"ישראל הוא"?!

ישנו סיפור מפורסם של רבי נחמן מברסלב, המשמש מקור להשראה לרבים:

פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו, וצריך לישב ערום תחתהשולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק.
וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה והמלך היה בצער גדול.
עד שבא חכם אחד ואמר: "אני מקבל על עצמי לרפאו".
הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות.
ושאלו בן המלך: "מי אתה ומה אתה עושה פה?" השיב לו: "ומה אתה עושה פה?" אמר לו: "אני הינדיק", אמר לו: "אני גם כן הינדיק". וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.
אז רמז החכם והשליכו להם כתונת.
ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: "אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן להיות הינדיק". ולבשו שניהם הכתונת.
ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים.
ואמר לו גם כן כנ"ל: "אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?" ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.
ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן.
ואמר לו: "אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? אפשר לאכול וגם להיות הינדיק". ואכלו.
ואחריכן אמר לו: "אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן".
וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.

המסר של הסיפור הוא שגם אם אתה מרגיש שהתורה לא מדברת אליך, אתה מרגיש יותר תרנגול הודו – תן לזה צ'אנס. אתה יכול להרגיש תרנגול הודו, תישאר הינדיק בכיף, אבל תתנהג כמו בן מלך. תשמור על הדרך הישרה, כי גם אם כרגע אתה לא מבין למה – בסופו של דבר זה יחלחל.

כהמשך לסיפור המקורי של רבי נחמן, כתב חברי מאיר אטינגר את הקטע הבא:

יום אחד, לאחר מספר שנים, ראו בני ביתו של המלך את בנו השני יושב לשולחן, ומלקט חתיכות לחם ועצמות.
נזעקו כל אנשי החצר: "הנה חלה גם הבן הזה באותה מחלה ומדמה שהינדיק הוא!".
זימנו שוב את אותו זקן חכם. התיישב זה לצידו ושאלו: "אתה הינדיק?"
ובן המלך מצידו אומר: "מה פתאום! בן מלך אני, אבל אתה חושב שאם אוכלים חתיכות ועצמות חדלים מלהיות בן מלך?" שתק הזקן ולא ידע מה להשיבו.
למחרת, קמו אנשי החצר וראו את בן המלך יושב תחת השולחן.
בא שוב אותו זקן ושאלו אם הינדיק הוא, אך בן המלך בשלו: "בן מלך אני, אך יכולים להיות בן מלך וגם לישב תחת השולחן".
למחרת ישב בן המלך ערום לגמרי תחת השולחן ושאלו כנ"ל וענה לו שאפשר גם להיות בן מלך בלי בגדים וכו'.

מה הנקודה?

הדור שלנו, דור הגאולה, אמון על המעשה הנ"ל של רבינו. אמון על קירוב רחוקים, אמון על "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא". וזה אחלה. לא מוותרים על אף הינדיק...

אבל, בלהט המשימה, בלהט הקירוב, בלהט האהבה, שכחו שזה שהינדיק יכול להתנהג כמו בן מלך, לא אומר שבן מלך יכול להתנהג כמו הינדיק.

בהשפעת התנועה הציונית, ישנה כיום תפיסה האומרת שאפשר להיות יהודי, "ישראלי", גם אם אתה מתנהג כמו גוי. שההשתייכות לאומה היהודית לא מחייבת שום פעולה אקטיבית, שבעצם – אפשר להיות יהודי טוב גם בלי שמירת מצוות.

בניגוד לדברי הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" ובניגוד לקביעתו של הרס"ג "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", על פי התפיסה הציונית לעם ישראל יש משמעות לאומית שלא קשורה לתורה, ליהדות. לעם ישראל אין שליחות אלוקית בעולם, אלא "ככל העמים בית ישראל". כמובן, מי שרוצה לשמור מצוות זה בסדר גמור, ואפילו יפה. וגם המסורת היהודית זה דבר חביב, אבל לא יותר מכך.

ובינתיים, בני המלך המתנהגים כהינדיקים הולכים ומאמינים יותר ויותר בתיאוריה שלהם-עצמם, שבן מלך יכול להתנהג איך שבא לו וזה סבבה. גאים בייחוסם הם יושבים תחת השולחן, חלקם עירומים וחלקם אוכלים עצמות. הם לא מוותרים לרגע על יהדותם, אבל שוכחים שהיא מחייבת, שהיא קצת יותר מפולקלור. בעלי עבירה צועדים בסך כאילו יש להתגאות במעשיהם, הסטטוס קוו הוא שבמתחמי בילוי מותר לחלל שבת בכיף, רחובות הערים מכוסים בתמונות זוהמה. והכל נראה שפוי, הגיוני, נורמלי, כמעט פסטורלי.

ואין מי שיצעק בשער ויזכיר איך על בן המלך להתנהג. אין מי שיזכיר, שכל קיומו של העולם תלוי בשמירת ישראל את התורה - "אם ישראל מקבלים את תורתי מוטב ואם לאו מחזיר אני את העולם לתוהו ובוהו".

לאחרונה יצאה חוברת מאת אחד מרבני הציונות הדתית ושם הוא כותב את השורות הבאות:

לעולם לא יחוקקו חוק שיחייב אנשים לשמור שבת או לאכול כשר; זה פשוט וברור מאוד. אין ולא תהיה לעולם חקיקה שתחייב אדם חילוני לשמור מצוות (ההדגשה במקור).

באמת?! ומה עם החוק שאומר "זכור את יום השבת לקדשו"? "ושמרו בני ישראל את השבת"? האין אלו חוקים המחייבים את עם ישראל? הגם במדינתו האוטופית של אותו רב יצעדו מצעדי "גאווה" ויחוללו קדשי ישראל בפרהסיה? האומנם תלוית-בחירה היא היהדות? הייתכן שמישהו שכח ללבוש את בגדיו אחרי שירד אל תחת השולחן, להידמות להינדיק?

אז ברור, כולנו מעדיפים שמירת מצוות מתוך בחירה מלאה, מתוך הכרה מלאה, מתוך העמקה בטעמי המצוות וחיבור נפשי אמיתי. אבל, התורה לא רק נותנת עצות "והבוחר יבחר", היא דואגת לנו באמת, והיא מחייבת. וכשבן המלך משוכנע לחלוטין שכך היא דרכו של בן מלך, לשבת תחת השולחן מעורטל ומכרסם זרעונים, צריך לבוא מישהו שיעצור אותו ויגיד לו "לא!". כן, בכפיה, לטובתו. כי יש ימין מקרבת ויש שמאל דוחה, וצריך את שתיהן!

אז בפעם הבאה שמישהו אומר לך שהוא גאה ביהדותו, אבל לא שומר מצוות, "מכבד", אבל לא שומר שבת, שהוא "דתי, אבל מסמס בשבת", שהוא שומר מצוות אבל לא שומר נגיעה, אפשר להזכיר לו: יהודי יקר, כשבן המלך מתנהג כמו בן מלך יש סיכוי שבסוף גם ירגיש כבן מלך, אבל אם בן המלך מתנהג כמו הינדיק קרוב לוודאי שישכח בסוף שהוא בן מלך, יאבד את הדרך חזרה.
הוא עלול למצוא את עצמו הינדיק מן השורה.