משפטן זר לו היה נקלע כיום לישראל והיו מספרים לו כי ראש הממשלה דן יחד עם שרי הקבינט והיועץ המשפטי לממשלה כיצד לבטל את ההחלטה בבג"ץ עמונה להרוס את כל בתי הישוב היה צוחק צחוק גדול. "מה קרה, רבותי המלומדים" היה אומר "נשתבשה עליכם דעתכם? אינכם יודעים קרוא וכתוב? ברצונכם לבטל את ההריסה, פשיטא - בטלו את צווי ההריסה. הפה שאסר הוא הפה שיתיר".
קשה להאמין כי פיתרון כל כך פשוט לא עלה על דעתם של עשרות החכמים, השרים, הח"כים והאזרחים הדשים בפרשת עמונה מזה שבועות רבים. צווי ההריסה שהוצאו בעמונה הם צווים מינהליים ולא שיפוטיים. בדיוק דקה ייקח לשר הביטחון לבטל את הצווים המינהליים וחסל סדר הריסת עמונה.
אם רוצה הממשלה להכשיר את עמונה בהכשר בד"ץ, היא יכולה להודיע כי היא מתכוונת לאשר תב"ע לישוב, ולאחר האישור יוכלו תושביו לבקש היתרי בניה כדין בתוך כמה חודשים, ורק כנגד מי שלא יבקשם יחודשו הליכי ההריסה.
פיתרון מתבקש נוסף הוא החלת חוק התכנון והבניה על הישובים הישראלים באיו"ש, אם בצו צבאי או על ידי הכנסת. אם המדינה החילה עד היום כמעט את כל חוקיה באיו"ש, מדוע שלא יחול בו גם חוק התכנון והבניה, המחייב צו הריסה שיפוטי ביחס לכל מבנה העומד כבר 30 יום?
כאשר הכנסת החילה את חוק ההתנתקות על גוש קטיף, איש ממשרד המשפטים לא טען כי הכנסת אינה רשאית להחיל את החוק הישראלי מחוץ לקו הירוק (גילוי נאות: הח"מ עתר על כך לבג"ץ). פסק דין בבד"ץ קבע שהכנסת רשאית להחיל את חוקיה בכל מקום ללא הגבלה.
בתהליך הקמת עמונה שגו כל הגורמים המעורבים, החל מהתושבים, דרך מזכירות הישוב, עבור במועצה האזורית וכלה במשרדי הממשלה, שורה ארוכה של שגיאות שהביאו את הישוב למצבו כיום. גם אם מחליטים לתפוס גבעה, לבנות בתים (קרוונים ברובם) ולבסס ישוב ללא אישורים ממשלתיים - הצעד המתבקש הוא לעשות את כל הנדרש כדי לאשר את הישוב מיד לאחר מכן. כל עוד הישוב נמצא בתהליכי אישור איש לא יוציא לו צווי הריסה.
גם טענות הבעלות של כמה פלסטינים אינן משנות דבר. כאשר התברר שחלק גדול מהישוב ברקן בנוי על קרקעות פרטיות של משה זר מבלי לקבל את רשותו לכך, הפקיעה המדינה את הקרקעות ושילמה למר זר פיצוי הוגן.
דרך אגב - חוק הקרקעות העותומני, שהמדינה טוענת (ושוגה) כי הוא חל כיום באיו"ש, מאפשר לבעל הקרקע אשר פלש למקרקעי הזולת ובנה שם בית, לרכוש את הקרקע מהבעלים במכירה כפויה ולשלם להם את ערך הקרקע. לכל הפחות ניתן לתבוע זכות קניינית זו בבית המשפט.
מעבר לכך - המדינה יכולה להחליף קרקעות של מחזיקים פרטיים עם קרקעות מדינה שתעביר לבעלותם (בדיוק כפי שנעשה בעת סלילת כבישים העוברים בקרקעות פרטיים).
גם התערבות בג"ץ בהליכי תכנון ובניה או בסכסוכי מקרקעין באיו"ש היא בלתי נסבלת. כפי שבג"ץ אינו מוסמך להתערב בהליכים כאלה בחיפה או בקיבוץ געש, אין הוא רשאי להתערב בהליכים אלה גם בקרית ארבע או בעמונה. הגיע הזמן שהכנסת תפרט בחוק את סמכויותיו של בג"ץ, תוך שמירה על עיקרון השוויון בין כל אזרחיה.
תושבי עמונה עשו, ועדיין עושים, סדרה ארוכה של טעויות. במשך 20 שנה הם חיו בקרוונים ולא התקדמו בהכשרת התב"ע לישוב. במודעות הענק שהם מפרסמים, בעלויות של מאות אלפי ש"ח, הם משליכים את יהבם על הדרג הפוליטי. זו טעות כפולה: לא רק שהדרג הפוליטי מכפיף את עצמו לדרג המשפטי (בג"ץ ובראש הפירמידה: היועץ המשפטי לממשלה), אלא שהבטחות הפוליטיקאים כבר הוכיחו את עצמן ככתובות על הקרח.
הטיעון של תושבי עמונה כי המדינה שלחה אותם להתיישב והשקיעה תקציבים בבניית המאז במיקום הנוכחי הוא לא רק בלתי רלבנטי (היד שנתנה היא היד שתיקח) אלא גם חרב פיפיות - אם הם אינם טוענים לזכויות קניין במקום או הכשרה חוקית של הבניה, איש שלא יתן להם אותן.
הפוליטיקאים מדברים גבוהה גבוהה, אך בפועל לא מזיזים את העט כדי לעזור להם. הויתור שלהם על המאבק המשפטי, על ההסדרה החוקית ועל זכויות הקניין, עיקרון השוויון וזכות הגישה לערכאות, הופך אותם לבובות התלויות על חוט ונתונות לחסד היועמ"ש.
הדרישה בעמונה חייבת להיות הסדרה חוקית ומלאה של הישוב, כולל תב"ע, היתרי בניה ובתי קבע. די לקרוונים.
מעבר לכך, על תושבי יהודה והשומרון לדרוש מהכנסת לעגן את הזכויות החוקתיות וזכויות הקניין שלהם באדמה עליה הם יושבים עשרות שנים, ולתבוע אותן כאזרחים שווי זכויות וחובות לכל אזרח אחר במדינה. על כל מועצה אזורית לכונן מחלקה משפטית חזקה שתוביל את הכשרת הישובים ותנהל את הלוחמה המשפטית מול כוחות ההרס. בזכות, ולא בחסד.
יישר כח על הדברים. מחזק את תושבי עמונה שלא עושים הסכם עם מלכות הרשעה 1 כ"ז תמוז תשע"ו 19:57 מתנאל