הלב שותת דם. משהו קרה כאן בשבועיים וחצי האחרונים וייקח הרבה זמן עד אשר נחזור להיות קרוב למה שהיינו אם זה בכלל אפשרי. הטלטלה הרגשית העזה, היגון ושברון הלב עשו משהו ללבבות והנשמות המתחברות של כלל ישראל בארץ ובעולם נמצאות בדרגה אחרת, גבוהה יותר מקודמתה. תפילה חרישית ורמה כאחת מהדהדת בחלל עולמנו, תחינה למנוחתם השלווה בגו עדן של ילדינו שנרצחו ותפילה שיהא כוח למשפחות העוברות ייסורי גיהינום .
הימים ימים של מבחן גדול ואולי אנו חווים רגעים מכוננים לקראת הכרעה. היהודים בארץ ובעולם חווים טראומה קשה ואין לאפשר לחיים לחזור למסלולם הרגיל, השגרתי והשוחק. האמת הכתה בלי רחמים ובל לאיש לשוב ולטמון את ראשו בחול האשליות המתוקות שם שיכרון ההזיה מעוות ומסלף כל התובנות כולן.
האמת תובעת את זכותה להישמע ולהיוודע ברבים ובקול גדול יש לומר: הערבים החיים בתוכנו ומסביבנו, זרע ישמעאל פרא אדם, מבקשים לכלותנו. אולי לחלק מאיתנו קשה לשמוע וקשה להפנים אבל זו המציאות.
אכזריותם של פראי האדם הערבים הייתה למן המפורסמות. בשל האבל הכבד בו כולנו נתונים אחסוך מעצמנו את פירוט מעלליהם ודי שאפנה תשומת הלב אל הנעשה במרחב הערבי מסביבנו שם הזוועה הייתה לשגרה. היצורים האלה טובחים בבני עמם וזורעים סביבם הרס, אובדן, דם ומוות. הכול רואים, הכול שומעים ועולם כמנהגו נוהג….
אין שם רחמנות, אין שם אנושיות, אין שם התחשבות. יש ובשפע אלימות מזוויעה, השתוללות מטורפת של יצר הרס וחורבן, נהרות של דם ותאוות רצח. אין דרך אחרת להסביר את שעיננו רואות, רואות ומתקשות להאמין.
בתוך סביבה כזו אנו חיים. הארץ המובטחת נקנית בייסורים, לעיתים קשים מנשוא. אדם רגיל היה נבהל מהמראות ונס על נפשו על מנת להצילה. אנחנו היהודים מאמינים בני מאמינים והרוח מפעמת בחוזקה, נצח ישראל לא ישקר.
האיומים מבחוץ זהים לאיומים מבפנים. הערבים החיים בקרבנו- אלה מיפו, חווארה, לוד,נצרת, עזה , חיפה וחברון אינם שונים במאומה מאחיהם פראי האדם בסוריה ובסיני. אין כל הבדל בין החמס לבין פתאח, בין חאפז אל אסאד לבין אבו מאזן, בין ערפאת יימח שמו לבין יועציו שהקיפוהו ובין אל קאעידה לבין ה"שוטרים" של ה"רשות הפלסטינית". כולם זרע ישמעאל, פראי אדם, רוצחים הצמאים לדם בכלל ולדם יהודי בפרט. את אבלנו חוגגים פראי האדם בחלוקת סוכריות וממתקים בעריהם המשוקצות ואת דמנו הם מתירים בהסתה נוסח הצורר גבלס.
כמובן שהאמור הינו בגדר הכללה החוטאת בהכרח ליחידים אלא שהתבוננות מפוכחת במרחב כולו שם מדינות מחוסלות על ידי ה"חיידק הטורף" האיסלאמי, תלמד זכות על הראייה הכוללנית בה יש כדי לפקוח עיניים ולהתריע מפני הסכנות המחרידות האורבות לנו היהודים.
הרשעים הללו, הרוצחים הללו, שואבים ביטחון מכל סימן של חולשה מופגנת. ביטחון זה נותן להם תעוזה, חוצפתם גואה והמעשים לא מאחרים לבוא. שמענו כולנו את שירת השמחה של רוצחי ילדינו, מיד לאחר הרצח וכפי שנשמעה בקלטת שתיעדה באופן כל כך מכאיב את הזוועה… זו צהלת הרוצחים אותה מוטל עלינו למנוע מראש, באבחת חרב וללא חת.
ההכרה בתאוות הרצח של הערבים היא לנו כסם חיים כשם שההכחשה בעניין זה היא סם מוות. מאחר שחפצי חיים אנו יש לעשות הכול על מנת שהכרה זו תהפוך לנחלת הכלל. כשם שאפרוח לא יכול לדור בכפיפה אחת עם נחש צפע כך היהודים אינם יכולים להתקיים במרחב אחד עם ישמעאל. אין אמת פשוטה מזו והפנמתה תציל הרבה נפשות בישראל.
