מלחמת תרבות

תשמעו משהו מעניין:

ראיתי ראיון עם דב שורין, המלחין של השיר "זכרני נא". במהלך הראיון שואל אותו הכתב רועי שרון :"למה בחרת דווקא את הפסוק הזה? יש פסוקים הרבה יותר רומנטיים בתנ"ך?..."- שמעתם? על פי ההגיון ה"ישראלי", שירים עניינם להיות "רומנטיים"! (שזה ביטוי מכובס ל"מעוררי תאווה") על פי התרבות ה"ישראלית"- מותר לשיר פסוקים מהתנ"ך רק כל עוד הם מעודדים יצר-הרע.

אז הלכתי לבדוק - איזה שירים יש בתנ"ך, מה נושאי השירה בתרבות היהודית. וזה מה שמצאתי-

שירת הים - "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים".

שירת דבורה - "כן יאבדו כל אויביך ה'"

שירת דוד - "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".

"היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו"

ככלל, רוב ככל השירות בתנ"ך הן סביב נושאי המלחמה והניצחון בה.

אבל מה הקטע? איך אומרים כל מגני הנקמה? "היהדות נגד נקמה" "זה נגד המוסר היהודי" אה? באמת? המקום היחיד שנקמה מובאת באופן שלילי הוא "לא תקום ולא תטור את בני עמך" ולעומת זאת ישנם עשרות ומאות ביטויים בתנ"ך על נקמות קדושות. איזה מוסר נגד? המוסר הנוצרי, המוסר הדמוקרטי, תרבות המערב.

זה העניין, בארץ ישראל מתחוללת מלחמת תרבות, בין התרבות היהודית לתרבות החדשה, התרבות הישראלית, שהיא בעצם תרבות המערב בהנגשה מיוחדת ליהודים.

בחסידות מוסבר שהפגם העיקרי בחטא המרגלים היה שהם רצו להשאיר את עם ישראל במדבר, תחת ענני הכבוד, שהיהדות תישאר רוחנית, היולית, ולא תרד לכלים, למציאות, לארץ ישראל.

במדינת ישראל, הדמוקרטית, אפשר להיות הכל, כמעט.

אפשר גם להיות יהודי, לחיות על פי היהדות. אבל רק כל עוד זה נוגע אליך בלבד, כל עוד זה לא עושה שינוי משמעותי במציאות, כל עוד זה לא מתנגש עם האמונה הדמוקרטית.

מותר לשמור שבת, אסור להזכיר את החיוב של כל יהודי באשר הוא לשמור אותה

מותר לדבר על זה שעם ישראל צריך להיות "אור לגויים" הס מלהזכיר מה הפירוש של זה- לדאוג שכולם יקראו בשם ה' ויקיימו את שבע מצוותיהם.

משפטים יפים כמו "חזרנו לארצנו אחרי אלפיים שנה" מתקבלים בברכה, אבל אסור להזכיר את הסיבה בגינה ניתנה לנו הארץ - "ויתן להם ארצות גויים... בעבור ישמרו חוקיו...".

לא אכפת לתת תקציבים לישיבות שלומדים בהם תורה, אבל רק כל עוד זה לא מתבטא במציאות מחוץ לכתליה, כל עוד לא מכריזים תלמידיה על נאמנותם לתורה מעל הכל.

אף אחד לא יאסור עליך לעשות הבדלה, אבל תזהר לא להגיד שיש הבדל אמיתי בין ישראל לעמים.

תהיה פעיל למען הר הבית, למען חופש פולחן, אבל אל תדבר על בית המקדש.

או בקיצור, "היה יהודי בביתך ו... ישראלי בצאתך".