הרסו להם עשרות פעמים את הבית במאחז, ובהמשך הגיעו הלוויות. כמו כולנו זה קשה לנערים, אבל לא כמו כולנו אצלם זה מתפרץ. אי אפשר לקשור חברה שלמה לאיפוק הזוי, כי בסוף, באיזה צד, זה יקפוץ ממישהו סורר. ואז האבא מתרתח ומחטיף לו מול כל השכנים, בחמת זעם נורא.

| בקשת הנערים

תנסו למצוא פסוק יותר מתאים, במצב הזה, מאשר הבקשה האחרונה, הכל כך נוגעת ללב של שמשון הכבר לא גיבור (וזה עוד עדין, הייתי בחתונה ששרו את המשך הפרק של "אם אשכחך ירושלים..."). שמשון במצב נחות מושפל ודי מיואש רוצה לפחות לסגור מעגל, ולעשות רק בנתיים, נקמה קטנה. נקמה על עין אחת לפחות. אפשר כמובן להזדעזע בצורה מלאכותית ובהנחייה מדויקת של התקשורת, זה שקוף ומגוחך. אבל אפשר גם לנסות להבין בדיוק מאיפה זה בא הריקוד העוצמתי הזה. מי שלא בכה מרורות בלווית הנרצחים, מי שלא הרגיש את טעמו המתוק (האנושי והבריא!) של הרצון לנקמה מדגדג בקצה אצבעותיו – לעולם לא יבין למה צעירים קופצים כל כך בריקוד ''זכרי נא'' המפורסם כעת.

טעימה קלה מזה אפשר למצוא בסרטון הנצחה של ידידנו המתוק עידודי זולדן ד' יקום דמו במהרה. חברים של עידודי מספרים שם על הקרבות בג'נין במהלך מבצע 'חומת מגן'. צלף ערבי פגע בחבר מהיחידה והרג אותו, כולם הלכו ללוויה בירושלים, בהר הרצל. תמה הלוויה, הקהל התפזר, ואז אומרים להם לעלות לאוטובוס, חוזרים לג'נין. כמו אבלים חפויים הם עלו, כשהם יודעים שהצלף פשוט עומד שם ומחכה לחייל הבא בתור שיפול לו בין הכוונות. אווירת נכאים ופחד.

באמצע הנסיעה פתאום עידודי תופס את המיקרופון ומספר לכולם פרקים מספר שופטים, על שמשון הגיבור, על גבורותיו ועל המצב הקשה אליו הוא נקלע מול כל פלישתים בעזה. לאט לאט לימד עידודי את מילות השיר, עד שכל האוטובוס שאג!

לא, לא דקרו שם תמונה של ילד ערבי, ולא הניפו סכינים. רק התחזקו באמונה תמימה, וביקשו מד' יתברך, שאנא יזכור אותנו, ואת דמו הטרי של חבר שלנו שנטמן עכשיו. נא חזק אותנו, ותן בנו כח גדול לעשות נקמה אחת קטנה. בקרב עצמו עידודי הסתער עם המג כמו אריה שוחר טרף, וריסס בסמטאות השורצות מחבלים.

לימים 'זכרני נא' נעשה ההמנון המסמל עבורם התגברות לאומית מתוך מצב קשה, התנערות מבלבולים. גם אם זה לא פשט הפסוק, השיר הזה מביע כח חיים יהודי טבעי שפורץ בעוצמה, סוחף, ויכול בעזרת ד' לנצח כל אויב ומתנקם.

מי שעדיין מזועזע – שיסביר לי למה. לא יודע, לי השיר הזה נשמע פשוט, מובן, הכי הגיוני ומתאים למצב. לא?

| ואם רוצים לתקן, מה הלאה?

קודם כל למגר את הטרור. מה אמרת? אי אפשר? אה, לא שמעתי טוב, סבבה. כשרוצים בכל מחיר - אפשר.

דבר שני, לתת לאנשים לדבר. כי אם הורסים להם יישובים, תופסים להם בית מדרש, מחרימים ספרים ועוצרים רבנים – לא כל כך מפתיע שההשתקה הזאת מייצרת מחאה בצורת ריקוד עם תמונת ילד ערבי. ולא, זו לא שנאה לדעתי, זו מחאה מתפרצת ולא פוטוגנית כנגד ההשתקה הציבורית המוחלטת, וההבלגה הלאומית החיוורת והמסוכנת. אם יתנו לקולם להישמע, הוא יהיה צלול והגיוני, ולא יצטרך להגיע למחוזות רחוקים כאלו.

כדאי להפנים – נוער הגבעות כאן כדי להישאר, כל שנה שנתיים להוקיע אותו סביב פרשייה מזדמנת (חטמר אפרים, המרגלים, ועוד) זה לא באמת פותר את ה'בעיה' כי בתוך דבריהם יש נקודת אמת. יש איזו זוית שהמלך הוא ערום והמכות שתתן לילד לא באמת יועילו, להיפך.